מהררבמחשבה
New member
מכתב פרידה דמיוני
סרט אחד גרם לי לחשוב, מה הייתי כותב במכתב פרידה מהחיים, אילו הייתי יודע שאלה שעותיי האחרונות אז ניסיתי לכתוב, לא אין לי כוונה לסיים את חיי, אבל כן, הייתי רוצה להוציא את אשר על ליבי.
הפעם זה הגיע, היום הזה מגיע לכולם, לא ניתן להתחמק ממנו,
אם אתם קוראים, כנראה שאני כבר לא ביניכם, אבל הסירו עצב מליבכם, כנראה שטוב לי יותר.
אדם סגור הייתי, לא שיתפתי אדם בעובר עליי, למביט מהצד אולי היה נראה שאני מוקף בחברים, באנשים, מצליח בעבודתי, אבל האמת שהייתי אדם בודד.
כל כך הרבה חברים בכאילו, אך כל כך מעט חברים אמיתיים וזמניים.
את הטעות הראשונה עשיתי בילדות, שם מתעצב האופי שיוביל אותך לכל חייך, עם כולם הסתדרתי במסגרות השונת, טפלון, עם המקובלים יותר ועם השקטים והמבודדים, מצד אחד דגרתי על המחשב, ומצב שני שיחקתי כדורגל, אך כמעט שלא יצאתי לבלות, ויתרתי על מסיבות והחסרתי את כל מה שיכל להפוך אותי לאדם מהשורה.
כך המשכתי גם בשנים שלאחר מכן, צבא, לימודים, עבודה, כולם כאילו חברים, אני יכול לדבר עם כולם בזמן המסגרת, להשיג לאחרים כל דבר, ללא בושה או מניעה מלפנות לכל אחד.
אך בכל רגע שמחוץ למסגרת נותרתי לבד, במין מעגל קבוע שחוזר, לא היה לי פחד או מעצור מלדבר או לגשת לכל מי שצריך על מנת לעזור לאחר, אך תמיד מלבד עצמי.
סופי השבוע תמיד היום ימיי הגרועים, בודד, מלט מחשבות, מסבך את עצמי, נפגע נדברים שנזכרתי בהם, מעולם, לא היה אדם שבכלל שם לב ופנה לעזור.
אסכם את חיי בפשטות, מאמין שחלקכם באמת העריך אותי, מאמין שעשיתי טוב לרובכם, מצטער שפגעתי במעט שפגעתי, מצטער שלא הצלחתי להיות חברכם.
יש מעט אנשים שאותם לא הייתי שוכח לעולם, והוכרתי להם תודה בכל יום בחיי.
אמא - תמיד היית לצידי, לא שאלת או נכנסת לפרטים, אך לא שמעתי ממך ״לא״ מעולם, כאילו מנותקת ממה שקורה וסה״כ נמצאת שאבקש, אך אני מעולם לא ביקשתי, לא שיתפתתי, לא רציתי להוות עול.
אבא - אתה כנראה האדם הכי טוב שהכרתי, כמה שידרכו עלייך לעולם לא תראה שנפגעת, תמיד תמשיך לתת, לא תגיד שאתה צריך עזרה, ובגלל זה תמיד הסתבכת, עשית הכל בשביל סבא, סבתא, אחיך, כל חברייך, גם כשאלה פגעו בך מאוד, הסתבכת ועשית הרבה טעויות שפגעו בקרובים, הם היו עוזרים לך תמיד, אך התביישת להגיד את האמת והבטחת דברים שלא יכלת לעמד בהם. העזרה שנתת לכולם היא מה שהנחה אותי בחיים, תמיד לעזור, תמיד לתת, רק לא ידעתי להיות מחוספס כמוך ולא להיפגע.
אחי ואחותי - אתם כל כך דומים ושונים, שניכם שמים את עצמכם במקום הראשון, מתעלמים במידה מהסובבים אתכם, דואגים לעצמכם קודם. את, עזבת למקום רחוק, זמינה לנו אך רחוקה מאיתנו, תמיד שמחה להיפגש או לדבר, אבל מעולם לא שואלת מה נשמע.
