מלכת שבת

[נעה גל]

מלכת שבת ../images/Emo47.gif ../images/Emo31.gif

אז אולי לכם יהיו רעיונות? ימי שישי הם ימי סיוט עבור אורן. למה? כי היא רוצה להיות מלכת שבת. היא רוצה להיות מלכת שבת כל יום שישי והיא מקנאה מאוד כשהיא לא. בעיקרון יש סבב, לרוב הילדים יוצא במשך השנה להיות פעמיים מלכת/מלך שבת. שנה שעברה מתוך התחשבות במצוקתיות של אורן היא היתה 3 פעמים, אבל... זה לא מספיק לה. היא מתעוררת ביום שישי בבוקר והיא לא רוצה ללכת לגן. הטענות שלה מאוד ממוקדות - "אני מקנאה". הציעה לי ידידה (ופסיכולוגית) להפוך אותה למלכת שבת קבועה אצלנו בבית. שבכל יום שישי שהיא חוזרת מהגן (או בערב) היא תהיה מלכת השבת של הבית. נכין עוגה, היא תכין הופעה וזה יפתור, אולי, את הבעיה. כולי נרגשת הצעתי לאורן את הענין והיא הסתכלה עלי ואמרה: "אמא, את לא מבינה שהבעיה שלי בגן? אני מקנאה בילדים בגן ולא בבית. זה לא יפתור לי בכלל את הבעיה" סיפרתי אתמול באסיפת הורים לגננת את מה שאורן אמרה לי, והיא הציעה שאורן תפתח את השנה כמלכת שבת (הם עוד לא יודעים אבל היא מתכננת להם ריקוד בטן), והיא תקבל תפקיד קבוע של עורכת שולחן השבת. אני מאוד מקוה שזה יפתור את הבעיה, אבל יש לי הרגשה שאורן נהנית מכך שהיא, פיזית, עומדת במרכז וכולם מסתכלים עליה. תפקיד קבוע וחשוב אבל, שלא עונה על הצורך הזה, עלול לא לפתור את הבעיה. אז יש למישהו רעיון?

 

[לאה_מ]

אורן מדהימה!

היכולת שלה לזהות את הרגשות שלה ולבטא אותם פשוט מקסימה אותי כל פעם מחדש. רציתי להציע לך את מה שהציעה לך ידידתך, אבל אני מבינה שזה פשוט "קטן על אורן"... אני מסכימה איתך שככל הנראה גם עריכת שולחן השבת לא תתן פתרון מלא לבעיה של אורן, ואני לא בטוחה עד כמה זה באמת פתיר באופן פיזי, כי כמו שאורן מקנאה, אני בטוחה שיש עוד ילדים שמקנאים ורוצים להיות מלכת שבת ומרכז העניינים וכל זה. אני לא בטוחה שיש לבעיה הזו פתרון פיזי פשוט. כלומר, אם זה היה אפשרי, ונניח שלאף אחד מהילדים זה לא היה אכפת, אז אורן פשוט היתה מלכת שבת כל שבוע ובזה היה נגמר הסיפור, לא? מה שאת מתארת זה שהיא צריכה להמתין לתורה (משום שאני מניחה שגם הילדים האחרים רוצים להיות מלכות ומלכים) ובשבועות שהיא לא מלכה, היא מקנאה. אולי תגידי לה, שבשבועות שהיא כן מלכה, שאר הילדים מקנאים בה. אולי זה יעזור לה לדעת שגם הילדים האחרים מרגישים כך. אני חושבת שזה שעור חשוב בדחיית סיפוקים, ובאמת קשה מאד ללמוד את זה ולקבל את זה. כל הכבוד לאורן על החיבור לרגשות שלה ועל הפתיחות. ועל ריקוד הבטן, אמרתי כבר?

 

[אפרתש]

אוף, הילדים האינטליגנטים האלה!

