תשובות (זהירות: מגילה)
בתינוקיה יש הדרכה איך לקלח להלביש ולהחליף חיתול בכל יום בשעה חמש. אני זוכרת כי בעלי מיהר להגיע בשעה זו כי עבור שנינו הילד הוא התינוק הראשון שאנחנו מחזיקים

בהתחלה גם אין צורך לחתל או לרחוץ כי הוא לא עשה כלום, רק פלט מי שפיר. אומרים גם שלא טוב לרחוץ את הורניקס (הנוזל הלבן שהתינוק מכוסה בו) ביומיים הראשונים.
האחות התחילה את ההדרכה למרות שבהתחלה הייתי רק אני (יש לי אובססיה להגיע לכל מקום בזמן) אבל אחכ הגיעו עוד ארבע נשים אז היא חזרה על הכל מההתחלה. הייתה ממש איטית וברורה וממש עזרה לכל האמהות שהיו שם.
 
חוץ מזה האחיות במחלקה עוברות בחדרים ומסבירות ליולדות על מצבן. זה לדעתי לא פחות חשוב. הן גם נותנות המלצות ממש טובות, כמו לא להשתמש במגבונים! (אני במשך חודש השתנתי במקלחון הקטן שלנו ושטפתי עם מים פושרים. בלי סבון, בלי ספריי, בלי מגבונים. מנגבים בטפיחות עם מגבת וזהו. וכאן המלצה נוספת- שתי מגבות כהות. שתיים כדי שאחת תמיד תהיה בכביסה), או לא לשבת על הכרית של הטחורים (עם החור באמצע), למרות שזה מקל על הכאב (בימים הראשונים לא הרגשתי את התפרים, אבל אחרי בערך חמישה ימים התחלתי להרגיש עיקצוצים כואבים בכל פעם שהתיישבתי מהר או בתנוחה מסויימת. אחרי עשרה ימים זה נעלם לגמרי).
 
מבחינת אווירה- תראי, זה מקום גדול ואנחנו היינו בזמן של שיפוצים. זה גם בי"ח ממשלתי, אז הוא ישן ובנוי ממלא מסדרונות. אי אפשר להשוות לאיכילוב החדש, בלינסון המשופץ או למעייני, שם שמעתי יש תקרה שנראית כמו שמיים.
מבחינת חדרי הלידה- לי הייתה מיילדת מדהימה, שזה לדעתי הכי חשוב. לא עזבה אותי לרגע אחד בצירי הלחץ, והיה עומס מטורף. אני לא שמתי לב בכלל לחדר סביבי, ילדתי בלי אפידורל ולא ראיתי בעיניים (
). רק אחרי הלידה ראיתי שהחדר סבבה.
מבחינת ההתאוששות- אחרי הלידה לוקחים אותך לחדרון קטן לשעתיים כדי לבדוק את לחץ הדם ושאת יכולה לעשות פיפי בלי בעיה. החדרון באמת פיצפון, כשהאחות הגיעה בעלי ואמא שלי היו צריכים לצאת כי לא היה מקום לכולם.
מבחינת המחלקה- תנאים נוחים מאוד לדעתי.
 
לדעתי החלק הכי חשוב הוא אנשי צוות- ובזה נראה לי מאוד השקיעו בשיבא. הרי כבר אין להם חדרי לידה טבעית, אז הם משפרים את כל המחלקה כדי שיוכלו להיות בתחרות מול כל הפרטיים (לכן, דווקא בתור יולדת שילדה ללא אפידורל, אני תומכת במשרד הבריאות שהחליט לבטל את חדרי הלידה הטבעית, אבל זה כבר מביא אותי לתפיסות הסוציאליות שלי שהן לא מעניינות בהקשר לשאלתך).
 
האם ללכת למלונית לנוח לעוד יום? נראה לי לא הכרחי בלידה ראשונה כשאין ילדים נוספים בבית.
אנחנו הכנו הרבה אוכל והקפאנו לפני, אבל חוץ מזה לא הכנו כלום (בגלל חלום מפחיד שחלמתי). היו קניות בחנות לתינוקות שחיכו לאיסוף והיו בגדים מכובסים בבית של הורי.
ילדתי בשבת וביום ראשון בעלי לא היה איתי בכלל, הוא רץ לכל המקומות והכין את הבית לחזרתי.
אם אתם ללא משפחה תומכת בעלך צריך לקחת עשרה ימי חופש אחרי הלידה. אם זה בן הוא צריך להישאר איתך בבית יום-יומיים אחרי הברית.
לנו יש משפחות תומכות, אך מתערבות, ולכן לא רציתי עזרה. בעלי לקח חופש של עשרה ימים והיה איתי בבית. לפעמים הוא עבד נורא קשה, סידור, כביסות, אוכל וכו', לפעמים הוא עשה תשחצים. מה שחשוב זה שהוא ישחרר אותך מהתינוק כדי להבריא: להתקלח, לשטוף את התפרים אחרי כל פיפי או קקי, סתם לנמנם. זה לדעתי מאוד משמעותי ואולי הסיבה העיקרית שהתקופה הזו לא זכורה לי כתקופה נוראית. קשה כן. מאוד. אבל לא מרה-שחורה כמו תיאורים ששמעתי.
 
מקווה שמצאת את התשובה בתוך המגילה שכתבתי ומוזמנת לשאול אם יש לך שאלות
