ממורמרת לחלוטין
אני אחרי שיחרור כבר שנה כמעט . החלפתי עבדוות כמו גרביים לא מרצוני אלא פוטרתי. עכשיו היו לי חברות בצבא שאליהן מאוד נקשרתי. הצבא והן היו הטעם בחיים שלי. לילות רבים בכיתי וכל יום יומיים אני נכנסת לדיכאונות , כתוצאה מכך שבכל מקום שאני עובדת מפטרים אותי. המועד הולך ומתקרב ול2 בנות מהבסיס שלי יהיה יום הולדת . אחת בעוד שבוע בדיוק והשנייה בתחילת חודש הבא. בדיוק מצאתי משהו שאני עד עכשיו רציתי לעבוד בו(לא קיבלו אותי ראיונות עבודה ) . פתאום כשראיתי שדרושים עובדים למשרה מסויימת , שאליה צריך לשלוח קו"ח התמלתי תקווה , אך בו זמניתי ידעתי שאני אצטרך לתמרן בין העבודה לימי ההולדת שלהן אם בכלל הן יזמינו אותי (יש מצב שלא כי להן יש חייים והן בשבילי החיים). חברים נוספים בשפע וחוץ מזה הן גרות במרחק נסיעה של שעה וחצי פלוס . מה גגם שבעוד חודש וקצת לי יהיה יום הולדת , ואני מתפדחת מאוד כי חוץ מהן לא יהיה לי את מי להזמין . לכן גם בגלל שהן מודעות לכך שלא יהיה יפה שאני אבוא להן ליום הולדת והן לא תוכלנה אז הם לא יזמינו אותי
לאחת מהן תהיה פריסה בבסיס מקום שאליו מאוד נקשרתי כל כך , וגם מקום שבו סבלתי . והיא מצפה שאבוא לפריסה שלה עןד מלפני כמה חודשים . פעם דיברתי איתה והיא שאלה אם אביא לה מתנה לפריסה. אולי בעצם היא חשבה לעצמבה שבכל אופן אני אביא לה מתנה ולשיחרור אז אני אצטרך להביא לה מתנת יום הולדת . בעצם הבעייה פה היא אחרת בגדול. אם למשל יקבלו אותי לעבוד וסוף סוף אתחיל לעבוד איפה שרציתי ולא התאפשר לי , אם אצטרך לקחת ימי חופש עלולים לפטר אותי. אני יודעת שאני לא בסדר , אבל הן יותר חשובות לי , ואני יעדיף לבוא ליום הולדת שלהן מאשר לאבד את העבודה כי בלי קשר איתן אני לא שווה כלום. הן שמחת החיים שלי. אני יודעת שהן מייחסות ערך מופחת כלפי , גם כי שי להן חברות אחרות וגם כי במילא אם הזמן הקשר התדרדר ובאייסי אני בקושי מתקשרת איתן. אני נזנזכרתיי בעוד חברה שבאה אלי לפני שנה . התקשרתי לה שבוע לפני להודיע שתבוא. היא ישר אמרה לי שאין לה כסף למתנה אבל כן האמנתי שהיא לא תבוא בידיים ריקות , מה ש כן קרה בסוף מאוד התאכזבתי ממנה , כי באותו היום היא באה עם פן וגם בשעה 12 בלילה היא נסעה למועדון , ולזה כן היה לה כסף!! אז מאז אני לא מייחסת אותה כחברה שלי היא זלזלה בי . לפני כמה ימים היא שאלה אותי אם אני באה ליום הולדת של אחת הבנות (איך שאני מכירה אותה היא בטלח תרצה שהמתנה שאני אקנה תהיה משתינו בה היא לא תשקיע בשקל ). לפני שנתיים היא עשתה לי תרגיל כזה , ודווקה ביום שהיא טענה שאין לה כסף , התקשרה אלי אחרי חודשיים(גרות באותה העיר)שאני אטייל איתה בעיר בה היא קנתה לעצמה זוג נעליים . "ממש אין לה כסףףף." בסוף היא קנתה לחברה מתנה . בטח היא התי\עניינה בי בימים אלה rק כי היא צריכה ממני משהו . איך היא מעזה אחרי שבאה בלי מתנה ??!! קיצור לא בא לי להתחלק איתה במתנה . כמה חבל שיש לי אופי חלש .