מאד מתסכל לדעת מה מציק לה, אבל מאד עוזר שהיא יודעת לבטא את זה כלכך ברור. האם היא מקנאה רק במלכת השבת? בשאר ימות השבוע אין לה בעיה שהיא לא כל הזמן במרכז? נשמע שמה שקשה לה זה לא כלכך זה שהיא לא במרכז, אלא זה שהיא צריכה לשבת ולראות איך מישהו אחר במרכז. וזו תחושה שכדאי לה ללמוד להתגבר עליה, אחרת צפוי לה סבל רב. את יכולה לעודד אותה למצוא דרכים אלטרנטיביות להיות במרכז. למשל - בכל יום שישי, בזמן שהילדים משחקים בחצר, אורן תופיע בריקוד. אם היא נחנה בכריזמה (ונשמע שכן), הילדים יגיעו ויצפו. וזה משהו שהיא תצטרך ללמוד לחיים - לפעמים, הכללים לא ממש מתאימים לנו, וכדי להשיג מה שאנחנו רוצים, עלינו ליזום ולהמציא. אבל, כמו שאמרתי, זה רק חצי מהבעיה. מתישהו היא תצטרך ללמוד לשבת ולראות איך מישהו אחר זוכה בתשומת הלב, בלי שזה יגרום לה לסבל. איך עושים את זה? לא יודעת. אני חושבת שאצל רובנו זה היה קיים בדרגות שונות, ונפתרנו מזה בדרגות שונות. יש כאלה שעדיין לא מסוגלים למחוא כפיים כשמודיעים שמישהו אחר זכה בפרס. יש כאלה שמסוגלים לעשות הצגה יפה כלפי חוץ, אבל אוכלים את הלב מבפנים. אם היא תהיה מלכת השבת בכל שבוע (נניח שזה אפשרי), האם זה יעזור לה, או רק ידחה את פתרון הבעיה לשלב מאוחר יותר? מתישהו היא תיתקל במקרים שלא תהיה לה ברירה, אלא לצפות מהצד במישהו אחר מככב.

 

[vered4]

לשאלה האחרונה שהצגת

לדעתי, אם היתה אפשרות תאורטית שהיא תהיה מלכת השבת כל יום שישי, זה יהיה רע מאוד בשבילה. לדעתי, כדאי לקבל את העובדה הפשוטה שהיא מקנאה, אלה החיים. ולשאול אותה מה יכול לעזור לה להתמודד עם העובדה שיש נתונים בשטח שאין לה אפשרות לשנות. ולא לשנות את הנתונים כדי שיהיה לה יותר קל, זה שיעור חשוב לחיים.

 

[ציפי ג]

מסכימה עם ורד

העובדה שאורן יודעת לבטא את עצמה כל כך יפה, לא סותרת את העובדה, שגם ילדים אחרים רוצים וזכאים להיות הורי שבת. אני רואה אותך נעה, מתאמצת כל כך לחסוך ממנה את עוגמת הנפש. אף אחד לא רוצה לראות את ילדו מתוסכל בעקביות, ובכל זאת, את למעשה מונעת ממנה התמודדות עם תחושה שלה. אפשר אולי לזרוק את הכדור אליה. שהיא תציע לך פתרון לבעיה שלה. הרי היא יודעת שהיא לא יכולה להיות כל שבוע אמא של שבת, והפתרון של לא ללכת לגן, לא יפתור לה את הבעיה. אז מה היא מציעה לעשות? בהתחשבות כמובן בכך שיכולה להיות רק אמא אחת של שבת.

 

[ליאת גננת מרעננה]

מסכימה עם ורד וציפי

הבעייה היא לא שקשה לה. הבעייה היא שיש הנחה ש"זה לא בסדר", ושזה מצב שדורש התערבות ופתרון. ומה אם אמא מקנאה בכשרון הציור של חברתה, או אבא בג´יפ של השכן? החברה לא תצייר ליד אמא, או החבר יקנה עוד ג´יפ לאבא? כל ילד מקנא. כל אדם. זה טבעי. לא נעים, לא נורא. ומה היית עושה אם, למשל, אורן היתה אומרת שהיא מקנאה באחותה, ורוצה את כל החיבוקים רק לעצמה?

 

[נעה גל]

אני דווקא עם זה לא מסכימה (ארוך...)

