מכתב לאח אובד

[אילה 27]

מכתב לאח אובד

 

[n oy]

הנה המכתב בלי לפתוח למי שלא יכול

לאחי הקטן הייתי נערה מתבגרת בת 16 כשבישרה לנו אמנו המשותפת (שבינתיים הפכה להיות רק שלך..) על הריונה.. אני זוכרת שכעסתי. לא רציתי עוד אח, עוד תוספת למשפחה הגדולה הזו. לא חפצתי בעוד מישהו שידחק אותי החוצה, שיסתיר אותי יותר... שיהפוך אותי לשקופה לגמרי , ללא נראית.. לאחר מספר חודשים היא ילדה אותך, אחי היקר. הפחד הגדול שלי ממך התאדה עם הזמן. החששות הגדולים שלי ממך נמוגו לאיטם. הסתבר לי, לאחר מספר שנים, שאתה המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל. – אהבתי אותך, פינקתי אותך, הרעפתי עליך מתנות. – ואתה, מצידך לא אכזבת. היית, בדרכך הילדותית והמיוחדת, גורם לי להרגיש נאהבת. היית קופץ עלי בהתלהבות, מנשק אותי, מצייר לי ציורים ועוטף אותי באהבה גדולה. בשנים האחרונות חל נוצר נתק ביננו שאת האחריות עליו יכולה "לזקוף לזכותה" ה"אמא היקרה" שלנו. נתק שקרע אותי ממך ומשאר אחיי ואחיותי. נתק – בשם הדת, שפצע אותי. אני כואבת על כולם, על כל 10 אחיי ואחיותיי. על אחותנו – התאומה שלי, שילדה בינתיים (כמה כבר ?) על אחיי שהתחתנו. אני מרגישה שהכאב מתקהה עם הזמן, הגעגוע אליהם הפך ממורסה מכאיבה ומכוערת לפצע ישן שמכאיב לפעמים. אבל עם אובדנך לא השלמתי, והכאב לא קהה.. אתה אמור להיות בן 11 עכשיו. בטח לא תקרא את המכתב – אני כותבת אותו בעיקר לעצמי ומייחלת שתגדל.. שתפתח אישיות עצמאית ושלא תשכח אותי – את האחות הגדולה שכל כך אהבת, את האחות הזו שבמשך שנים מתגעגעת.. געגועים נוראים, געגועים מכאיבים... לכל מקום שאליו אני הולכת אני לוקחת אותך איתי בזכרוני. קשה לי כי התמונות כבר מצהיבות ומטושטשות.. וברקע אירועי היומיום שלי יש תמיד המתנה מתישה שתגדל, שתשכיל ותיצור איתי קשר. אל תתמהמה, אח יקר שלי! אני נכספת אליך..

 

[הלך המנוח]

מרגש...

 

[R a c h e]

../images/Emo24.gifמאחלת לך שנכונו לך עוד

ימים רבים בחברת אחיך זה והאחרים, בנתיים רק שולחת לך

אהבה ו

פרחים

 

[KaleMoid]

בן כמה אחיך היום?

אולי תזמי את חידוש הקשר עם אחיך בעצמך?(גם עם השאר) כתבת בצורה אמיתית, על העוול שנעשה כאשר אחים מופרדים או נפרדים.

 

[קיינעס]

שחרדי מעורב בעניין חבל"ז אכן

קשה מאוד קשה אבל הלב שלהם לא קיים. הוא נמצא אי שם בחשכת ימי הבניים,

 

[דסדס]

תנסי לחדש את הקשר

אולי תנסי לזום שיחת טלפון.... או פגישה מקרית (או לא מקרית) ברחוב ליד הבית ספר שהוא לומד בו.... אם הוא בן 11 יכול להיות שגם אם הוא רוצה לחדש את הקשר הוא צעיר מידי בשביל לזום את זה בעצמו אבל ישמח אם את תעשי את זה.... בהצלחה... מאוד מרגש מה שכתבת... את כותבת יפה...

 

[אילה 27]

../images/Emo10.gif

ניסיתי מספר פעמים ליזום קשר, אך התאכזבתי מחדש. אני מרגישה שאובה ומרוקנת אחרי כל נסיון כזה שכשל..

 

[בעיקר כופר]

../images/Emo10.gif עצוב

למה למה הם כל כך אטומים?

 

[simlev1981]

../images/Emo51.gif ריגשת אותי!

באותו הגיל (16) עדין בישיבה קטנה נולדה לי האחות ה9 מיתוך 10 ואני לא יכול ממש להבין מה עבר עלי אך פשוט החלתתי לא לדבר יותר עם אבא ואמא לא להגיע לקידוש ופשוט התאלמתי רק כמה שבועות אחכבהתארבות (מהר"ם עד הראש ישיבה)ביקרתי בבית כיום אני לא ממש מכיר אותה אך שראיתי אותה פשוט אהבתי אותה ואני מקווה מאוד שיגיע היום ואני אזכה להכיר אותה שאני כותב שורות אלו אני מתמלא געגואים!! בימים האחרונים כמה מחברי הפורום גרמו לי מהתרגש וכמעט להוזיל דימעה ובפרת מכתב לאבאוlonelyrider .גם גרמת לי לקנא yourself אני מודה לכם ! בלב שבור שמחה

 

[מחפשת דרך]

נקרע לי הלב לקרוא את מה שכתבת.

אחים אמורים להיות הדבר הכי קרוב, הם גדלים איתנו, חווים את אותם חוויות ואותן מלחמות מול ההורים, ואם הם לא איתנו, אז מה יהיה? אני יכולה לכתוב לך שכשהמשפחה הביולוגית לא נמצאת- יש חברים שיכולים להיות יותר ממשפחה. אבל אני יודעת שזה לא נכון. וברור לי שזה מה שלפעמים צריך להתנתק מהמשפחה כדי לחיות חיים בריאים ונורמליים. אבל תמיד תשאר הילדה שרוצה שהוריה, המשפחה שלה תקבל אותה. אפילו לי, מאד חשוב שהמשפחה שלי תאהב ותקבל את החבר שלי. ולכאורה- מה אכפת לי? הרי ההשקפות שלהם אחרות ומן הסתם לא יקבלו אותו, אבל הדברים האלו זה משהו לא רציונלי, אי אפשר להסביר אותו. מאחלת לך רק טוב. מיכל

 

[uri80]

באמת נוגע ללב

הייתי מנסה ליצור איתו קשר ולא מחכה שהוא יתבגר ויעשה זאת לבד

 

[MAYA20]

מזדהה