מכתב לחצי השני...
יערית נסיכה שלי...מלאך יפה שלי... אני מרגיש שהשמיים נפלו... שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו... הקסם לא הסתלק... האור שהכנסת לחיי מסנוור בעוצמתו... אך לדאבוני: אני חושש שהכישוף מתעקש להתגנב... שהחושך מאיים לפרוץ... אני חש כאילו אני בעיצומה של נפילה ממצוק רם... רגע אחד הייתי בשיא: מאוהב עד אין קץ...מסונוור מאור הזריחה... ולפתע משתלטת על מוחי מחשבה שלא השכלתי לנצל את ההזדמנות שנכספתי לה כל חיי... לפתע אני חש עצמי מתגלגל במידרון תלול שבסופו תצאי מחיי... חשכת השקיעה מסמאת את עיניי... דיברנו על גורל... אני לא מאמין שכתוב היכן שהוא מי תחלוק עימי את גורלה.... אני לא מאמין שיישנו גורל שיחליט בשבילי... אני מאמין שאנו אלה שכותבים את ההחלטות שמשפיעות על מהלך חיינו... באותה מידה אני מאמין גם בקיומו של החצי השני... אני לא יודע אם האגדה אודות אותו ייצור מושלם שהופרד היא אמת, אבל אני בהחלט מאמין בעיקרון המרכזי: על פני האדמה פזורות עלמות רבות, הן שונות אחת מהשניה כקשת אדירה רבת גוונים... חלקן יתאימו לי יותר וחלקן פחות,אך ישנה רק עלמה אחת שמתאימה בדיוק לי,שנוצרה בדיוק למעני ואני למענה... אני יודע שזו את! אך לצערי הרב איש אינו מבטיח שבגלל שאת האחת –בהכרח שנחלוק את חיינו יחדיו... זה כבר תלוי בהחלטות שאנו נבצע-ההחלטות שלנו הן אלו שייכתבו את גורלנו... אני חש שאני מאבד אותך... אני חש שהמסילה שעליה דהרנו נכנסת למערה חשוכה... אני כ"כ חושש שמא למנהרה זו אין קצה... אני מרגיש שאת לא מייחלת למפגש עימי כפי שאני מייחל למפגש עימך... אמרתי והתכוונתי: אני מוכן לחצות את היקום בשביל דקה לצידך... רק ביקשתי שתושיטי לי את ידך...שתיתני לי את האישור להתקרב... אני אעשה הכל...אני אתגבר על כל המכשולים,אגשר על כל המרחק הפיזי,אשבור את כל המחסומים... רק אישור לשהות במחיצתך דקה בודדת... אני לא מאמין שניתן לזייף את מה שהיה השבוע... זה היה אמיתי, אין לי שמץ של ספק בכך... אבל אני לא מבין מדוע אינך מושיטה לי את ידך...? אני לא מבין מה עוצר בעדך נסיכה? " ...ארץ זו רבה ודרכים בה רב נפגשות לדק נפרדות לעד..." היש בך עוד אמונה שיש בכוחנו לשנות את סדר המילים בסופו של המשפט הכואב הזה???
לא מפסיק לחלום אותך
יערית נסיכה שלי...מלאך יפה שלי... אני מרגיש שהשמיים נפלו... שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו... הקסם לא הסתלק... האור שהכנסת לחיי מסנוור בעוצמתו... אך לדאבוני: אני חושש שהכישוף מתעקש להתגנב... שהחושך מאיים לפרוץ... אני חש כאילו אני בעיצומה של נפילה ממצוק רם... רגע אחד הייתי בשיא: מאוהב עד אין קץ...מסונוור מאור הזריחה... ולפתע משתלטת על מוחי מחשבה שלא השכלתי לנצל את ההזדמנות שנכספתי לה כל חיי... לפתע אני חש עצמי מתגלגל במידרון תלול שבסופו תצאי מחיי... חשכת השקיעה מסמאת את עיניי... דיברנו על גורל... אני לא מאמין שכתוב היכן שהוא מי תחלוק עימי את גורלה.... אני לא מאמין שיישנו גורל שיחליט בשבילי... אני מאמין שאנו אלה שכותבים את ההחלטות שמשפיעות על מהלך חיינו... באותה מידה אני מאמין גם בקיומו של החצי השני... אני לא יודע אם האגדה אודות אותו ייצור מושלם שהופרד היא אמת, אבל אני בהחלט מאמין בעיקרון המרכזי: על פני האדמה פזורות עלמות רבות, הן שונות אחת מהשניה כקשת אדירה רבת גוונים... חלקן יתאימו לי יותר וחלקן פחות,אך ישנה רק עלמה אחת שמתאימה בדיוק לי,שנוצרה בדיוק למעני ואני למענה... אני יודע שזו את! אך לצערי הרב איש אינו מבטיח שבגלל שאת האחת –בהכרח שנחלוק את חיינו יחדיו... זה כבר תלוי בהחלטות שאנו נבצע-ההחלטות שלנו הן אלו שייכתבו את גורלנו... אני חש שאני מאבד אותך... אני חש שהמסילה שעליה דהרנו נכנסת למערה חשוכה... אני כ"כ חושש שמא למנהרה זו אין קצה... אני מרגיש שאת לא מייחלת למפגש עימי כפי שאני מייחל למפגש עימך... אמרתי והתכוונתי: אני מוכן לחצות את היקום בשביל דקה לצידך... רק ביקשתי שתושיטי לי את ידך...שתיתני לי את האישור להתקרב... אני אעשה הכל...אני אתגבר על כל המכשולים,אגשר על כל המרחק הפיזי,אשבור את כל המחסומים... רק אישור לשהות במחיצתך דקה בודדת... אני לא מאמין שניתן לזייף את מה שהיה השבוע... זה היה אמיתי, אין לי שמץ של ספק בכך... אבל אני לא מבין מדוע אינך מושיטה לי את ידך...? אני לא מבין מה עוצר בעדך נסיכה? " ...ארץ זו רבה ודרכים בה רב נפגשות לדק נפרדות לעד..." היש בך עוד אמונה שיש בכוחנו לשנות את סדר המילים בסופו של המשפט הכואב הזה???