אתה, קיבלת את כל הכלים להצלחה, הכל בא לך בקלות, כולם לרשותך, ניצלת את זה, אגואיסט במלוא מובן המילה, שצריך משהו, אין לך בכלל רגע של מחשבה, לדרוש ולקבל, גם אם כולם ייפגעו ממך.
סבא וסבתא - חיים קשים עברו עליכם, אני מעריץ אתכם על שהמשכתם בחייכם ודאגתם להקמת המשפחה, אותך סבא אזכור תמיד כמי שרק נתן, נפרדת מאיתנו שהייתי ילד ולכן אלה הזכרונות שלי, סבתא, היה ברור לנו שאת אוהבת, אך חייך הביאו אותך לחיות בצורה מאוד מגוננת על עצמך, אהבתי והערכתי אותך מאוד, אני שמח שלא יצא לך להכיר אותי כאדם בוגר, קשה היה לי לראות את האכזבה על פנייך.
לכם, הסובבים אותי לאורך השנים, ניסיתי, באמת שניסיתי שחלקכם יהפוך למה שכל אדם צריך, חברים, אך נכשלתי, האחריות היא עליי, אין להאשים אחר מלבדי, במסגרות השונות, פניתי, פניתם, דיברתי, חלקתי, עזרתי ונעזרתי, אך מרגע הנסיעה הביתה בכל יום, כאילו לא הייתם בכלל קיימים, כנראה הדבר המאכזב בחיי.
במהלך שנותיי היו מספר אנשים שכן, חשבתי שהינם חברים, עד אשר גיליתי שאינם, עד אשר הייתי אני בצד המבקש, בצד הצריך עזרה.
מ.נ - היית שם, כל עוד יצרתי קשר, כל עוד עזרתי הייתה על השולחן, אם הייתי פוגש אותך היום כנראה שהחיוך היה עולה על פניי לשבוע שלם, אך מאז שהפסקתי להתקשר, לא חזרת אליי אפילו פעם אחת.
י, ד, ג - חבריי הטובים מהילדות, כל כך הרבה זמן העברנו ביחד, הניתוק הוא חלק מהחיים, שכחתם אותי כאילו לא הייתי בכלל, התקדמתם בחייכם, ונעלמתם כאילו בכלל לא הייתם, חלקכם אפילו בביקורים, לא טורחים להגיד שלום, שעה של כוס קפה, הרי ברור, שגם אחרי כל כך הרבה שנים, חברות כזאת היא לתמיד, ואם הייתי נקרא לדגל באמצע הלילה, הייתי מתייצב מיד.
מ.ש - כנראה האדם שליווה את חיי הבוגרים לתקופה האורכה ביותר, באמת שחשבתי שאיכפת לך, באמת הרגשתי שאת האדם הקרוב אליי ביותר, שנים ארוכות של דאגה ״הדדית״, של איכפתיות, של עזרה, של שעות במסגרות ובעיקר שיחות מחוץ להן, לא היה דבר שלא הייתי עושה למענך, היום הכואב בחיי הוא היום שבו הקשר איתך התפוצץ לי בפנים, היום שבו הבנתי שבסך הכל ניצלת אותי ככל שיכלת. מכתב ממך זה שבוע של בכי, שבוע של כאב שבו אני לא מסוגל לעשות דבר, געגוע מטורף וחוסר הבנה מוחלט של מה שקרה.
כנראה שלא הייתי צריך, אבל גם לאחר הפיצוץ הודיתי לך, הוכרתי לך את תודתי והערכתי הרבה לאורך השנים, מעולם לא עשיתי דבר לפגוע בך, היית אהבת חיי, ולא, לא אהבה של זוגיות, אהבה אמיתית של אדם שהרגשתי שהכי קרוב לליבי.