הבעיה היא, בדיוק, שקשה לה. קשה לה במיוחד. אחרת היא לא היתה באה ומתלוננת. עצם העובדה שאני לא מסוגלת לתת לה את מה שהיא רוצה, לא אומר שלא צריך להיות מעורב (מבחינת אורן), ולא לעשות דבר. גם אם מקנאים בכישרון של מישהו או באחים (והבעיה עולה באופן מיוחד, קנאה הרי יש תמיד ובכל מקום), אפשר למצוא פתרון לעזור לילד להתמודד איתה. קנאה, בעיני, היא רגש לגיטימי כמו כל רגש אחר. וכשלאורן עצוב והיא ניגשת אלי לעזרה - אני עוזרת. וכשהיא שמחה ורוצה לשתף אותי - אני משתתפת. אז אין שום סיבה שכאשר היא מרגישה שהיא מקנאה אני אומר לה שאין מה לעשות בענין. לא תמיד אפשר לשנות את המציאות, אבל הייתי מצפה מילדי שאם הם חושבים שצריך לשנות אותה שלפחות ינסו (ולא משנה אם המטרה היא להיות מלכת שבת כל יום, להציל את הלוויתנים או להוריד במשקל). בשביל שיהיה את האומץ לשנות דברים צריך שתהיה סביבה תומכת ומוכנה לעזור, בעיקר, בשביל הרגעים (הקשים) בהם מגלים שהדבר לא פשוט ולפעמים אפילו בלתי אפשרי, וגם בשביל רגעי ההצלחה. להשאיר ילד עם תחושות קנאה (או כל תחושה קשה אחרת) עם התשובה "ככה זה ואין מה לעשות" לא מקובל עלי. לשמחתי גם הגננת של אורן לא חושבת שהדבר צריך להיות ככה. אני מסכימה עם אפרתש שיתכן והבעיה היא לא "אני רוצה להיות במרכז" אלא "קשה לי שאחרים נמצאים במרכז". והנקודה הזו נראית לי חשובה, אני רק עדין לא יודעת למה ואיך. קשה לי מאוד להזדהות עם התחושות האלה של אורן כי, אני דווקא מהמפרגנים לאלה שמצליחים (כל עוד זה לא על חשבוני

). ובאופן אישי, אני מעדיפה לא לעמוד במרכז (בטח לא בתלבושת של רקדנית בטן

), אלא שאחרים יעשו זאת עבורי. *** [פתאום היתה לי הארה פילוסופית לגבי גן

. אתם לא חייבים לקרוא אותה, אלה סתם הגיגים שלי. כל הזמן קופץ לי לראש המשפט - לפעמים, בחברה נורמלית, החברה יכולה להתגמש ולעשות צעד למען היחיד שבה. זהו מצב שקורה במשפחות, בין חברים ובעוד מסגרות שאדם חווה (כמו עבודה וכו´). מתי זה לא יכול לקרות? כשהתאגדות כחברה נכפית על האדם והיא לא המסגרת הטבעית שלו. במסגרת טבעית שלאדם יש אינטרס להיות שייך אליה, הוא יהיה מוכן לעשות ויתורים עבור אחרים מתוך הנחה, שכאשר הוא יזדקק למשהו הוא יקבל את התמיכה למעשיו. הרי אם אורן היתה בתוך קבוצת חברים והבעיה היתה מתעוררת, היה סיכוי שהקבוצה תגיע לפתרון כלשהו עם אורן. נגיד, היו חלק מהחברים מוותרים על זכותם (ויכול להיות גם שלא, כמובן) לטובת אורן. אבל בגן היא לא תוכל להגיע בחיים להתנסות הזו, מכיוון שזו מסגרת שהילדים שיכים אליה גם אם הם רוצים וגם אם לא. כשהמצב הוא כזה - לאף אחד אין אינטרס וענין לפתור בעיה של יחיד. אורן מנהלת את המגעים שלה מולנו ומול הגננת ולא מול מי שבאמת היא היתה צריכה לנהל אותם - מול הילדים בגן. אם היא היתה במקום שטבעי לה, היא היתה פונה למי שחבר איתה באותה קבוצה.]

 

[vered4]

