מכתב מהלב
הי ילדתי לפני כמעט חודשיים, לא עידכנתי שכן היתה לידה קשה מאוד וגם ההחלמה אחריה לא היתה קלה. בעצם אני כותבת לכן עכשיו כדי לנסות ולמנוע מכן לעבור מה שאני עברתי. בקצרה, הלידה שלי התחילה בירידת ממים – זרוז – אפידורל רק אחרי 12 שעות כואבות – הפסקת אפידורל – חידוש אפידורל- שעות של צירי לחץ – שני נסיונות ואקום כושלים – ניתוח קיסרי. זה ממש על קצה המזלג. אבל זה לא היה צריך להיגמר ככה. ההצעה שלי אליכן זה לשאול שאלות, לא לקחת כמובן מאליו מה שהצוות הרפואי אומר. נכון היולדת ומי שנמצא איתה בחדר לידה לא ממש פנויים להפעיל שיקול דעת ולכן תמנו מישהו אחר, שנמצא בחוץ שיהיה אחראי על הנושא. אמא, אבא, כל אדם קרוב אחר. אצלי, אם מישהו היה שואל למה אחרי שעות של צירים מטורפים, פתיחה מלאה, מחיקה מלאה התינוק עדיין לא ירד למטה, הרבה סבל היה נמנע משנינו. אבל אז לא ידעתי מה שאני יודעת היום. התינוק היה מסובך בחבל הטבור סביב הצוואר וכל הגוף ולכן לא ירד למטה. כל הניסיונות לדחוף אותו החוצה, הוואקום, כל אלו יכלו לפגוע בו שלא לדבר על להרוג אותו. אם רק היינו קולטים, לוחצים על הצוות, באולטרסאונד פשוט היו רואים את זה. לכן, כשדברים מתנהלים כביכול כמו שצריך (צירים, פתיחה, מחיקה) ועדיין יש משהו שלא זז, משהו לא בסדר, תשאלו שאלות!!! תדרשו בדיקות נוספות. חוו"ד נוספת. אל תוותרו. כתוצאה מהבלאגן של הלידה אני יצאתי עם בעיות בלב ובדם, שתודה לאל עכשיו מתחילות לעבור, והתינוק יצא עם מצוקה נשימתית והיה בהשגחה מוגברת בפגיה. הכי חשוב, היום הוא בסדר. אני יודעת שאני מספרת דברים קשים וגם נשמעת ממורמרת מאוד, אבל אם אצליח בזה למנוע לפחות מבחורה אחת לעבור מה שאני עברתי, הצלחתי. כי באמת שיש דרכים למנוע את זה. 12 שעות לפני הניתוח כבר יכלו לדעת שזה יגיע לזה אם רק היו עושים בדיקה פשוטה. בבקשה בנות, תשאלו שאלות, תדאגו שיהיה מי שיעשה זאת עבורכם אם דברים לא מתנהלים חלק. כדי שבאמת תצאו עם חוויה טובה והכי חשוב בריאות אתן והתינוקות. מקווה שלא הכעסתי אף אחת במילים אלו אפרת
הי ילדתי לפני כמעט חודשיים, לא עידכנתי שכן היתה לידה קשה מאוד וגם ההחלמה אחריה לא היתה קלה. בעצם אני כותבת לכן עכשיו כדי לנסות ולמנוע מכן לעבור מה שאני עברתי. בקצרה, הלידה שלי התחילה בירידת ממים – זרוז – אפידורל רק אחרי 12 שעות כואבות – הפסקת אפידורל – חידוש אפידורל- שעות של צירי לחץ – שני נסיונות ואקום כושלים – ניתוח קיסרי. זה ממש על קצה המזלג. אבל זה לא היה צריך להיגמר ככה. ההצעה שלי אליכן זה לשאול שאלות, לא לקחת כמובן מאליו מה שהצוות הרפואי אומר. נכון היולדת ומי שנמצא איתה בחדר לידה לא ממש פנויים להפעיל שיקול דעת ולכן תמנו מישהו אחר, שנמצא בחוץ שיהיה אחראי על הנושא. אמא, אבא, כל אדם קרוב אחר. אצלי, אם מישהו היה שואל למה אחרי שעות של צירים מטורפים, פתיחה מלאה, מחיקה מלאה התינוק עדיין לא ירד למטה, הרבה סבל היה נמנע משנינו. אבל אז לא ידעתי מה שאני יודעת היום. התינוק היה מסובך בחבל הטבור סביב הצוואר וכל הגוף ולכן לא ירד למטה. כל הניסיונות לדחוף אותו החוצה, הוואקום, כל אלו יכלו לפגוע בו שלא לדבר על להרוג אותו. אם רק היינו קולטים, לוחצים על הצוות, באולטרסאונד פשוט היו רואים את זה. לכן, כשדברים מתנהלים כביכול כמו שצריך (צירים, פתיחה, מחיקה) ועדיין יש משהו שלא זז, משהו לא בסדר, תשאלו שאלות!!! תדרשו בדיקות נוספות. חוו"ד נוספת. אל תוותרו. כתוצאה מהבלאגן של הלידה אני יצאתי עם בעיות בלב ובדם, שתודה לאל עכשיו מתחילות לעבור, והתינוק יצא עם מצוקה נשימתית והיה בהשגחה מוגברת בפגיה. הכי חשוב, היום הוא בסדר. אני יודעת שאני מספרת דברים קשים וגם נשמעת ממורמרת מאוד, אבל אם אצליח בזה למנוע לפחות מבחורה אחת לעבור מה שאני עברתי, הצלחתי. כי באמת שיש דרכים למנוע את זה. 12 שעות לפני הניתוח כבר יכלו לדעת שזה יגיע לזה אם רק היו עושים בדיקה פשוטה. בבקשה בנות, תשאלו שאלות, תדאגו שיהיה מי שיעשה זאת עבורכם אם דברים לא מתנהלים חלק. כדי שבאמת תצאו עם חוויה טובה והכי חשוב בריאות אתן והתינוקות. מקווה שלא הכעסתי אף אחת במילים אלו אפרת