החלום של אדם מדהים כמוך שחלמתי הביא לי רגעי אושר רבים, לדעת שתמיד יש מי שמאחוריי, שיהיה לצידי, שיבין אותי, זה מה שהבדיל אותך מאחרים, כאשר למדתי כשהכל היה הצגה חוויתי את הכאב הגדול בחיי, ממנו לא התאוששתי.
לא הרבה אחרות התקרבו לליבי, ה, מנא, ת, אל כולכן היו לי רגשות, התקרבתי, נתתי, אך הבהרתן לי מיד שאתן לא מעוניינות בי, אני טוב רק לדבר אחד בשבילכן, להיות שם בשבילכן, קיוויתי יותר מידי אך לא הצלחתי להיות יותר מזה, אהבתי כל אחת מכן וקיוויתי שאקבל את הזדמנות חיי, אך נכשלתי.
הדבר היחיד שהגשמתי בו את רוב חלומותיי הוא המקצוע, תמיד ידעתי במה אעסוק, לא היה לי ספק ולא עמד דבר שיכל לעצור אותי, התקדמתי, עשיתי ולא חיכיתי לאף אחד שיתן לי הזדמנות, פשוט לקחתי ועשיתי, כנראה שכך הייתי צריך לעשות בשארית חיי.
בסה״כ רציתי להגיד תודה, חיי לא היו החלום אותו ייחלתי, אבל סבבו אותי אנשים מדהימים שהבעיה היחידה היתה אני, שכנראה לא הבנתי את תפקיד חיי.
עכשיו שהכל נגמר, מקווה שלפחות לא אכאב יותר, לא יוכלו לפגוע בי, לא אוכל לפתח יותר תקוות מנותקות מהמציאות.
אין דבר שאני מצטער עליו ולא התנצלתי, אך אבקש סליחה ממי שחושב שכך הדבר, אני רוצה להאמין שבלשום המאזניים, ההטיה ברורה לדברים הטובים שעשיתי.
שיהיו לכם חיים נפלאים.
סרט אחד גרם לי לחשוב, מה הייתי כותב במכתב פרידה מהחיים, אילו הייתי יודע שאלה שעותיי האחרונות אז ניסיתי לכתוב, לא אין לי כוונה לסיים את חיי, אבל כן, הייתי רוצה להוציא את אשר על ליבי.
הפעם זה הגיע, היום הזה מגיע לכולם, לא ניתן להתחמק ממנו,
אם אתם קוראים, כנראה שאני כבר לא ביניכם, אבל הסירו עצב מליבכם, כנראה שטוב לי יותר.
אדם סגור הייתי, לא שיתפתי אדם בעובר עליי, למביט מהצד אולי היה נראה שאני מוקף בחברים, באנשים, מצליח בעבודתי, אבל האמת שהייתי אדם בודד.
כל כך הרבה חברים בכאילו, אך כל כך מעט חברים אמיתיים וזמניים.
את הטעות הראשונה עשיתי בילדות, שם מתעצב האופי שיוביל אותך לכל חייך, עם כולם הסתדרתי במסגרות השונת, טפלון, עם המקובלים יותר ועם השקטים והמבודדים, מצד אחד דגרתי על המחשב, ומצב שני שיחקתי כדורגל, אך כמעט שלא יצאתי לבלות, ויתרתי על מסיבות והחסרתי את כל מה שיכל להפוך אותי לאדם מהשורה.
כך המשכתי גם בשנים שלאחר מכן, צבא, לימודים, עבודה, כולם כאילו חברים, אני יכול לדבר עם כולם בזמן המסגרת, להשיג לאחרים כל דבר, ללא בושה או מניעה מלפנות לכל אחד.
אך בכל רגע שמחוץ למסגרת נותרתי לבד, במין מעגל קבוע שחוזר, לא היה לי פחד או מעצור מלדבר או לגשת לכל מי שצריך על מנת לעזור לאחר, אך תמיד מלבד עצמי.