נדיבות , לדעתי התכונה הכי טובה

שבן אדם יכול לאחל לעצמו. (וגם סלחנות). יש הבדל גדול בין מטרה כמו להציל ליוויתנים, לבין איך אני גורם לכך שאני אהיה במרכז ואחרים לא. תמיכה זה אחד הדברים החשובים שהורה יכול לתת לילדו, וכמו שיש הקשבה כזו שמאפשרת לילד לדבר, ולנו לא. יש סוג של תמיכה, שמכיל את הקושי, אבל לא עושה כלום. לגבי מסגרת של גן, מה זה לא טבעי? גם בחברות שבטיות, יש חברותא, ולא כולם חברים, אלא אלה אנשים שנולדו לאותו שבט. גם בגן אלה ילדים שנולדו להורים מאותה שכונה. ולגבי מה שכתבת " אם אורן היתה בתוך קבוצת חברים והבעיה היתה מתעוררת, היה סיכוי שהקבוצה תגיע לפתרון כלשהו עם אורן. נגיד, היו חלק מהחברים מוותרים על זכותם (ויכול להיות גם שלא, כמובן) לטובת אורן. אבל בגן היא לא תוכל להגיע בחיים להתנסות הזו, מכיוון שזו מסגרת שהילדים שיכים אליה גם אם הם רוצים וגם אם לא. כשהמצב הוא כזה - לאף אחד אין אינטרס וענין לפתור בעיה של יחיד." כשיש קבוצה של חברות טובות, ואחת עושה משהו שלא מתאים לילדות האחרות, הן יכולות לעשות דברים ממש לא נעימים לאותה אחת. תאמיני לי, לא היית מעונינת בפתרון חברתי מהסוג הזה, שיכול להגיע עד חרם ונידוי מהקבוצה.

 

[לאה_מ]

מסכימה ולא מסכימה.

אני מאד מבינה את מה שאת אומרת לגבי הקושי של אורן, ולגבי הצורך שלך לעזור לה. אבל אני רוצה להזכיר לך את הסיפור שלך על הפעם שבה אורן סיפרה לך על בעיות שיש לה עם חברה, ואת התאפקת ולא אמרת כלום, והיא הגיעה בעצמה למסקנה על דרך הפעולה שהיא רוצה לנקוט בה, וכמה את היית גאה בה. אני רוצה לצרף גם הודעה של מתבגרת בפורום "הורים לילדים ביסודי" לגבי שיחות שיש לה עם אמא שלה. ודוקא כשקראתי את ההודעה הזו שלך חשבתי עלינו כהורים, כמה אנחנו היינו רוצים - בדיוק כפי שדסי כתבה - להזיז, כמו סופרמן, את כדור הארץ אחורה בשביל הילדים שלנו, ואיך - לא תמיד - זה מה שהם מצפים מאיתנו. אני בהחלט חושבת שאפשר לחשוב יחד עם אורן על פתרונות אפשריים - לא בטוח שתמצאו פתרון טוב, אבל אולי עצם החשיבה תעשה משהו. ונראה לי שאם את חושבת שהבעיה היא לא שאורן רוצה דוקא להיות במרכז, אלא שמפריע לה שאחרים נמצאים במרכז - הבעיה היא הרבה יותר מורכבת ומסובכת (ומה שגורם לה הוא לא היותו של הגן מסגרת כפויה, משום שגם בקבוצת חברים או משפחה, תחושה כזו של אחד החברים כלפי יתר החברים בקבוצה היא בעייתית), משום שלהיות במרכז זה דבר אחד, אבל הרצון הזה בהחלט יכול להיות משותף להרבה יותר מחבר אחד בקבוצה, והשלילה של הצורך הזה אצל אחרים יוצרת בעיה אחרת לגמרי.

 

[ליאת גננת מרעננה]

להוסיף על חברותי המלומדות...../images/Emo13.gif

נעה, את אמא נהדרת, אוהבת ומשקיעה. גם אני אוהבת לנסות להעמיק ולהבין את הדברים. לכן מאד מעניין אותי לקרוא את ההבנות שלך. אבל, איך אמרה לי חברה? לפעמים סיגר הוא רק סיגר. אז מה אם החברה היא לא חברת ילדים עצמאית ("בעל זבוב")? איפה בעולם יש דבר כזה, בכלל? כשאת קופצת לחברה, לא קורה שיש שם גם אנשים שלא בחרת בהם? ובעבודה? או בגינה? בשביל ליישם ולהעמיד את רעיונותייך במבחן המציאות, צריך למצוא אי בודד, ולהקים בו חברה סלקטיבית. וגם אז אני בספק אם הבחירה תהייה חופשית לגמרי. לא הצעתי להתעלם. לו אני במקומך, הייתי מנסה לקבל את הרגש (ובטח כבר גם בודקת עם עצמי למה, אם בכלל, כל כך קשה לי דווקא עם קנאה?...). מאפשרת לילדה לבטא אותו. מאשרת לה שזה בסדר. מן הסתם גם הייתי נזכרת במקרים שבהם אני חוויתי רגש כזה, ומתחלקת איתה בהם (לאו דווקא בפתרונות שמצאתי, אלא בתחושה). ומשחררת. בהערכה, ליאת

