מכתב לגלי

[מאמא כושר]

אקמולי- אני תמיד נותנת נר!!!!!

כי סירופ אקמולי היא מקיאה!נ

 

[נדיה ומשה]

אויש...טלי...תהיו בריאים...../images/Emo12.gif

 

[טלי של גלי]

תודה נדיה! ובהזדמנות זו-

בשעה טובה, שיעבור בקלות ובשלום. כולי קנאה...

 

[נירית1]

טלי לך ולגלי ../images/Emo24.gif ענק

ושלא תעברו חוויה כזו שנית! כולי צמרמורת למחשבה על מה שסיפרת רק בריאות ואושר.

 

[טלי של גלי]

תודה נירית!

 

[כן גורו]

אני בוכה כאן בעבודה

זולגות לי דמעות ואני לא מצליחה לעצור אותם. תודה שאת משתפת אותנו במה בעברתם.בדיוק עברנו אתמול קורס עזרה ראשונה וזה מוחשי להדהים. את ממש מקסימה, לא רוצה אפילו לדמיין את הבהלה, את מסתכלת על זה כשיעור לעתיד וזה כבר מבטיח את אמהותך הנפלאה. בריאות נהדרת לגלי, את תצאי מזה חזקה ובולעת אקמולי מקצועית, והכי חשוב ילדה נאהבת ומאושרת. נשיקות ובריאות אורית

 

[טלי של גלי]

תודה אורית. הצחקת אותי../images/Emo6.gif

גלי כבר לא תצא בולעת אקמולי. היא עוברת לנרות עד להודעה חדשה. כל הכבוד שעברתם את הקורס.

 

[GshelT]

איזה פחד , גם אני מייד בכיתי

המון בריאות ותפסיקי מייד להאשים את עצמך.

 

[אמא זולו]

אהובותיי

הדמעות מייד זלגו לי. לא ידעתי שעברתן חוויה כזו. טלי את אמא כל כך טובה ומסורה. אין הרבה מילים...המון בריאות וימים שקטים.

 

[ashlaya]

הרבה בריאות ../images/Emo7.gif

 

[inbale]

אין מילים טלי ../images/Emo24.gif

ההודעה שלך מרגשת ופשוט אין מה להגיד. אני מקווה רק שקיבלתם הדרכה נכונה מה לעשות במצבים כאילו בעתיד. אם תהיי זקוקה לסיוע ואינפורמציה אני אשמח לעזור.

 

[אמא של ליה]

שמחתי להגיע לסוף הסיפור המצמרר הזה

אני בטוחה שלעולם לא אבין מה עבר עליך באותם רגעים והיה לי מספיק לקרוא את מה שכתבת בכדי להבין שאני חייבת לעשות קורס עזרה ראשונה. כל הכבוד על האומץ והתושייה שלך ושל בעלך. אני מאחלת לכם רק בריאות ואושר ושלא תדעו עוד מקרים שכאלו. (דרך אגב, גם אני עברתי לנרות אקמולי - זה בהחלט הסתמן כיעיל יותר- אין צרחות מצד ליה וזה מוריד מהר את החום). שיהיה רק טוב

 

[טלי של גלי]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif לרוץ לעשות קורס.

זו השקעה כל כך קטנה שיכולה ממש להציל חיים. כשאני הנשמתי את הבובת תינוק הקטנה לא עלה על דעתי שאעשה את זה לגלי. והנה הפתיעו אותי, אבל זכרתי ועשיתי. אם אני יכולה - כל הורה יכול!

 

[כוכביתי2]

אני כולי רועדת

מזל שזה נגמר כך. כל הכבוד על התפקוד!

 

[אמא של איתמר]

טלי וגלי אין מילים... ליבי איתכן ../images/Emo23.gif

אני יכולה להבין חלקית מה שעבר עליכן... אמנם לנו היה קושי בבית חולים ולא בבית אלוהים ישמור... כל הכבוד על ההתמודדות שלך במצב הזה אבל אחרי שאיתמר "קרע" שתי דפנות של הריאות והיה מונשם ואחרי זה כשהוא היה אוכל (מנסה לינוק) הוא הכחיל!!! אני הייתי בלחץ לא קטן... ועד היום אני בודקת את הנשימות שלו כשהוא ישן... בכל אופן אני מאז הלידה רוצה לעשות קורס החייאה ולא מגיעה לזה... עכשיו אני בטוח הגיע!!!! תרגישו טוב... וטלי אתם הורים מדהימים אני מבינה את ייסורי המצפון (נולדים עם ההורות) אבל אל תרגישו רע אתם נותנים ועושים את הטוב ביותר עבור גלי...

 

[טלי של גלי]

תאיר, אל תחכי!

