מכתב סליחה לאבא ז"ל
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 4. אבא עזב את הבית ואמא נשארה לגדל אותנו, ערימת זאטוטים בגילאים שונים.
לא הבנתי למה ואיך, אבל הבנתי שיש בסיפור שלנו, כמו בכל סיפור, טובים ורעים.
אמא היא מלאך הטוב שמגדלת אותנו בעוז ובגבורה והצילה אותנו ממלתעות אבי הרשע והשטן האלים. ואבא, אבא זה הרוע, האיש הדפוק שבגללו כל הרע בחיים שלי.
פעם בשבוע נפגשנו עם אבא. רוע ואלימות לא מצאתי באבא, אבל אבא התנהג מוזר, כמו משוגע ,התביישנו בו וזה הספיק בשביל לשנוא אותו ולזלזל בו, להוציא עליו את התסכול והעצבים. ומאלה היו בכמויות. מה גם שזה היה סוג של שליחות ומצווה מאמא, לנקום באב על הרע שעשה לנו.
גדלנו ושרדנו את התופת וההזנחה והפכנו לאנשים בעצמינו, אנשים שצריכים לשרוד בעולם מבלי שקיבלו את הכלים לכך.היינו עסוקים כל אחד בעולמו והפסקנו עם הפגישות השבועיות. אבא היה מתקשר מידי פעם, מתחנן למעט יחס אנושי בים הבדידות שחי בה, אבל לי לא היתה שום אמפתיה אליו. הוא זה שבעצם הרס לי את החיים. אם אמא שלי המהוללה רק היתה משכילה להתחתן עם מישהו אחר, חיי היו ודאי טובים יותר, כך גדלתי. ותפיסות שגדלנו עליהם לא משתנות בקלות.
הוריו הצדיקים לא טמנו ידיהם בצלחת ושילחו אותו מביתם כי הוא כבר התבגר לדעתם וצריך למצוא לעצמו חיים ועבודה..
כך מצא את עצמו, בודד וגלמוד מקבל יחס מנוכר מהוריו ומילדיו, יוצאי חלציו.
הייתי מתעוררת מתישהו, אני בטוחה בזה. התפיסות שגדלתי עליהם השתנו לגמרי. וגם בסיפור הזה הבנתי מי הרע ומי הטוב. אבל לאבא לא היה זמן לחכות לי ובערך בגיל 20, אבא קפץ אל מותו..
אז אבא יקר ואהוב שלי,
סליחה,
סליחה שבגיל 4 אף אחד לא הסביר לי מה זה סכיזופרניה,
סליחה שהקשבתי לאמא ולא השתקתי אותה כמו שאתה היית משתיק אותנו כשדיברנו רע עליה באוזנך.
היית אבא אוהב, מלאך, התגלמות של טוב, עברת חיים קשים ספגת אלימות קשה וכשהמחלה השתלטה עליך איבדת שליטה.
אבל אתה כולך טוב ומעולם לא הזקת לאיש. לא ממצב של מודעות. היית רגיש ברמות שלא מוצאים. לא יכלת לשמוע רע על מישהו אחר.
הלוואי שיכלתי לחבק אותך רק עוד פעם אחת. להגיד לך שהיום כשאני בן אדם בוגר ורואה את התמונה במשקפיים האישיים שלי, אני מעריצה אותך וסוגדת לך.
אבא אהוב שלי, נוח בשלום על משכבך.
ושוב, סליחה!
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 4. אבא עזב את הבית ואמא נשארה לגדל אותנו, ערימת זאטוטים בגילאים שונים.
לא הבנתי למה ואיך, אבל הבנתי שיש בסיפור שלנו, כמו בכל סיפור, טובים ורעים.
אמא היא מלאך הטוב שמגדלת אותנו בעוז ובגבורה והצילה אותנו ממלתעות אבי הרשע והשטן האלים. ואבא, אבא זה הרוע, האיש הדפוק שבגללו כל הרע בחיים שלי.
פעם בשבוע נפגשנו עם אבא. רוע ואלימות לא מצאתי באבא, אבל אבא התנהג מוזר, כמו משוגע ,התביישנו בו וזה הספיק בשביל לשנוא אותו ולזלזל בו, להוציא עליו את התסכול והעצבים. ומאלה היו בכמויות. מה גם שזה היה סוג של שליחות ומצווה מאמא, לנקום באב על הרע שעשה לנו.
גדלנו ושרדנו את התופת וההזנחה והפכנו לאנשים בעצמינו, אנשים שצריכים לשרוד בעולם מבלי שקיבלו את הכלים לכך.היינו עסוקים כל אחד בעולמו והפסקנו עם הפגישות השבועיות. אבא היה מתקשר מידי פעם, מתחנן למעט יחס אנושי בים הבדידות שחי בה, אבל לי לא היתה שום אמפתיה אליו. הוא זה שבעצם הרס לי את החיים. אם אמא שלי המהוללה רק היתה משכילה להתחתן עם מישהו אחר, חיי היו ודאי טובים יותר, כך גדלתי. ותפיסות שגדלנו עליהם לא משתנות בקלות.
הוריו הצדיקים לא טמנו ידיהם בצלחת ושילחו אותו מביתם כי הוא כבר התבגר לדעתם וצריך למצוא לעצמו חיים ועבודה..
כך מצא את עצמו, בודד וגלמוד מקבל יחס מנוכר מהוריו ומילדיו, יוצאי חלציו.
הייתי מתעוררת מתישהו, אני בטוחה בזה. התפיסות שגדלתי עליהם השתנו לגמרי. וגם בסיפור הזה הבנתי מי הרע ומי הטוב. אבל לאבא לא היה זמן לחכות לי ובערך בגיל 20, אבא קפץ אל מותו..
אז אבא יקר ואהוב שלי,
סליחה,
סליחה שבגיל 4 אף אחד לא הסביר לי מה זה סכיזופרניה,
סליחה שהקשבתי לאמא ולא השתקתי אותה כמו שאתה היית משתיק אותנו כשדיברנו רע עליה באוזנך.
היית אבא אוהב, מלאך, התגלמות של טוב, עברת חיים קשים ספגת אלימות קשה וכשהמחלה השתלטה עליך איבדת שליטה.
אבל אתה כולך טוב ומעולם לא הזקת לאיש. לא ממצב של מודעות. היית רגיש ברמות שלא מוצאים. לא יכלת לשמוע רע על מישהו אחר.
הלוואי שיכלתי לחבק אותך רק עוד פעם אחת. להגיד לך שהיום כשאני בן אדם בוגר ורואה את התמונה במשקפיים האישיים שלי, אני מעריצה אותך וסוגדת לך.
אבא אהוב שלי, נוח בשלום על משכבך.
ושוב, סליחה!