מכתב פרידה
זהו, אלוהים. אני נפרדת ממך. מצאתי טובים יותר. מצאתי את הדרך שתביא לי אושר. את הדרך שבה יקשיבו לי. לא עוד פתקים לקיר שאינו שומע, למרות שאמורות להיות לו אזניים. לא עוד התרפסויות בפני אל אדיר ורב כוח, שאין לו צורך בי, ואין לו שום רצון לשמוע. לא עוד אהיה תחתיך, אל שירד מנכסיו. איפה הם הנביאים המוכיחים? איפה הניסים? הרחמנות? האהבה. לא, אל תענה. למה שתתחיל לענות לי עכשיו, כשאין ביננו יותר קשר? ההורים שלי יתמודדו. השאר יאהבו או לא , ידעו או לא, אבל הפעם מה שמשנה זה אני. לא אתה, לא הכוח שלך על החיים שלי. כשהייתי קטנה אמרו לי שאתה מסתכל על כל מה שאני עושה מלמעלה, והאמנתי. תפיסת האלוהות שלי הפכה ליותר מורכבת, אבל לפחות ופחות מספקת ככל שהזמן עבר. אז הבנתי את זה. זה עבר, נגמר. הלב לא מתכווץ בהתרגשות. אין פרפרים בבטן, או דמעות בעיניים. אין לי רצון להיות קשורה אליך. מצאתי מישהו אחד. מישהם.