סופי השבוע תמיד היום ימיי הגרועים, בודד, מלט מחשבות, מסבך את עצמי, נפגע נדברים שנזכרתי בהם, מעולם, לא היה אדם שבכלל שם לב ופנה לעזור.
אסכם את חיי בפשטות, מאמין שחלקכם באמת העריך אותי, מאמין שעשיתי טוב לרובכם, מצטער שפגעתי במעט שפגעתי, מצטער שלא הצלחתי להיות חברכם.
יש מעט אנשים שאותם לא הייתי שוכח לעולם, והוכרתי להם תודה בכל יום בחיי.
אמא - תמיד היית לצידי, לא שאלת או נכנסת לפרטים, אך לא שמעתי ממך ״לא״ מעולם, כאילו מנותקת ממה שקורה וסה״כ נמצאת שאבקש, אך אני מעולם לא ביקשתי, לא שיתפתתי, לא רציתי להוות עול.
אבא - אתה כנראה האדם הכי טוב שהכרתי, כמה שידרכו עלייך לעולם לא תראה שנפגעת, תמיד תמשיך לתת, לא תגיד שאתה צריך עזרה, ובגלל זה תמיד הסתבכת, עשית הכל בשביל סבא, סבתא, אחיך, כל חברייך, גם כשאלה פגעו בך מאוד, הסתבכת ועשית הרבה טעויות שפגעו בקרובים, הם היו עוזרים לך תמיד, אך התביישת להגיד את האמת והבטחת דברים שלא יכלת לעמד בהם. העזרה שנתת לכולם היא מה שהנחה אותי בחיים, תמיד לעזור, תמיד לתת, רק לא ידעתי להיות מחוספס כמוך ולא להיפגע.
אחי ואחותי - אתם כל כך דומים ושונים, שניכם שמים את עצמכם במקום הראשון, מתעלמים במידה מהסובבים אתכם, דואגים לעצמכם קודם. את, עזבת למקום רחוק, זמינה לנו אך רחוקה מאיתנו, תמיד שמחה להיפגש או לדבר, אבל מעולם לא שואלת מה נשמע.
אתה, קיבלת את כל הכלים להצלחה, הכל בא לך בקלות, כולם לרשותך, ניצלת את זה, אגואיסט במלוא מובן המילה, שצריך משהו, אין לך בכלל רגע של מחשבה, לדרוש ולקבל, גם אם כולם ייפגעו ממך.
סבא וסבתא - חיים קשים עברו עליכם, אני מעריץ אתכם על שהמשכתם בחייכם ודאגתם להקמת המשפחה, אותך סבא אזכור תמיד כמי שרק נתן, נפרדת מאיתנו שהייתי ילד ולכן אלה הזכרונות שלי, סבתא, היה ברור לנו שאת אוהבת, אך חייך הביאו אותך לחיות בצורה מאוד מגוננת על עצמך, אהבתי והערכתי אותך מאוד, אני שמח שלא יצא לך להכיר אותי כאדם בוגר, קשה היה לי לראות את האכזבה על פנייך.
לכם, הסובבים אותי לאורך השנים, ניסיתי, באמת שניסיתי שחלקכם יהפוך למה שכל אדם צריך, חברים, אך נכשלתי, האחריות היא עליי, אין להאשים אחר מלבדי, במסגרות השונות, פניתי, פניתם, דיברתי, חלקתי, עזרתי ונעזרתי, אך מרגע הנסיעה הביתה בכל יום, כאילו לא הייתם בכלל קיימים, כנראה הדבר המאכזב בחיי.
במהלך שנותיי היו מספר אנשים שכן, חשבתי שהינם חברים, עד אשר גיליתי שאינם, עד אשר הייתי אני בצד המבקש, בצד הצריך עזרה.
מ.נ - היית שם, כל עוד יצרתי קשר, כל עוד עזרתי הייתה על השולחן, אם הייתי פוגש אותך היום כנראה שהחיוך היה עולה על פניי לשבוע שלם, אך מאז שהפסקתי להתקשר, לא חזרת אליי אפילו פעם אחת.