ץ היא מלאת ביטחון עצמי ! אני נצאת בתסבוכת עצמית שבה אני נאלצת להקריב את העבודה (לא בא לי להתקבל לעבודה ובסוף בהשפעת אמא לעבוד שם ולפספס את היום הולדת, וכמו שקרה לי באחד המקוות שעבדתי למזלי הטוב היה שווה להקריב את זה שעשיתי שמיניות באויר כדי לבוא אליהן ביום חמישי בערב. כי למחרתת בבוקר(לא עבדנו באותו היום) התקשרו להודיע לי שהן חייבים לקצץ בעובדים . היה לי נס גדול שבו זכיתי לפעילות חברתית בערב חמישי . מאז לא היו ימים כאלה.. בגלל זה אני מייחסת להן חשיבות גדולה. אני גם לוקחת בחשבון שכשהן יפגשו אותי אם בכלל הן יחפרו לי על זה שעברה שנה ואני לא עובדת..פאדיחה.. הן לא יבינו לעולם כי עד שהכרתי אותם הייתי אומללה נטולת חברות . אין יום שאני לא מתגעגעת לצבא, אבל חוששני לבוא לפריסה שלה שגם שם ישאלו אותי למה אני מובטלת , וגם היחס יהיה מנוכר עליי גם מהמפקדים שלא ממש תקשרתי איתם ..ממש לא נעים לי.. בסוף אני אשאר בלי עבודה והן לא יזמינו אותי.. תעזרו לי.. איך מגשרים בין העבודה לחברים (בפעם האחרונה שפגשתי אותם היה בנובמבר נראה לי :
אני אחרי שיחרור כבר שנה כמעט . החלפתי עבדוות כמו גרביים לא מרצוני אלא פוטרתי. עכשיו היו לי חברות בצבא שאליהן מאוד נקשרתי. הצבא והן היו הטעם בחיים שלי. לילות רבים בכיתי וכל יום יומיים אני נכנסת לדיכאונות , כתוצאה מכך שבכל מקום שאני עובדת מפטרים אותי. המועד הולך ומתקרב ול2 בנות מהבסיס שלי יהיה יום הולדת . אחת בעוד שבוע בדיוק והשנייה בתחילת חודש הבא. בדיוק מצאתי משהו שאני עד עכשיו רציתי לעבוד בו(לא קיבלו אותי ראיונות עבודה ) . פתאום כשראיתי שדרושים עובדים למשרה מסויימת , שאליה צריך לשלוח קו"ח התמלתי תקווה , אך בו זמניתי ידעתי שאני אצטרך לתמרן בין העבודה לימי ההולדת שלהן אם בכלל הן יזמינו אותי (יש מצב שלא כי להן יש חייים והן בשבילי החיים). חברים נוספים בשפע וחוץ מזה הן גרות במרחק נסיעה של שעה וחצי פלוס . מה גגם שבעוד חודש וקצת לי יהיה יום הולדת , ואני מתפדחת מאוד כי חוץ מהן לא יהיה לי את מי להזמין . לכן גם בגלל שהן מודעות לכך שלא יהיה יפה שאני אבוא להן ליום הולדת והן לא תוכלנה אז הם לא יזמינו אותי
