קצת על מגילת "איוב"...
ספר איוב בא להדגים שאין קשר ברור בין שכר ועונש. דרכי אלוהים בעולם אינן ברורות. אדם אשר מקיים את המצוות ונענש לא בהכרח חטא, אלא, יתכן שאלוהים העמידו בנסיון כמו במקרה איוב. עלינו לזכור שבתקופת בית שני בעיית תורת הגמול העסיקה מאוד, וסופרנו מנסה להתמודדת עם השאלות. לצורך זה נטל הסופר סיפור עתיק מאוד העוסק בדמות מארץ אדום, דמות המשרתת את מטרתו בבואו להוכיח שדרכי ה´ בעולם אינן ברורות. סופרנו אינו מבקש לבטל את תורת הגמול כי הרי איוב מקבל גמול, אלא, לנתק את הקשר הישיר בין התנהגות טובה - גמול טוב. סיפור המסגרת הכתוב פרוזה בנוי כמחזה בין 5 תמונות כאשר מילת הקישור בין תמונה לתמונה היא הביטוי "ויהי היום". התמונה הראשונה היא בביתו של איוב. אנו מכירים את האיש ואת תכונותיו הפנימיות. נאמר כך: "איש תם ישר ירא ה´ ושר מרע". יתכן ותכונת התם כוללת בתוכה את שלושת המרכיבים. יש לשים לב למס´ ,4 תכונות איוב ושאר ארועים הקשורים לספרה זו. למשל: איוב מבצע 4 פעולות לאחר כל סיבוב של נשף ילדיו. איוב מבצע 4 פעולות לאחר מות בניו. הסופר מדגיש ע"י האות ´ו´ בפסוק " 2ויולד לו" פרוש שיש קשר בין תכונות איוב למשפחתו הענפה והמוצלחת ורכושו רב ביותר כולל עובדה רבה = עבדים רבים. אנו עוברים בתמונה מס´ 2 לשמים. והנה בני ה´ )המלאכים( יחד עם השטן )שטן = להסית מדרך הישר, לשותת(. השטן מלשין על בני האדם. ה´ אומר לשטן: ראיתה כי איוב צדיק מושלם. עמדת ה´ היא שהאדם מאמין אמונה שלמה ללא תמורה. השטן לעומתו טוען כי איוב מאמין בגלל התמורה. השטן מקבל שליחות לפגוע ברכושו של איוב ובילדיו. ניתוח המכות: המכות מתחילות מידי אדם, לאחר מכן מידי שמים - אש. שוב מידי אדם - שודדים, והמכה האחרונה רוח משמיים. איוב קולט שמדובר ביד ה´. הכיצד? .1 פתאומיות. .2 הדרגתיות. .3 העובדה שרק שליח אחד תמיד נשאר להודיע על האסון. .4 העובדה ששליחות אחת נכנסת לרעותה "עוד זה מדבר וזה בא". .5 העובדה שהביטויים אש-ה´ רוח-ה´ חוזרות בקטע כמילים מנחות. פרושו: יש תכנון במכות, והתכנון הוא אלוהי. לאחר שאיוב מגלה את גודל הזוועה הוא קורע את בגדיו ומתאבל. השקפת עולמו של האדם המאמין מושתת על הרעיון הבא: .1 אדם נולד ערום וימות כך - ה´ מעניק חיים ויכול ליטול חיים. .2 החיים והרכוש הם פיקדון מיד ה´. .3 על האדם לקבל גם את הטוב וגם את הרע. לכן איוב אינו מקלל את ה´ ונשאר שלם באמונתו. השטן נכשל במשימתו, אולם, בפרק ב´ הוא שוב מנסה את כוחו והפעם פגיעתו באיוב עצמו. פרק ב´ שלושת רעי איוב הבאים לנחמו הם אנשים בעלי שם בעולם העתיק, ומגיעים מכיוונים שונים כדי להדגיש את חשיבותו של איוב ואת הכרתם בו. בסיפור המסגרת הרעים אינם פוצים פה מעוצמת הכאב וההשתתפות בצער. אולם בפרק מב´ ה´ תוקף אותם בחריפות חסרת תקדים. הוא אומר: "לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב". הרעים, חטאם הגדול הוא שהיו בטוחים שבידם התשובה תוכי הנכונה לדרכי ה´ בעולם. הם מאשימים את איוב בחוסר ידיעה, אם נענשת סימן שחטאת. תפיסת עולמם היא תפיסה מרובעת, דוגמתית ומצוות אנשים מלומדה, ועל כך מתקומם ה´. השחצנות הטמונה בגישתם היא המעוררת תגובה כה חריפה, כי הרי כל הסיפור בא ללמדנו שאיוב נענש על לא עוול בכפו אלא כנסיון, ומכאן: רק איוב יכול לבקש מחילה בעבור חבריו ובנוסף ה´ מקבל בהבנה שאילת שאלות כנגדו. מותר להתווכח עם ה´. יש בהתנהגות הרעים יותר מיסוד הקללה מאשר בכל דבריו הקשים והחמורים של איוב כלפי השמים. מכאן, שה´ מעדיף אנשים המוכנים להכנס לעימות עקרוני ולא את ההולכים בתלם ללא מחשבה מקורית - אישית. פרק מב´ במרכז של איוב מב´ 7 עד הסוף מצויה ביקורת נוקבת כנגד הרעים. ביקורת זו חריפה במיוחד לאור העובדה שהרעים הצדיקו את ה´ וניסו להסביר את דרכו בעולם. ומה רע בכך? אם נבין את המילה "נכונה" משורש כ.ו.ן. - כנות. נבין שהביקורת של ה´ היא על העובדה שהרעים לא היו כנים בדבריהם ודיברו מיתוך גישה מקובלת, ידועה מראש, מצוות אנשים מלומדה, ללא שום בדיקה של העובדות. מושמעת כאן מחאה כנגד מי שמנסה לתת פתרונות קלים למצבים מסובכים, וכנגד מי שהשחצנות, הרהב והגאווה מובילים אותו לומר דברים קשים לאדם סובל. מצד אחד הרעים דיברו כיודעים את מהות האלוהים ואת התנהגותו, ומצד שני ניסו להראות לאיוב שאין אפשרות לתפוס את מהות האלוהים, ולכן האשימו את איוב ללא בסיס. ה´ מצדיק את איוב המתווכח )במסגרת איוב הוא איוב הצדיק, במחזור הויכוחים מדובר על איוב החכם(. השאלות ששואל איוב את ה, הן שאלות של אדם כואב, ומותר לצעוק עד לב השמים ולמחות. ה´ מקבל את המחאה מכיוון שהבנת דרכו של ה´ בעולם היא מעל לבינתו של האדם, וניסיון הרעים להסביר את מצבו של איוב במסגרת שכר ועונש מקובלים, בטעות יסודם. הרעים מתבקשים להקריב קורבן אשם. איוב מתפלל כדי לבקש עבורם, וגדולה תפילה של אדם סובל בעבור אחרים. ה´ גומל לאיוב גמול כפול להתנהגותו. מכאן שאין ספר איוב בא לבטל את תורת הגמול אלא לומר לקורא: יתכן שאדם יסבול ללא סיבה - ניסיון. הספר נכתב בימי בית שני כדי לנתק את הקשר המקובל בין שכר ועונש. רק בשביל הפרופורציות...של רע וטוב...ומה שבניהם... לעולם יברך אדם על הרעה כשם שמברך על הטובה... תשארי אופטימית...
