מלעיל ומלרע.

[baduist]

מלעיל ומלרע.

אודה לכם אם תוכלו לענות לי על כמה שאלות בעניין, ותודה מראש: אז...אני תמיד מתבלבל ביניהם. איזה הוא מי? ואיך מסמנים? אני זוכר משיעורי לשון שהסימון הוא משהו דומה לזה - > אבל אני לא זוכר הין בדיוק מסמנים, איזה סמן למלעיל, ואיזה סימן למלרע. האם אתם מכירים דרך גם לסמן במחשב, כלומר, כשאני מקליד טקסט במעבד תמלילים\פורם כמו כאן? תודה רבה, שוב. אדם.

 

[dage]

הכל עניין של טעם

השאלה היא היכן ההטעמה (כלומר ה"דגש" בדיבור) אם הטעם הוא בהברה הלפני-אחרונה זה מלעיל (כלומר - למעלה) כביכול המילה נכתבת מלמעלה למטה והטעם הוא "למעלה" כשהטעם הוא על ההברה האחרונה - זה מלרע. אכן, סימן הטעם הוא < מעל ההבה המוטעמת. בכתיבה במעבד תמלילים ניתן לעשות זאת ע"י שימוש ב-bold: תרד - מלעיל: סג של ירק תרד- ציווי לאדם לרדת

 

[baduist]

תודה רבה!

 

[baduist]

ובאותה הזדמנות, בעצם....

מישהו מכיר מקום ברשת בו אפשר ללמוד את חוקי הניקוד? אני לא מדבר על ניקוד במחשב, כוונתי היא לכללים שעל-פיהם מנקדים מילים. שוב, תודה מראש

 

[גנגי]

אני לא אתר.../images/Emo8.gif

כמה חבל...מה?

 

[תופס עוגב]

מה שמזכיר לי שאלה חשובה

חטף מקבל בד"כ את התנועה שלפניו או שאחריו? ואם לא - אז לפי מה נקבעת תנועתו?

 

[גנגי]

איך לפעמים.

וכשאחזור מהעבודה אסביר. כולל דוגמות. מבטיחה.

 

[תופס עוגב]

עוד מחכה לאחת...

 

[Meijen Shaggy]

אנסה לענות כמיטב יכולתי: ../images/Emo15.gif

אותיות גרוניות (אהח"ע) שאמורות להיות מנוקדות בשווא, מקבלות חטף עפ"י התנועה שלפניהן. לפני כן, בחלק מהמקרים, מתרחש תהליך של הנמכת התנועה שלפני הגרונית. לדוגמה, השורש א-מ-ן בבניין נפעל: נִאְמָן* > נֶאְמָן* > נֶאֱמָן. כאשר מדובר בשווא נע (שמקורו בתנועה), הגרונית תנוקד בחטף-פתח: צוֹחֲקִים, עֲשִׂיָּה, שָׁאֲגוּ. כאשר אמור לבוא שווא נח, הגרונית גם עשויה להיות מנוקדת בשווא: מַהְפֵּכָה (ולא מַהֲפֵכָה), מְשַׁעְבֵּד (ולא מְשַׁעֲבֵד), הֶחְלִיט. דין חטף כדין שווא נע, אפילו אם במקור הוא שווא נח. לכן, לאחר חטף לא יבוא דגש קל באותיות בג"ד כפ"ת. לדוגמה: מַעֲבִיר (לעומת מַדְבִּיר). אני משוכנע שזה לא הכל, אבל זה כל מה שיש לי להגיד בנושא החטפים... אבל כולי תקווה שידידתי המלומדת גנגי תוכל להעשיר את ידיעותיי בנושא.

 

[גנגי]

צדיקות וגו´...

אבל לעניין הלפני/אחרי, תוספת קטנה: מייג´ן דיבר על התנועה שלפני ההברה החטופה, שמשפיעה על זו החטופה (כמו בדוגמה של מַעֲבִיר , נֶאֱמָן וכו´. אבל זה קורה גם לאחור, לא רק לפנים, כלומר- התנועה משפיעה לאחור על ההברה החטופה: אֱמֶת, חֲטָף, אֲהַבְתִּיהָ, וכו´ וכו´ וכו´. יש גם מקרים שבהם אין תנועה מתאימה ליד החטף (שהרי יש רק שלושה חטפים וחמש תנועות) ואז החטף נקבע בד"כ לפי העיצור הגרוני הסמוך לו, ובד"כ ע´, ה´ ו-ח´ נוטות לקבל חטף-פתח, ו-א מעדיפה חטף סגול. (אֱמֹר לי, עֲבוֹדָה, הֲדוֹם, חֲלוֹם). אבל יש גם מקרים שבהם יש חטף קמץ, שלא מתאים לאף אחת מהנטיות הללו, וזה קורה או במקרים שבהם זו התקצרות של תנועה מקורית של חולם (חודש - חֳדָשִים), או במקרים...אחרים. (אֳנִיָּה, למשל). מ.ש.ל.

 

[Meijen Shaggy]

../images/Emo45.gif../images/Emo140.gif../images/Emo15.gif

 

[תופס עוגב]

רב תודות לשניכם../images/Emo140.gif

 

[עמית103]

גם לי יש שאלה בנושא

מה ההבדל בין תנועות ארוכות וקצרות? ליתר דיוק, באילו מקרים משתמשים בפתח וצירה ובאילו מקרים בקמץ וסגול?

 

[מחשב וירטואלי]

כאן

http://learn.snunit.k12.il/snunit/lashon/

 

[Meijen Shaggy]

איפה בדיוק לומדים לנקד? ../images/Emo12.gif../images/Emo15.gif

 

[מחשב וירטואלי]

שאלו על חוקי הניקוד...

 

[Meijen Shaggy]

ואיפה הם נמצאים? ../images/Emo15.gif

 

[hillelg]

הערה היסטורית

קראתי לא מזמן את הערך "ניקוד" באנצ´ העברית, ובו כתוב ש"מלעיל" ו"מלרע" הם מושגים מתחילת ימי כתיבת הניקוד, כאשר כדי להבדיל בין מילים זהות בניקוד שונה סימנו נקודה מעל המילה ("מלעיל") לקריאה אחת, ונקודה מתחתיה ("מלרע") לקריאה אחרת. [שריד לשיטת ניקוד כזאת נמצא ברשימת המסורה העתיקה "אכלה ואכלה". אפשר לנחש למה היא נקראת כך.] אחד מסוגי ההבחנות היה בין מיקום הטעם בהברה האחרונה לבין מיקומו בזו שלפניה, ובהדרגה קיבלו המונחים "מלעיל" ו"מלרע" את משמעותם האחרונה, ושרדו עוד הרבה אחרי שהניקוד מעל ומתחת למילה לא קיים עוד בצורתו הקדומה. עד כאן ההשערה שהועלתה שם, וזהו.

 

[dage]

מתפלא עליכם

תרד זה כמובן צורת עתיד ולא ציווי צורת הציווי היא רד! איך לא חטפתי מכם הערות ותיקונים? אתמהה!

 

[baduist]

כי הבנו את העיקרון

מבלי להגיע לסוף השורה