נגעת באחת הפרקים האפלים של תולדות
המלחמה הקרה. לא, איני מטיל ספק בכך שבמלחמה פתח הצפון (באישורה ובעידודה של ברה"מ). הדברים מתועדים היטב. הבעייה של קוריאה היא שארה"ב מלכתחילה לא הייתה מעוניית בה. בעלות הברית כמעט ולא דנו בגורל קוריאה במפגשי-פסגה בטהראן, בקהיר וביאלטה. רק לקראת סוף ועידת פוטסדאם החלו לתכנן את עתידה. ישנן שבבי עדויות (לצערי, החומר בארה"ב אינו זמין, ועל גנזכי ברה"מ אין מה לדבר) נציגי ארה"ב הציעו לברה"מ לכבוש את קוריאה בשלמותה - בין היתר משום שלא היו להם כוחות פנויים לכך. להפתעתם, התעקשה ברה"מ לחלק את חצי האי, אך דרשה את מחצית האי הוקאידו היפאני. לפי פרשנות אחת (היגיונית, לדעתי), רצה סטאלין להכין חזיתות לעתיד: האסיאטים ה"מתקדמים" יפתחו במלחמה, כדי לשחרר את אחיהם ה"נאנקים תחת עול האימפריאליזם האמריקאי". המטרה הייתה לערב כוחות אמריקאיים במלחמות ממושכות. כידוע, ארה"ב סירבה לתת לברה"מ דריסת רגל ביפאן, אבל, מחוסר ברירה, קיבלה את החלק הדרומי של קוריאה. כל עוד סטאלין חי, נמשכה המלחמה בקוריאה, תוך עירוב כוחות סיניים. באותה עת הסתלקה ברה"מ ממועצת הביטחון תחת עילה מצחיקה כלשהי, כדי לברוח מהאפשרות להטיל וטו על ההחלטה להכניס כוחות או"מ (מרביתם אמריקאיים) לקרב. כזכור, המלחמה הופסקה זמן קצר אחרי מות סטאלין.