געעעכח.
איזה לו"ז מטורף. באמת, בכל קנה מידה שהוא. למרות שהאח הגדול אמר לי היום בשיחת טלפון שהוא רואה שאני מתמודדת יפה וסוגרת עניינים למרות ועל אף הפחד. וזה מדהים, כל מה שנרקם פה וכמה שאני מפוחדת ובכל זאת בועטת בכל זה רחוק. פשוט... בועטת. אבל ברגעים שאני חוזרת אל עצמי ויוצרת קשר כלשהו אני לא מפסיקה לבכות, כאילו כל הפחד התנקז לרגעים המעטים שיש לי לשוחח עם עצמי, כשאני מפסיקה לרגע לעשות. ואז אני מגלה שאני הכי לבד בעולם. ואז אני מגלה שלא טוב לי, עם הבדידות הזו, אפילו שאני יכולה ליצור כל כך יפה לבד. הייתי רוצה לשבור קצת. ושיסגרו עניינים ושהמצב הפיננסי יפסיק להתבונן לי בעורף כל הזמן כל הזמן כל הזמן. הייתי שוכבת על הדשא ונותנת לרגעים ולשמש לטפטף עליי את עצמם לאט.