מכתב לבוס
שלום, מילה חזקה - שלום. דבר שאינו קיים בינינו. אתה ואני אנשים שונים. ככל שניסיתי למצוא קווים שנוכל להשיק אליהם ולעבוד יחד לא מצאתי. אתה אדם שעובד בצורה מניפולטיבית, בדיקטטורה, בשתלטנות, בגסות ואני אדם שמחפש שיתוף פעולה ועבודה בצוות. ועכשיו, אתה מראה לעולם באופן מוחצן וגלוי שאתה לא סובל אותי, לא מעוניין לעבוד איתי ואם היית יכול - היית מפטר אותי. קיבלת אותי מן המוכן. אשה בוגרת, יפה, חכמה, בעלת חכמת חיים, בטחון בעבודה ו-המון יידע. כן, אני יודעת שמה שמרגיז אותך בעיקר זאת כמות היידע שלי. ניסית, אוחח כמה שניסית שנטרל אותי. להתסיס נגדי את חברי ההנהלה, להסתיר ממני מידע, להסית את הכפיפות שלי נגדי ולסכסך. והצלחת בקרב הזה. ואני, מה איתי? אני טובה ואני סולחת. ואני כל הזמן מנסה לשכוח ולפתוח דף חדש. ובין מעשה שלך, פגיעה שלי, ניסיון לשכוח ולפתוח דף חדש - אני בוכה. בוכה בבית, בוכה בעבודה. בוכה ומפתחת מחלות. כאבים פה, כאבים שם, ומי כמוני יודע שהגוף והנפש קשורים זה לזה ומחלות פיזיות אינן מתפתחות להן סתם כך. וקשה לי לצאת מזה. החכמולוגים שמקיפים אותי אומרים לי: יותר חשוב הכבוד שלך, תעזבי, תמצאי משהו אחר. אבל אני אדם ראלי, במצב המשק היום שאין עבודה - בגלל "בוס" אעזוב את מקום העבודה שהשקעתי בו כל כך הרבה? ואמצא את עצמי מובטלת עם קושי רב למצוא עבודה? ואז באות המחשבות שאני בעצם משתפת איתך פעולה. שנכנסנו שנינו למעגל של המתעלל והקורבן. ואני לא מוכנה להיות קורבן. אתה שומע? לא מוכנה. המכתב הזה מהווה הזדמנות נהדרת להגיד לך שאני חושבת שאתה אדם נורא. אדם אכזר,אדם רע, שפועל ממניעים אגואיסטים, ילדותיים ובלתי רציונליים. תתעשת! אתה אדם מבוגר. אני לא אשמה שבילדותך סבלת מחוסר אהבה ואני לא צריכה לספוג את זה. תראה אותי: אני אדם טוב. מוצלח. מחייך. עם יכולת אדירה להעניק. העבודה כל כך חשובה לי נפשית שאני נותנת את כל כולי ומבטלת הרבה פעמים תוכניות אישיות על מנת להשביע את רצונך ואת רצון המערכת. בעצם, אם לחשוב על הדברים בפן החיובי שלהם. אני רוצה להודות לך. אתה, מכל האנשים בעולם - תגרום לי לעלות מדרגה בחיים ולגדול. כן תודה לך באמת שאתה עוזר לי. ו-וואלה קשה לי אבל אתה לא מרפה, אתה גורם לי לעשות שינוי. ושינוי עם כל הפחד ממנו - הוא חיובי. ושוב, תודה לך בוס יקר. תודה שאתה מאפשר לי לראות בעצמי את הדברים שמקשים עלי את ההתקדמות בחיים, אתה מאיר לי אותם באור כל כך ברור, ונותן לי את הלגיטימציה ל"התפרע". בחוסר גבולות ולהפסיק להיות מאופקת ו"בסדר". ולתת לעצמי האמיתית לגמרי, בלי מסיכות ופוזה של "נעלבת" לצאת. והאני האמיתית שלי, בוס יקר, היא: אמיתית ונפלאה וטובה ומחייכת לעולם וחכמה ויפה ואוהבת ונותנת ואהובה ככה, בלי תנאים. במאבק הזה - עלי - אני אנצח - לא אתה.
