מכתב. עוד אחד.
היום אדם שפעם רצה אותי, עד עמקי נשמתו, או כך לפחות הוא אמר, מתחתן עם בחירת ליבו. במזל טוב. לא, זה לא מכתב קינאה. אני לא רציתי אותו. ועדיין לא רוצה. הוא מצא את זאת שכן, והם זוג מדהים, באמת. ממה שיצא לי לראות, ובעיקר ממה ששמעתי. אהבה גדולה. מפרגנת להם. לגמרי. לא זו הסיבה שאני כותבת. בעוד 20 יום, יתחתן עוד בחור שפעם רצה אותי, ואני לא רציתי. הם זוג מדהים, באמת. מתאימים זה לזו וזו לזה כמו כפפות לידיים, כמו נעל לרגל, כמו רחם לתינוק. החיבור ביניהם הוא אחד החזקים ואחד המתאימים ביותר שראיתי. מפרגנת להם. לגמרי. כל כך שמחה בשבילם. לא זאת הסיבה שאני כותבת. כותבת, כי הם מצאו, ואני? אני חושבת שמצאתי, אבל לא יודעת אם הוא חושב שהוא מצא. הוא לא אומר. לא רוצה להגיד. הוא איתי, אבל גם לא איתי. וזה לא שהוא עם אחרות. הוא פשוט עוד לא רוצה להגדיר שום דבר. אני מנסה לתת לו את הזמן שהוא אולי צריך. אני רק מפחדת להתרסק. מפחדת גם, שהזמן שאני נותנת, הוא גם בזבוז הזמן שלי. אני יודעת, תגידו שאני לא צריכה להסתכל על זה ככה, שאם אני חושבת שמצאתי אז זה לא בזבוז, שאני צריכה עוד לחכות, ולתת מעצמי. יודעת, מנסה. אבל בכל זאת - מה אם זה לא? ומה אם אני רק חושבת ככה כי פתאום כולם מסביב בשניים? ולמה אני פתאום חולמת על האקס? הרי בעצם אין רק מכסה אחד לסיר. איך אפשר לדעת מי המכסה הכי מתאים? ומי מבטיח שהוא ירצה באמת לכסות? אני רוצה להגיד לכם, אלה שממסדים את הזוגיות, היום ובעוד 20 יום: המון מזל טוב. אני אוהבת אתכם ומאחלת לכם רק טוב, הכי טוב שאפשר. אני מקווה שיום אחד גם לי יהיה את כל זה. מקווה בלבן. אני.
היום אדם שפעם רצה אותי, עד עמקי נשמתו, או כך לפחות הוא אמר, מתחתן עם בחירת ליבו. במזל טוב. לא, זה לא מכתב קינאה. אני לא רציתי אותו. ועדיין לא רוצה. הוא מצא את זאת שכן, והם זוג מדהים, באמת. ממה שיצא לי לראות, ובעיקר ממה ששמעתי. אהבה גדולה. מפרגנת להם. לגמרי. לא זו הסיבה שאני כותבת. בעוד 20 יום, יתחתן עוד בחור שפעם רצה אותי, ואני לא רציתי. הם זוג מדהים, באמת. מתאימים זה לזו וזו לזה כמו כפפות לידיים, כמו נעל לרגל, כמו רחם לתינוק. החיבור ביניהם הוא אחד החזקים ואחד המתאימים ביותר שראיתי. מפרגנת להם. לגמרי. כל כך שמחה בשבילם. לא זאת הסיבה שאני כותבת. כותבת, כי הם מצאו, ואני? אני חושבת שמצאתי, אבל לא יודעת אם הוא חושב שהוא מצא. הוא לא אומר. לא רוצה להגיד. הוא איתי, אבל גם לא איתי. וזה לא שהוא עם אחרות. הוא פשוט עוד לא רוצה להגדיר שום דבר. אני מנסה לתת לו את הזמן שהוא אולי צריך. אני רק מפחדת להתרסק. מפחדת גם, שהזמן שאני נותנת, הוא גם בזבוז הזמן שלי. אני יודעת, תגידו שאני לא צריכה להסתכל על זה ככה, שאם אני חושבת שמצאתי אז זה לא בזבוז, שאני צריכה עוד לחכות, ולתת מעצמי. יודעת, מנסה. אבל בכל זאת - מה אם זה לא? ומה אם אני רק חושבת ככה כי פתאום כולם מסביב בשניים? ולמה אני פתאום חולמת על האקס? הרי בעצם אין רק מכסה אחד לסיר. איך אפשר לדעת מי המכסה הכי מתאים? ומי מבטיח שהוא ירצה באמת לכסות? אני רוצה להגיד לכם, אלה שממסדים את הזוגיות, היום ובעוד 20 יום: המון מזל טוב. אני אוהבת אתכם ומאחלת לכם רק טוב, הכי טוב שאפשר. אני מקווה שיום אחד גם לי יהיה את כל זה. מקווה בלבן. אני.