קורס ע"ר הוא מין דבר כזה שקל מאוד לדחות אותו. אני מאוד מבינה את זה. אבל לנוכח הנסיון המר שלנו, חשוב מאוד לעשות אותו, ויפה שעה וגו´ תודה על התמיכה החמה.

 

[שקדון]

../images/Emo24.gif כל הכבוד על התושיה והתגובה

המהירה. איזה צמרמורת של חרדה עברה בי כשקראתי. תהיו בריאים

 

[רונית של עידו]

טלי יקרה, כולי רועדת איתך ../images/Emo10.gif

קראתי מילה אחרי מילה ועם כל מילה פשוט הרגשתי איך הגוף שלי נדרך וצמרמורת עברה בי כשתיארתי בעיני רוחי את הסיטואציה. את תתני לרגשות האשם למלא אותך, להפך, תרגישי טוב שלא איבדת את הצפון ועשית כל מה שיכולת כדי להציל את גלי והצלחת, זה הרי מה שהכי חשוב!!! אז מה קרה לה, לאיזה חום היא הגיעה ואם תוכלי אנא ספרי לנו מה אמרו לכם לעשות אם זה יקרה שוב

ומה אמרו הרופאים על הסיבה להפסקת הנשימה המון בריאות

 

[טלי של גלי]

אז מה בעצם קרה-

גלי התעוררה בבוקר קצת קוועץ´. ידעתי שבוקעת לה שן טוחנת ראשונה ושהיא די סובלת, והיא היתה עלי, יונקת לסירוגין, כל הבוקר. לקראת הצהריים עלה לה קצת החום, לא מדדתי, והצעתי לה אקמול. היא הטיסה אותו לכיור, ולא התעקשתי איתה, היא בד"כ יודעת מה צריך. עשינו מקלחת, ונמנמנו יחד. כשהתעוררנו היא רצתה לטייל עם אבא, הם הסתובבו קצת, וחזרו בדיוק כשמזגתי לי כוס תה קר. ירון פתאום אמר לי שהיא "קפצה" לו בידיים, תנועה לא רצונית לגמרי, וניסינו שוב לתת לה אקמולי. היא שוב סירבה. היא בקשה שלוק מהכוס שלי, וירון נתן לה. שניה אחרי זה היא נזלה לו בידיים. קשה לתאר את זה. היא כאילו אבדה אחיזה באויר, והיתה דמומה לגמרי. הרגליים שלה התכווצו והגוף היה רפוי וחסר חיים. ירון צעק לי "טלי היא לא נושמת, תנשימי אותה" השכבתי אותה על הרצפה, בדקתי שיש לה דופק, היה לה, ושמתי את האוזן על הפה והאף שלה למצוא נשימה. היא לא נשמה. עשיתי לה הנשמה מפה לפה, ועיסיתי לה את בית החזה, תוך צרחות איומות לירון שיזמין אמבולנס, ושיתניע את האוטו. המחשבה שלי היתה שאם אני לא אצליח להחזיר אותה, נחכה לפרמדיקים שיחזירו אותה, ואם אצליח- נסע למיון בלי לחכות להם. אחרי כמה סטים של הנשמה ועיסויים היא חזרה לנשום. שניות אחרי זה היא פקחה עיניים אפטיות ועייפות. הרמתי אותה ורצתי לאוטו, טסנו למיון, וצעקנו לשכן שיבטל את האמבולנס. בדרך לא הנחתי לה לישון, כי פחדתי שלא תתעורר, מה שבדיעבד היה מיותר. ילד שמתעורר מפרכוס יכול לישון. כל הדרך דברתי אליה, שרתי לה, ניסיתי לעורר בה תגובה, ולא ממש הצלחתי. היא לא הסתכלה עלי כמעט, לא הפנתה מבט לכיוון שהצבעתי עליו, לא שתפה פעולה כהרגלה בשירים. פחדתי שיש לה נזק מוחי. פחדתי שהיא תהיה אוטיסטית, ובשבילי זה פחד מאוד מוחשי, כי אח שלי אוטיסט. הגענו למיון, שם התחילו להציק לה, ואז היא התעוררה לחלוטין, צרחה ובכתה ובקשה לידיים שלי ושל אבא. מדדו לה חום- היה לה בסה"כ 38.5. כבר היה לה יותר גבוה. בעיקרון הנחו אותנו פשוט לא להגיע לדרגת חום כזו, כי הפרכוס יכול לחזור. אני אצרף לפה דף הנחיות לפרכוס שקבלנו בביה"ח.

 

[אמא של איתמר]

טלי שוב אני חייבת להגיב ../images/Emo140.gif

את פשוט מדהימה!!! איזה פחד יש לי דמעות בעיניים.... חיזקי ואמצי....