שלום, מילה חזקה - שלום. דבר שאינו קיים בינינו. אתה ואני אנשים שונים. ככל שניסיתי למצוא קווים שנוכל להשיק אליהם ולעבוד יחד לא מצאתי. אתה אדם שעובד בצורה מניפולטיבית, בדיקטטורה, בשתלטנות, בגסות ואני אדם שמחפש שיתוף פעולה ועבודה בצוות. ועכשיו, אתה מראה לעולם באופן מוחצן וגלוי שאתה לא סובל אותי, לא מעוניין לעבוד איתי ואם היית יכול - היית מפטר אותי. קיבלת אותי מן המוכן. אשה בוגרת, יפה, חכמה, בעלת חכמת חיים, בטחון בעבודה ו-המון יידע. כן, אני יודעת שמה שמרגיז אותך בעיקר זאת כמות היידע שלי. ניסית, אוחח כמה שניסית שנטרל אותי. להתסיס נגדי את חברי ההנהלה, להסתיר ממני מידע, להסית את הכפיפות שלי נגדי ולסכסך. והצלחת בקרב הזה. ואני, מה איתי? אני טובה ואני סולחת. ואני כל הזמן מנסה לשכוח ולפתוח דף חדש. ובין מעשה שלך, פגיעה שלי, ניסיון לשכוח ולפתוח דף חדש - אני בוכה. בוכה בבית, בוכה בעבודה. בוכה ומפתחת מחלות. כאבים פה, כאבים שם, ומי כמוני יודע שהגוף והנפש קשורים זה לזה ומחלות פיזיות אינן מתפתחות להן סתם כך. וקשה לי לצאת מזה. החכמולוגים שמקיפים אותי אומרים לי: יותר חשוב הכבוד שלך, תעזבי, תמצאי משהו אחר. אבל אני אדם ראלי, במצב המשק היום שאין עבודה - בגלל "בוס" אעזוב את מקום העבודה שהשקעתי בו כל כך הרבה? ואמצא את עצמי מובטלת עם קושי רב למצוא עבודה? ואז באות המחשבות שאני בעצם משתפת איתך פעולה. שנכנסנו שנינו למעגל של המתעלל והקורבן. ואני לא מוכנה להיות קורבן. אתה שומע? לא מוכנה. המכתב הזה מהווה הזדמנות נהדרת להגיד לך שאני חושבת שאתה אדם נורא. אדם אכזר,אדם רע, שפועל ממניעים אגואיסטים, ילדותיים ובלתי רציונליים. תתעשת! אתה אדם מבוגר. אני לא אשמה שבילדותך סבלת מחוסר אהבה ואני לא צריכה לספוג את זה. תראה אותי: אני אדם טוב. מוצלח. מחייך. עם יכולת אדירה להעניק. העבודה כל כך חשובה לי נפשית שאני נותנת את כל כולי ומבטלת הרבה פעמים תוכניות אישיות על מנת להשביע את רצונך ואת רצון המערכת. בעצם, אם לחשוב על הדברים בפן החיובי שלהם. אני רוצה להודות לך. אתה, מכל האנשים בעולם - תגרום לי לעלות מדרגה בחיים ולגדול. כן תודה לך באמת שאתה עוזר לי. ו-וואלה קשה לי אבל אתה לא מרפה, אתה גורם לי לעשות שינוי. ושינוי עם כל הפחד ממנו - הוא חיובי. ושוב, תודה לך בוס יקר. תודה שאתה מאפשר לי לראות בעצמי את הדברים שמקשים עלי את ההתקדמות בחיים, אתה מאיר לי אותם באור כל כך ברור, ונותן לי את הלגיטימציה ל"התפרע". בחוסר גבולות ולהפסיק להיות מאופקת ו"בסדר". ולתת לעצמי האמיתית לגמרי, בלי מסיכות ופוזה של "נעלבת" לצאת. והאני האמיתית שלי, בוס יקר, היא: אמיתית ונפלאה וטובה ומחייכת לעולם וחכמה ויפה ואוהבת ונותנת ואהובה ככה, בלי תנאים. במאבק הזה - עלי - אני אנצח - לא אתה.