 

[נעה גל]

ליאת, לאה, ורד, איריס, מיכל - כולם

ליאת - אני חושבת שלא הבנת אותי לגבי חברה כפויה. קודם כל, אני אתחיל מהחלק הקל - דווקא חברת הילדים בבעל זבוב היא דוגמא מצוינת לחברה כפויה ולא חברה מבחירה. לא דיברתי בכלל על חברת ילדים עצמאית, זה מושג שלא השתמשתי בו והוא לא מתאים למה שהתכוונתי אליו. והרעיון של הקמת חברה סלקטיבית הוא הפוך לחלוטין למה שהתכוונתי. תמיד ולעולם כמות האנשים שנפגוש במהלך החיים תהיה מוגבלת, לא מענינת אותי בחירה בלתי מוגבלת כי היא לא רלוונטית לחיים שלנו. לגבי חברים בקבוצה שאני לא אוהבת - היתרון שלי כאדם בוגר, שלא קיים עבור ילד בגן הוא, שאני יכולה לקום וללכת. לא טוב לי בעבודה מבחינה חברתית - אני יכולה לבחור לעזוב את העבודה או לבחור להשאר בה - אבל זו הבחירה האישית שלי. [ועכשיו אחרי שכתבתי את הדברים האלה הבנתי פתאום - שגם משפחה היא חברה לא מבחירה, אבל זו מסגרת הרבה יותר סובלנית מעצם היותה קרובה ולכן, אפשר להוציא אותה מהדיון הזה.] אני מקווה שאתם מבינים שאני חושבת "בקול רם" ולא מגיעה עם דברים סגורים (האמת היא שאף פעם כמעט, דברים לא סגורים אצלי). אז אני חוזרת למה שרציתי להגיד מקודם, ניסיתי לומר, בגלל שגן ילדים הוא חברה כפויה על ילד, נמנעות ממנו אינטראקציות חברתיות חשובות, מעצם העובדה, שאין לו את האפשרות לקום וללכת. בעיני היא עקרונית, כי אם הוא מחליט להשאר אז יש לו אינטרס מסוים בקבוצה, אותו אינטרס שיוביל אותו לעשות דברים למען הקבוצה ויתן לו את היכולת להתמודד עם החלטות של הקבוצה. כלומר, גן לא משקף את החברה העתידית שהילד אמור לתפקד בה (בניגוד אולי, למה שאומרים לנו?). עכשיו, אם אני חוזרת לאורן. גם לאה וגם ורד אמרו דבר שהפריע לי - אני לא רוצה לחסוך מאורן את הכאב שבקנאה. אי אפשר לעשות את זה. הקנאה עצמה היא כבר כאב. אני לא חושבת שצריך לחסוך מילד התנסויות חברתיות. בדיוק ההפך. אני חושבת שצריך לספק לו את ההתנסויות המתאימות (וגן לדעתי, לא מספק אותן). הדוגמא שאת נתת ורד, אופיינית בדיוק לחברת ילדים רגילה בגן או בכיתה. היא מתרחשת לעיתים רחוקות מאוד, אם בכלל, בחבורת ילדים שהם יחד על בסיס בחירה (לאוו דווקא בגלל ענין חברתי). לאה - לגבי לתת לאורן לפתור את הבעיה. אורן בloop. היא כבר כמעט שנה שלמה בתוך ה-loop הזה, סביר להניח, בגלל חוסר בגרות מסוים או באג באישיות. היא סובלת והיא לא מוצאת פתרון בעצמה. כל פעם שאנחנו מדברות בנושא היא חוזרת לאותה נקודה (ואני מזכירה - מדובר כבר על כמעט שנה) "אני מקנאה, אני לא יכולה להתמודד ואני לא רוצה ללכת לגן ביום שישי". אגב, אני לא חושבת שהיא שוללת את הרגשות האלה אצל אחרים. היא מבינה שהם קיימים, היא מבינה שהם רוצים גם. אז מה אני עושה מכאן? מה? להגיד לה "תמודדי" וזהו? יש מקומות שמתאים לתת לילד לפתור את הדברים בעצמו, אבל "מלכת שבת" הפך להיות issue אצל אורן, ובגלל זה, אני חושבת שכן יש מקום עבורנו (כהורים). לפחות לפרוץ לה את ה-loop שהיא מסתובבת בתוכו. ורק כדי להבהיר קצת את התמונה - אורן מקנאה גם כשיש לילדים אחרים יומלדת. אבל כאן, היא מצאה פתרון לענין הקנאה. היא קונה לכל ילד מתנת יומולדת (אוי, חשבון הבנק שלנו) למרות שלא מקובל להביא מתנה אישית ליומולדת בגן. אני מניחה שבדרך הזו היא מקבלת כמה דקות של תהילה והיא צולחת את היומולדת. כאן היתה בעיה (דומה להפליא ל"מלכת שבת") שהיא הצליחה לפתור בכוחות עצמה. ולא נדרשנו על ידה להתערב. איריס - חייכתי כל כך שקראתי את רעיון שלך. למה חייכתי? כי לאורן אין "חברֶה". הרעיון של 3-4 חברות יחד זר לה, לצערי. החברה הכי טובה של אורן לא נמצאת איתה בגן ואפילו לא גרה בישוב שלנו. שאר החברות (והחברים) של אורן, הם לא חברים בינהם כי טווח הגילאים שלהם משתנה (גילאי 4 עד 7). אורן היא טיפוס אמיתי. יחידה ומיוחדת לטוב ולרע. מצד אחד, מודעות עצמית גבוהה, חבל על הזמן. יכולת מילולית בשמיים. מצד שני, היא מאוד לעצמה. מיכל@ל - הרעיון שלך מצוין! איך לא חשבתי על זה! אני בטוחה שהגננת תאמץ את הרעיון של "פינת אורן שבועית" בשמחה. thanks תגידו לי, מי המציא את מלכת שבת הזו, בשביל מה זה טוב?