י, ד, ג - חבריי הטובים מהילדות, כל כך הרבה זמן העברנו ביחד, הניתוק הוא חלק מהחיים, שכחתם אותי כאילו לא הייתי בכלל, התקדמתם בחייכם, ונעלמתם כאילו בכלל לא הייתם, חלקכם אפילו בביקורים, לא טורחים להגיד שלום, שעה של כוס קפה, הרי ברור, שגם אחרי כל כך הרבה שנים, חברות כזאת היא לתמיד, ואם הייתי נקרא לדגל באמצע הלילה, הייתי מתייצב מיד.
מ.ש - כנראה האדם שליווה את חיי הבוגרים לתקופה האורכה ביותר, באמת שחשבתי שאיכפת לך, באמת הרגשתי שאת האדם הקרוב אליי ביותר, שנים ארוכות של דאגה ״הדדית״, של איכפתיות, של עזרה, של שעות במסגרות ובעיקר שיחות מחוץ להן, לא היה דבר שלא הייתי עושה למענך, היום הכואב בחיי הוא היום שבו הקשר איתך התפוצץ לי בפנים, היום שבו הבנתי שבסך הכל ניצלת אותי ככל שיכלת. מכתב ממך זה שבוע של בכי, שבוע של כאב שבו אני לא מסוגל לעשות דבר, געגוע מטורף וחוסר הבנה מוחלט של מה שקרה.
כנראה שלא הייתי צריך, אבל גם לאחר הפיצוץ הודיתי לך, הוכרתי לך את תודתי והערכתי הרבה לאורך השנים, מעולם לא עשיתי דבר לפגוע בך, היית אהבת חיי, ולא, לא אהבה של זוגיות, אהבה אמיתית של אדם שהרגשתי שהכי קרוב לליבי.
החלום של אדם מדהים כמוך שחלמתי הביא לי רגעי אושר רבים, לדעת שתמיד יש מי שמאחוריי, שיהיה לצידי, שיבין אותי, זה מה שהבדיל אותך מאחרים, כאשר למדתי כשהכל היה הצגה חוויתי את הכאב הגדול בחיי, ממנו לא התאוששתי.
לא הרבה אחרות התקרבו לליבי, ה, מנא, ת, אל כולכן היו לי רגשות, התקרבתי, נתתי, אך הבהרתן לי מיד שאתן לא מעוניינות בי, אני טוב רק לדבר אחד בשבילכן, להיות שם בשבילכן, קיוויתי יותר מידי אך לא הצלחתי להיות יותר מזה, אהבתי כל אחת מכן וקיוויתי שאקבל את הזדמנות חיי, אך נכשלתי.
הדבר היחיד שהגשמתי בו את רוב חלומותיי הוא המקצוע, תמיד ידעתי במה אעסוק, לא היה לי ספק ולא עמד דבר שיכל לעצור אותי, התקדמתי, עשיתי ולא חיכיתי לאף אחד שיתן לי הזדמנות, פשוט לקחתי ועשיתי, כנראה שכך הייתי צריך לעשות בשארית חיי.
בסה״כ רציתי להגיד תודה, חיי לא היו החלום אותו ייחלתי, אבל סבבו אותי אנשים מדהימים שהבעיה היחידה היתה אני, שכנראה לא הבנתי את תפקיד חיי.
עכשיו שהכל נגמר, מקווה שלפחות לא אכאב יותר, לא יוכלו לפגוע בי, לא אוכל לפתח יותר תקוות מנותקות מהמציאות.
אין דבר שאני מצטער עליו ולא התנצלתי, אך אבקש סליחה ממי שחושב שכך הדבר, אני רוצה להאמין שבלשום המאזניים, ההטיה ברורה לדברים הטובים שעשיתי.
שיהיו לכם חיים נפלאים.