מכתב מבולבל
הגעתי לפורום הזה בטעות וזה יצא פשוט בזמן. לכל העולם כבר נמאס לשמוע אותי מדברת על הנושא וזה נתן לי הזדמנות להוציא קצת דברים החוצה ולעשות חושבים. ואני מתנצלת בפני ציבור הקוראים על הבלבול שבמכתב. אני פשוט מבולבלת וזה מה יצא. יקירי, עברו שבועיים מאז הפגישה הראשונה שלנו היית מאמין?? נראה כאילו עברה שנה לפחות. מצחיק. רק שבועיים וכבר יש לי מה להגיד. מי שזה מפתיע אותו שירים את היד. תמיד יש תלונות. לרוב זה על המשחקים שלכם. אבל הפעם...אין משחקים. אתה רוצה אותי. אתה באמת רוצה אותי בכל המובנים של המילה. וזה נחמד וזה מוזר ואני לא יודעת מה עושים עם זה. כל יום כמעט אני רואה אותך. היום אמרת שפישלת כי לא הצלחת להגיע- אני דווקא הסתדרתי עם זה מצויין, קצת שקט בבית. זוכר שערב יום הזכרון לא נפגשנו? וערב אחרי זה הגעת ודבר ראשון שאמרת שהתגעגעת? זוכר? אז אני לא. לא התגעגתי. שלא תבין אותי לא נכון. טוב לי איתך. אתה מצחיק אותי ואתה משקיע ואתה נותן לי המון תשומת לב שמפצה על הרבה. אבל משהו חסר. משהו בבטן ובלב חסר. כולם אומרים לי שלפעמים זה לא קורה מיד. לפעמים צריך לתת לזה זמן. אבל אנחנו מדברים פה עלי- אני מתאהבת תוך שניה. רק מסתכלים עלי, מדברים איתי, נותנים טיפת תשומת לב וזהו אני שלהם. אבל איתך זה אחרת. אני לפעמים מסתכל עליך ותוהה מתי תבין את הטעות. מתי אני אבין. מה קורה פה לעזאזל . אוף גם המכתב הזה מבלבל אותי. היה לי כ"כ ברור בהתחלה מה לכתוב ועכשיו הכל מתבלגן. אתמול התקשרת ואמרת שתפגוש אותי בערב ויש לך משהו להגיד לי ומיד הבנתי שזהו. אבל אתה מיד הרגעת (בלי שאמרתי מילה- אתה מכיר אותי כ"כ טוב שזה מפחיד) שהכל דברים טובים. ובערב זה הגיע. ידעת את התשובה מראש והחלטת לשאול בכל זאת. הצעת לי לעבור לגור איתך. ואיכשהו זה אמר לי כ"כ הרבה. וזה מפחיד אותי כ"כ. מפחיד אותי לדעת שמישהו רוצה אותי בכל המובנים של המילה ואני לא סגורה על עצמי עדיין. אמרת שידעת מהרגע הראשון שראית אותי. זה כיף לשמוע זה עושה אותי מאושרת אבל הריקנות הזו. אני שמחה שאתה טס בקרוב. אולי השבוע שלא תהיה פה אולי זה יעזור.
הגעתי לפורום הזה בטעות וזה יצא פשוט בזמן. לכל העולם כבר נמאס לשמוע אותי מדברת על הנושא וזה נתן לי הזדמנות להוציא קצת דברים החוצה ולעשות חושבים. ואני מתנצלת בפני ציבור הקוראים על הבלבול שבמכתב. אני פשוט מבולבלת וזה מה יצא. יקירי, עברו שבועיים מאז הפגישה הראשונה שלנו היית מאמין?? נראה כאילו עברה שנה לפחות. מצחיק. רק שבועיים וכבר יש לי מה להגיד. מי שזה מפתיע אותו שירים את היד. תמיד יש תלונות. לרוב זה על המשחקים שלכם. אבל הפעם...אין משחקים. אתה רוצה אותי. אתה באמת רוצה אותי בכל המובנים של המילה. וזה נחמד וזה מוזר ואני לא יודעת מה עושים עם זה. כל יום כמעט אני רואה אותך. היום אמרת שפישלת כי לא הצלחת להגיע- אני דווקא הסתדרתי עם זה מצויין, קצת שקט בבית. זוכר שערב יום הזכרון לא נפגשנו? וערב אחרי זה הגעת ודבר ראשון שאמרת שהתגעגעת? זוכר? אז אני לא. לא התגעגתי. שלא תבין אותי לא נכון. טוב לי איתך. אתה מצחיק אותי ואתה משקיע ואתה נותן לי המון תשומת לב שמפצה על הרבה. אבל משהו חסר. משהו בבטן ובלב חסר. כולם אומרים לי שלפעמים זה לא קורה מיד. לפעמים צריך לתת לזה זמן. אבל אנחנו מדברים פה עלי- אני מתאהבת תוך שניה. רק מסתכלים עלי, מדברים איתי, נותנים טיפת תשומת לב וזהו אני שלהם. אבל איתך זה אחרת. אני לפעמים מסתכל עליך ותוהה מתי תבין את הטעות. מתי אני אבין. מה קורה פה לעזאזל . אוף גם המכתב הזה מבלבל אותי. היה לי כ"כ ברור בהתחלה מה לכתוב ועכשיו הכל מתבלגן. אתמול התקשרת ואמרת שתפגוש אותי בערב ויש לך משהו להגיד לי ומיד הבנתי שזהו. אבל אתה מיד הרגעת (בלי שאמרתי מילה- אתה מכיר אותי כ"כ טוב שזה מפחיד) שהכל דברים טובים. ובערב זה הגיע. ידעת את התשובה מראש והחלטת לשאול בכל זאת. הצעת לי לעבור לגור איתך. ואיכשהו זה אמר לי כ"כ הרבה. וזה מפחיד אותי כ"כ. מפחיד אותי לדעת שמישהו רוצה אותי בכל המובנים של המילה ואני לא סגורה על עצמי עדיין. אמרת שידעת מהרגע הראשון שראית אותי. זה כיף לשמוע זה עושה אותי מאושרת אבל הריקנות הזו. אני שמחה שאתה טס בקרוב. אולי השבוע שלא תהיה פה אולי זה יעזור.
בהצלחה.