 

[מיכל@ל]

../images/Emo24.gif

 

[vered4]

מרת, נעה, שאורן לא רצתה ללכת לגן

בימי שישי. האם היא נשארה בבית? אולי כדי לצאת מהלופ, שתשאר בבית ביום שישי, עד שתרגיש שהיא מסוגלת לחשוב או להתמודד, או לחשוב על פתרון אחר. או שתקחו אותה מהגן לפני הטכס, שבדרך כלל נערך בסוף היום. (אפשר להסביר את זה לילדים עם תרוץ כל שהוא). בבית ספר אין מלכת שבת, ואין דברים כאלה על בסיס קבוע. יש את רגעי התהילה של כל ילד, כשהוא עונה תשובה טובה למורה, מקבל תוצאה יפה במבחן או עבודה. אבל זה משהו אחר.

 

[vered4]

טכס=טקס

מה שהזכיר לי, בבית ספר יש הופעות במסיבות, וכך גם בגן. מה קורה כשיש הופעה כזו בגן?

 

[עירית ל]

אפשר לכתוב גם טכס. זו מלה נרדפת.

 

[נעה גל]

את צודקת שזה פתרון שאמור היה לעזור

כאן. הבעיה היא, שיום שישי הוא יום דני-נעה. כלומר, זה הזמן היחידי שלנו בשבוע להיות יחד ולדבר בנחת על מה שקרה/קורה/יקרה. במהלך השבוע דני חוזר מאוחר או שאורן ואיתמר בסביבה וכל התקשורת ביננו מסתכמת ב"תחליף לו את החיתול" "מה את מכינה לארוחת ערב" וכו´. וקשה לנו לוותר על הזמן הזה יחד. מה גם שכל פעם שלא הצלחנו להיות יחד בימי שישי כמה שבועות רצופים, בשלב מסוים הגענו למריבות וכעסים. בקיצור, החיים הראו לנו שבזוגיות צריך לדבר

. אז לא כל כך מתאים לנו שהיא תשאר בבית.