לאחת מהן תהיה פריסה בבסיס מקום שאליו מאוד נקשרתי כל כך , וגם מקום שבו סבלתי . והיא מצפה שאבוא לפריסה שלה עןד מלפני כמה חודשים . פעם דיברתי איתה והיא שאלה אם אביא לה מתנה לפריסה. אולי בעצם היא חשבה לעצמבה שבכל אופן אני אביא לה מתנה ולשיחרור אז אני אצטרך להביא לה מתנת יום הולדת . בעצם הבעייה פה היא אחרת בגדול. אם למשל יקבלו אותי לעבוד וסוף סוף אתחיל לעבוד איפה שרציתי ולא התאפשר לי , אם אצטרך לקחת ימי חופש עלולים לפטר אותי. אני יודעת שאני לא בסדר , אבל הן יותר חשובות לי , ואני יעדיף לבוא ליום הולדת שלהן מאשר לאבד את העבודה כי בלי קשר איתן אני לא שווה כלום. הן שמחת החיים שלי. אני יודעת שהן מייחסות ערך מופחת כלפי , גם כי שי להן חברות אחרות וגם כי במילא אם הזמן הקשר התדרדר ובאייסי אני בקושי מתקשרת איתן. אני נזנזכרתיי בעוד חברה שבאה אלי לפני שנה . התקשרתי לה שבוע לפני להודיע שתבוא. היא ישר אמרה לי שאין לה כסף למתנה אבל כן האמנתי שהיא לא תבוא בידיים ריקות , מה ש כן קרה בסוף מאוד התאכזבתי ממנה , כי באותו היום היא באה עם פן וגם בשעה 12 בלילה היא נסעה למועדון , ולזה כן היה לה כסף!! אז מאז אני לא מייחסת אותה כחברה שלי היא זלזלה בי . לפני כמה ימים היא שאלה אותי אם אני באה ליום הולדת של אחת הבנות (איך שאני מכירה אותה היא בטלח תרצה שהמתנה שאני אקנה תהיה משתינו בה היא לא תשקיע בשקל ). לפני שנתיים היא עשתה לי תרגיל כזה , ודווקה ביום שהיא טענה שאין לה כסף , התקשרה אלי אחרי חודשיים(גרות באותה העיר)שאני אטייל איתה בעיר בה היא קנתה לעצמה זוג נעליים . "ממש אין לה כסףףף." בסוף היא קנתה לחברה מתנה . בטח היא התי\עניינה בי בימים אלה rק כי היא צריכה ממני משהו . איך היא מעזה אחרי שבאה בלי מתנה ??!! קיצור לא בא לי להתחלק איתה במתנה . כמה חבל שיש לי אופי חלש .ץ היא מלאת ביטחון עצמי ! אני נצאת בתסבוכת עצמית שבה אני נאלצת להקריב את העבודה (לא בא לי להתקבל לעבודה ובסוף בהשפעת אמא לעבוד שם ולפספס את היום הולדת, וכמו שקרה לי באחד המקוות שעבדתי למזלי הטוב היה שווה להקריב את זה שעשיתי שמיניות באויר כדי לבוא אליהן ביום חמישי בערב. כי למחרתת בבוקר(לא עבדנו באותו היום) התקשרו להודיע לי שהן חייבים לקצץ בעובדים . היה לי נס גדול שבו זכיתי לפעילות חברתית בערב חמישי . מאז לא היו ימים כאלה.. בגלל זה אני מייחסת להן חשיבות גדולה. אני גם לוקחת בחשבון שכשהן יפגשו אותי אם בכלל הן יחפרו לי על זה שעברה שנה ואני לא עובדת..פאדיחה.. הן לא יבינו לעולם כי עד שהכרתי אותם הייתי אומללה נטולת חברות . אין יום שאני לא מתגעגעת לצבא, אבל חוששני לבוא לפריסה שלה שגם שם ישאלו אותי למה אני מובטלת , וגם היחס יהיה מנוכר עליי גם מהמפקדים שלא ממש תקשרתי איתם ..ממש לא נעים לי.. בסוף אני אשאר בלי עבודה והן לא יזמינו אותי.. תעזרו לי.. איך מגשרים בין העבודה לחברים (בפעם האחרונה שפגשתי אותם היה בנובמבר נראה לי :
