לי יהיה קצת קשה לומר לחניכה...
שלא תסתובב עם חניכים כאשר אני מדבר איתה... אני סותר את עצמי בכך. חוצמזה, שאין זה קשר בריא. אני לא חושב שמדריכה צריכה להתרחק מחניכיה, ובודאי לא באופן שיפגע ויעליב אותם... אך פשוט שצריך לנסות ולהתקדם למצב בו התנועה תהיה מקום כשר וטהור כיאה לתנועה דתית המכוונת לשמור על כל המצוות וההלכות, קלה כבחמורה. ושוב, לגבי מה שאמרת על טבע האדם... באדם יש שני טבעים, טבע גשמי- חומרי, וטבע רוחני- אלוקי. אם היה לנו רק טבע אחד, לא היינו נדרשים כלל לקיים המצוות, לא הייתה לנו יכולת בחירה וממילא גם בטלה כל תורת השכר והעונש. הרב זצ"ל כותב במוסר אביך בפסקא א' אם אינני טועה- שמצב כזה נקרא 'במקרה' ואין הוא 'בעצם', כלומר- קבוע. ולכן, אדם שפתאום מחליט לקיים מצווה, אם אין היא חלק ממנו- אין זה אומר שעשה פעולה הנוגעת אליו, פעולה שבאמת נבעה ממנו... אלא מקרה קרה ועשה מצווה... צריך לדעת שלאדם יש טבע אלוקי, וכך יש לנו יכולת בחירה האם להימשך אחר הגשמיות, התאוות, העברות וכו'... או שמא נבחר דווקא במצוות ה', ללכת ברצונו של רבש"ע... הבחירה נתונה בידינו ואנו צריכים לצפות מעצמנו קודם כל, ולאחר מכן אף מהחניכים. אני מכיר ב"ה כמה וכמה אנשים שלא פועלים ע"פ טבע האדם שאת מגדירה... ואם אדם מרגיש שהוא נופל... צריך לבדוק כיצד הוא מתקן עצמו. כנ"ל עבודת המידות. ותופעה היא דבר הקורה במציאות, ע"כ נ"ל שניתן לקרוא לעניין תופעה.
המשך יום נעים... ושוב- ישר כח.