חוץ מזה, אורן שמחה תמיד להשאר בבית ואף פעם לא נמאס. בחופש האחרון היא היתה קרוב לחודש וחצי בבית. למרות שהיה גן, לא היה לה טוב עם הדנמיקה שנוצרה שם כשהגננת הקבועה לא היתה והשארתי אותה בבית (למעט ימים בודדים שהייתי חייבת לעשות סידורים בלעדיה), היא לא השתעממה לרגע. כמעט לא התגעגעה לגן. בכל מקרה, הצעתי לה את מה שמיכל@ל אמרה כאן, שנארגן בכל יום שישי במפגש של הבוקר מספר דקות בהן אורן תציג נושא, ריקוד או כל מה שהיא רוצה לכל ילדי הגן במפגש. הגננת שמחה וגם אורן חושבת שזו חלופה הוגנת ל"מלכת שבת". היא ניגשה במרץ לבחירת הנושאים שהיא תעלה בימי שישי. חוץ מזה, השבוע היא מלכת שבת

- אז החיים נראים הרבה יותר יפים. וזה המקום להודות לכולם על העזרה בניתוח, על העזרה במחשבות שעלו בי, ועל הרעיונות

 

[vered4]

ושאלה לגבי חברה

באיזה מצב יכולה להיות לילד חברה כמו שאת מתארת? חשבתי על מסגרת של חוג. שם באמת אם הוא לא מסתדר, נעביר אותו. אבל חוץ מזה בחיים יש מעט מסגרות כאלה. לגבי הדוגמא של עבודה. גם ילד שלא טוב לו חברתית, מעבירים אותו לכיתה או בית ספר אחר. אם לילד לא טוב בגן בודאי שנעביר אותו. השאלה האם הילד יודע את זה, והאם המסגרת היא כפויה מבחינתו. רוב הילדים נהנים מהגן. לדעתי אם הורים קשובים לילד, לא יכריחו אותו ללכת למקום שהוא לא אוהב. (אבל זה לא המצב שאת מתארת, הבנתי שאת המסגרת של הגן אורן אוהבת, לא?) מצד שני, אנחנו כמבוגרים, גם אם לא יהיה לנו טוב בעבודה, לא תמיד נוכל לעזוב, ונצטרך להתמודד. לפעמים החיים מכריחים אותנו להשאר. ולגבי ילד וקבוצת חברים, יש הרבה ילדים שלא מתאים להם קבוצת חברים, ומסתדרים/מסתפקים עם חבר אחד או שניים. זה ענין של בחירה וצורך. מצד שני אותם ילדים חיים בשלום (לומדים להסתדר) עם מסגרת לימודית, ועם הילדים האחרים שבאותה מסגרת. לפעמים זה כמו מצב של עבודה שלא מהווה את מרכז החיים, אלא זה רק מקום שהולכים אליו כדי להתפרנס ואז חוזרים הביתה ועושים דברים שבוחרים. אז בבית ספר לומדים, ובהפסקות יש משחקי חברה, שבהם הילד בוחר איך ועם איזה ילדים לשחק. יש בתי ספר שמאפשרים לילדים להשאר בכיתה בהפסקה ולעשות מה שמתאים להם.

 

[zimes]

חברה מבחירה

עם מי את הולכת לים? עם מי את יושבת בשישי בערב? עם מי את אוכלת צהריים (עם כולם, או עם החביבים אלייך בין העובדים אתך?) עם מי את נוסעת לטיולים? בחיים אנחנו כן בוחרים את החברים שלנו, בכל פעם שיש לנו אפשרות לעשות זאת.

 

[Iris & Ron]

אז אולי בדומה לפתרון שאורן מצאה

לגבי ימי הולדת, תוכלו לקנות לאורן "שמלת מלכת השבת" (או כתר, שרביט, צמיד, whatever), אותה היא תלבש בכל יום שישי לגן?. נדמה לי שהרעיון של שעות אורן, אם לא ייעשה במינון, עלול, אולי, להמאיס את אורן על ילדים אחרים בגן. כי כמו שאנחנו רואים פעם אחר פעם, לקטנטנים האלו יש חושים מחודדים, ואולי עוד ועוד מאורן, ממש לא נעים לי לכתוב את זה, ימאיסו אותה? (עכשיו לי יש הארה אישית... נראה לי שקנאה נגדית ותחושת התקוממות היה הרגש שיתעורר אצלי כלפי משהי ששמה פס על הכללים החברתיים, ועושה מה שהיא רוצה כדי להרגיש טוב) (אני מקווה שלא פגעתי)

 

[תמר של]

הי קלפטע- ../images/Emo32.gif שאלה אליך-

בעקבות תשובה שענית בפורום אחר ומכיוון שהנושא מעניין אותי עכשיו ומצאתי אותך פה- הבנתי שרון ישן עדיין במיטת התינוק שלו. אז איפה ישן המתוק השני? קניתם עוד מיטה או שהוא עדיין בלול? אשמח אם תראי ותעני.