כדוה"א לא מספיק קטן? די לרדיפות
קודם כל, יש הבדל תהומי בין "נוצר בזכות עצמו" לבין "נוצר מעצמו". אפילו פילוסופים יוונים מתים מסכימים שהאפשרות השניה אינה אפשרית, מה שנקרא "היש ישנו והאין איננו," אי אפשר ליצור יש מאין. הכוונה היא שהירח נוצר בערך כמו שהשמש וכוכבי הלכת האחרים במערכת שלנו נוצרו. רצה הגורל והירח וכדור הארץ נוצרו אחד ליד השני, וכדור הארץ נהיה הרבה יותר מהירח, ולכן הוא משך אותו אליו למסלול לווייני. אני לא רוצה להכנס למה קרה במפץ הגדול, או אפילו קצת אחריו. אני לא לגמרי סגורה על זה בעצמי.
אבל... מה שכן, גופים שמיימיים הם לא גושי חומר שמתפרקים לחתיכות קטנות יותר ויותר. זה לא שיש איזה סלע בגודל גלקסיה שמתפרק למערכות שמתפרקות לכוכבים. היקום ממחזר את עצמו שוב ושוב: כשכוכב
מת ומתפוצץ (ולוקח איתו
את כל המערכת שלו), הוא משאיר אחריו ענן של אבק קוסמי. לאט לאט, מתגבשים גושי אבק בתוך הענן. כשגוש כזה נהיה מספיק מסיבי יש לו כבידה משל עצמו והוא מושך עוד אבק מסביב ונדחס למסה של מתכות, מינרלים, גזים ובלאגנים, ובתוך הגוש מתחוללות ריאקציות אטומיות שמונעות מהגוש להתפרק או להמשיך להדחס אל תוך עצמו. וכשהגוש מתחיל להסתובב סביב עצמו הוא מתקרר ו"משתייף" והופך לכדור. הקצוות והזיזים והפינות נטחנים לאבקה\חול\אדמה. ובסופו של דבר כל האבק שהיה בענן התפזר בין מספר גושים. במקרה של
, מספר "פלאנטיסימלים" בתוך הענן הצטרפו ביחד באמצע התהליך והפכו לכדור מותך ולוהט שהתקרר מהר. כמו כן, הירח הוא לא אסטרואיד - משום שיש לו ליבה פעילה, והוא לא סתם סלע מת. אגב, חגורת האסטרואידים במערכת השמש שלנו היא יוצאת דופן מבחינת היצירה שלה: התיאוריה הקיימת גורסת שפעם היה כוכב נוסף, שהתפרק לחתיכות קטנות (מסדר גודל של יבשת אירופה ועד לחתיכות בגודל אוטו משפחתי). ובמקום כוכב אחד גדול שמסתובב מסביב לשמש יש רצועה של סלעים קטנים שפרוסה לאורך כל המסלול.