מכתב שלא ישלח..
6.8.03 עברתי לפני שעתיים ליד הבית שלך, טוב, לא ממש ליד הבית, חזרתי מת"א ועברתי ליד מחלף פולג,כמה מטרים אחרי, עצרתי את האוטו, ואמרתי : "זין, אני מצלצלת, שיצא עוד 10 דק' החוצה, רק להגיד שלום" , נשארתי לשבת באוטו עוד כמה דקות, עושה טבלה דמיונית של בעד ונגד, האמת, הבעד לקח בגדול, אבל הנגד ניצח, למה ? כי לא היה 8:00 בבוקר, וגם לא היה 20:00 בערב, היה 23:45 בלילה, ובכלל מה אני אפול עליך עכשיו באמצע הלילה, בכלל תרצה לחנוק אותי... האמת, גם עישנתי המון, ושתיתי איזו בירה או שתיים, לא חכם לבוא ככה ... אז המשכתי לנסוע, הרגשתי הכי מסורסת בעולם, כל כך לא מתאים לי לוותר על הספונטניות שלי, בטח לא איתך, כל מה שרציתי זה להגיד שלום, חיבוק גדול ונשיקה על הלחי , ולהגיד לך , שתדע, שלמרות הכל אני תמיד כאן בשבילך, בכל שעה לכל דבר, ואז , להכנס שוב אל האוטו ולהמשיך בדרכי הביתה, בתקווה שלא יעברו עוד כל כך הרבה שנים עד שניפגש שוב... אבל ידעתי שזה עלול לחרבן את הכל, שאולי תכעס, או תרגיש לא בנוח. הגעתי הביתה, אמרתי יפה שלום ונכנסתי למחשב, חשבתי לשלוח לך את המחשבות שלי במייל, אז חזרתי חזרה ליושבי הבית שיעבירו לי את הזמן עד שאני אפסיק לחשוב מחשבות מטומטמות כאלו כמו לשתף אותך במחשבותי, (ושוב אני מסרסת את עצמי...) ממתי איכפת לי מה יגידו, ממתי איכפת לי מה אתה תגיד?! אז הנה וידוי.... תמיד היה איכפת לי מה תגיד, תמיד היה איכפת לי מה אתה חושב ומרגיש, אבל אף פעם לא נתת לי ממש להכנס... הייתי מתקרבת היית מתרחק, הייתי מרפה היית מתקרב... זה היה קשה לי מאוד, וזו מתוק שלי היתה הסיבה שבסוף נותק בנינו הקשר לא בגלל שהייתי "עסוקה" בשותפים שלי לדירה או לחבר הזה או האחר שהיו לי, פשוט היה לי קשה מידי לנסות להבין מה אתה רוצה, או אם אתה רוצה, ואם בכלל יש לך מקום לאהבה שלי , מתוק, עברו כבר שנים ועדיין יש לך מקום גדול אצלי בלב, ולפני יומיים כשדיברנו, הדהים אותי לשמוע את הדברים שאמרת לי, הדהים אותי לגלות איך ומה אתה מרגיש כלפי עד היום, והדהים אותי לגלות איך אתה חי את חייך, נשמעת כל כך עצוב, וכל כך מיוסר, והרגשתי שהלב שלי נשבר איתך עם כל מילה שיוצאת, ואני יודעת שניסית להסתיר יפיוף שלי, אבל אתה יודע... גם אחרי כל כך הרבה זמן אתה לא יכול להסתיר ממני כלום. אני מקווה שהדברים יסתדרו לך בסופו של דבר, מקווה שתמצא את הכוח לעשות את הדבר הנכון, אבל אני ממש מתפללת לאלוהי התקוות אהוב שלי, שתתן לי להיות שם בשבילך, אפילו רק בתור חברה טובה. כן, כן, ועכשיו בגלל שקראתי לך אהוב, ובגלל שאני יודעת שהמכתב שלי יכאיב לך... אני שומרת אותו ואותך... קרוב ללב ומקווה... אוהבת ומתגעגעת המון...
