בדיוק אתמול...
ראיתי די וי די של ראש. אני סולד, נגעל ונחרד מפרוגרסיב בכלליות, אבל הם נגנים באמת מאוד מרשימים ונשמעים מעולה לייב. אבל, וזה אבל גדול מאוד: להקות כמו פיית' נו מור, רייג' אגנסט דה מאשין וביסטי בויז הרבה יותר טובות לייב, שלא לדבר על סינגר-סונגרייטרז מרגשים לייב כמו טום וייטס ופי ג'יי הארווי. וגם יש בהרכבים מודרנים יותר נגנים שלא נופלים בכלום מאותם נגני פרוגרסיב: מאט קמרון יכול היה להיות מתופף בכל הרכב פרוגרסיב, והוא באמת הקליט עם גדי לי מראש. ורוב זמרי הגראנג' (קורנל, וודר, סטיילי ולנאגן בשיאם) שמים בכיס הקטן שלהם את זמרי הפרוגרסיב, גם מבחינה טכנית וגם מבחינת הופעה וגם מבחינת רגש. ואני אפילו לא מזכיר את מייק פאטון. אז נכון שבתקופת הפרוגרסיב, בכל להקה כל הנגנים היו תותחים אחד אחד, ובימינו לכל להקה יש במקרה הטוב נגן אחד שמבחינה טכנית הוא יותר מטוב, ונגן אחד שמבחינה טכנית הוא חרפה (סאונדגרדן עם מאט קמרון וקים ת'איל בהתאמה זאת דוגמה טובה), אבל זה בגלל מהפכת הפאנק והפלורליזם שבמוזיקה. סאונדגרדן על אף המוגבלויות של קים תאיל ניגנו דברים מרוכבים ביותר, שעדיין היו יותר דינמיים וניגשים מההתפלצנויות של הפרוגרסיב. אז אני מתפלצן עכשיו בעצמי, בקיצור מה שאני אומר זה: Things change, man make love not war