6.8.03 עברתי לפני שעתיים ליד הבית שלך, טוב, לא ממש ליד הבית, חזרתי מת"א ועברתי ליד מחלף פולג,כמה מטרים אחרי, עצרתי את האוטו, ואמרתי : "זין, אני מצלצלת, שיצא עוד 10 דק' החוצה, רק להגיד שלום" , נשארתי לשבת באוטו עוד כמה דקות, עושה טבלה דמיונית של בעד ונגד, האמת, הבעד לקח בגדול, אבל הנגד ניצח, למה ? כי לא היה 8:00 בבוקר, וגם לא היה 20:00 בערב, היה 23:45 בלילה, ובכלל מה אני אפול עליך עכשיו באמצע הלילה, בכלל תרצה לחנוק אותי... האמת, גם עישנתי המון, ושתיתי איזו בירה או שתיים, לא חכם לבוא ככה ... אז המשכתי לנסוע, הרגשתי הכי מסורסת בעולם, כל כך לא מתאים לי לוותר על הספונטניות שלי, בטח לא איתך, כל מה שרציתי זה להגיד שלום, חיבוק גדול ונשיקה על הלחי , ולהגיד לך , שתדע, שלמרות הכל אני תמיד כאן בשבילך, בכל שעה לכל דבר, ואז , להכנס שוב אל האוטו ולהמשיך בדרכי הביתה, בתקווה שלא יעברו עוד כל כך הרבה שנים עד שניפגש שוב... אבל ידעתי שזה עלול לחרבן את הכל, שאולי תכעס, או תרגיש לא בנוח. הגעתי הביתה, אמרתי יפה שלום ונכנסתי למחשב, חשבתי לשלוח לך את המחשבות שלי במייל, אז חזרתי חזרה ליושבי הבית שיעבירו לי את הזמן עד שאני אפסיק לחשוב מחשבות מטומטמות כאלו כמו לשתף אותך במחשבותי, (ושוב אני מסרסת את עצמי...) ממתי איכפת לי מה יגידו, ממתי איכפת לי מה אתה תגיד?! אז הנה וידוי.... תמיד היה איכפת לי מה תגיד, תמיד היה איכפת לי מה אתה חושב ומרגיש, אבל אף פעם לא נתת לי ממש להכנס... הייתי מתקרבת היית מתרחק, הייתי מרפה היית מתקרב... זה היה קשה לי מאוד, וזו מתוק שלי היתה הסיבה שבסוף נותק בנינו הקשר לא בגלל שהייתי "עסוקה" בשותפים שלי לדירה או לחבר הזה או האחר שהיו לי, פשוט היה לי קשה מידי לנסות להבין מה אתה רוצה, או אם אתה רוצה, ואם בכלל יש לך מקום לאהבה שלי , מתוק, עברו כבר שנים ועדיין יש לך מקום גדול אצלי בלב, ולפני יומיים כשדיברנו, הדהים אותי לשמוע את הדברים שאמרת לי, הדהים אותי לגלות איך ומה אתה מרגיש כלפי עד היום, והדהים אותי לגלות איך אתה חי את חייך, נשמעת כל כך עצוב, וכל כך מיוסר, והרגשתי שהלב שלי נשבר איתך עם כל מילה שיוצאת, ואני יודעת שניסית להסתיר יפיוף שלי, אבל אתה יודע... גם אחרי כל כך הרבה זמן אתה לא יכול להסתיר ממני כלום. אני מקווה שהדברים יסתדרו לך בסופו של דבר, מקווה שתמצא את הכוח לעשות את הדבר הנכון, אבל אני ממש מתפללת לאלוהי התקוות אהוב שלי, שתתן לי להיות שם בשבילך, אפילו רק בתור חברה טובה. כן, כן, ועכשיו בגלל שקראתי לך אהוב, ובגלל שאני יודעת שהמכתב שלי יכאיב לך... אני שומרת אותו ואותך... קרוב ללב ומקווה... אוהבת ומתגעגעת המון...
