מכתב (גירסה מקוצרת...)
אני מסתכלת אחורה ואין לי מספיק מילים או תחושות שיוכלו לתאר את הסיוט שעברנו, יותר נכון עברתי ב-3 השנים האחרונות. אני מסתכלת אחורה ובא לי לצעוק, לצחוק, אני לא יודעת... פעם הכל היה נורא יפה נורא פשוט ורגוע. אני הייתי ע' או סתם יפה שלי ואתה היית י' או כל מיני שמות מטופשים אחרים. והיום אני ענבר, ואתה – אתה סתם יואב....מוזר איך דברים משתנים. מה אני אגיד לך, לא יודעת מה היה שם אבל זה היה חלום. זה כנראה היה רק הפתיח של הסרט, ה"בקרוב" של הסרט, והוא היה מאוד מוצלח כי לי לפחות לא היה שמץ של מושג איזה סרט זה הולך להיות.... הסרט האמיתי לא היה איזה פנטזיה רומנטית, וגם לא איזה סרט קיטש אמריקאי שאתה כל כך אוהב ואני כל כך שונאת...בייחוד עכשיו. הסרט האמיתי נראה לי עכשיו כמו איזה סרט פעולה או מותחן בדיוני...תלוי איך מסתכלים על זה...אם לא היה מדובר בי זה גם יכול להיראות כמו קומדיה מטורפת חשבתי גם על סרט אילם אבל זה בטח לא היה מוצלח כי היינו מפספסים את כל הרגשנות, אח"כ חשבתי על סרט תורכי אבל ירדתי מזה– אמנם היתה אהבה גדולה, שינאה עמוקה, הריון, הפלה, צרחות, וכל היוצא באלה....אבל לא היו פה סכינים או רצח או מישהו עם שפם....אה, וגם אני וההיא לא משכנו אחת לשניה בשערות.....לא, זה לא יכול להיות סרט תורכי, חבבבל. הסרט היה בעיצומו כשכל בוקר הייתי רואה אותך כשכולי אהבה ואתה - אתה בשלך, אחר כך לראות אותך בבוקר כשכולי עצובה ואתה - אתה בשלך, אחר כך לראות אותך בבוקר כשאני יודעת שאתה – אתה קמת איתה, אחר כך לשכב איתך כשכולי מבולבלת, אוהבת, מתעבת, ואתה – איתה, אחר כך לריב כאילו נפרדנו אתמול למרות שעברו [צחוק, צחוק] כבר כמעט שנתיים ואתה – איתה, אחר כך לשכוח, לברוח, ואז כמו סיוט שלא נגמר – מאחורי, לפני, בצדדים, בטלפון, בשיעור, בקפיטריה, במבחן, במסיבה, אם לא אתה אז היא ואם לא היא אז אתה והכי גרוע זה לראות את שניכם ביחד. ועכשיו, אחרי כל האקשן שהיה, הפרסומות הארוכות והפופקורן היבש, לא יודעת אם זה היה שווה 27 שקל...אפילו בוידאו הייתי בטח נרדמת. זהו – הסרט נגמר, ואין לי עליו שום דעה. אז נכון שהתרגשתי וצחקתי ובכיתי והופתעתי ונבגדתי כל כך הרבה פעמים בלי לדעת מה יהיה בסוף....לא להאמין מה ששעה וחצי באולם קולנוע יכולים לעשות.....אבל בכל זאת לא הייתי הולכת לסרט עוד פעם וגם לא נראה לי שהייתי נותנת לו אוסקר. יש בו הרבה חורים, הסצינות קופצות כל הזמן בלי קטעי מעבר, יש הרבה דברים לא הגיוניים, הגיבור הראשי לא מובן והגיבורה – משהו לא בסדר איתה, קשה לי לזהות מה בדיוק, אבל נראה לי שהיא קצת התחרפנה... בקיצור אני לא ממליצה. אז אולי באמת כדאי שנלך לסרט אחר, בעצם אתה כבר הלכת ואני – אולי אני מסיפור אחר... אני מספרת לך כי על אף ולמרות הכל יואב,תמיד תישאר אי שם בתוך הלב הגדול שלי, תמיד תישאר חבר שלי, אני חושבת שזה הכי נורא. כי אני כבר לא חברה שלך, לך אין צורך לשתף אותי יותר במה שעובר עליך – וזה מן הסתם, מתבקש, מפאת המצב..... ועכשיו– זה סוף כל סוף יהיה כמו שזה צריך להיות, כנראה, געגוע זכרון עמום מהעבר. ואם אני כבר פותחת את הלב שלי - יש לי נטייה כזו איתך, אני מצטערת - אני רוצה להגיד לך שאני מתה, מתה להשתחרר ממך, אני רוצה לאהוב עוד פעם, יש לי כל כך הרבה אהבה לתת, כבר שנתיים בערך היא תקועה ומסרבת להיפתח, אני יודעת שאיפשהו בפנים גם אתה היית רוצה לראות אותי מאושרת, אם לא איתך אז עם מישהו אחר. דפקת אותי קצת, בזה אין ספק, אני רק מקווה שזה לא לתמיד, נכון שהחיים שלי נתונים בידי (לדבריך...) אבל החיים שלי גם תלויים ברגשות שלי, בהם, כידוע לך אין לי שליטה. אני, שמאמינה בגורל – לא מאמינה שזה מה שהגורל סידר או התכוון שיקרה...מישהו שם בטוח נרדם בשמירה....הכאב כל כך חזק והריק כל כך גדול שזה נראה לי גדול עלי מכדי למלא אותו שוב. אולי אני מודה בזה רק עכשיו, אבל כנראה שהגעתי למצב שאני מפחדת להתאהב שוב, אני נחנקת....הלוואי, הלוואי והייתי כמוך בקטע הזה, ככה בלי שום בעיה מתחיל מהתחלה, כאילו כלום לא קרה.... לסיום, נתקלתי בזה אתמול בלילה ..כמעט כמו שלנו...וזה לא יצא לי מהראש, אני חושבת שזה הולך ככה: אהבתי אותך בגלל מי שאתה, יותר מכל דבר אחר בעולם.... שנאתי אותך בגלל ההתנהגות שלך, יותר מכל דבר אחר בעולם... תודה לך, על השיעור הכי חשוב (ואוסיף - וארוך ועצוב) שלמדתי בחיים.... ותדאג לקבל מה שאתה אוהב, אחרת תאלץ לאהוב את מה שאתה מקבל... זה לא היה בדיוק ככה, אבל זה היה הרעיון...אני מקווה שאתה יודע איזה משפט בייחוד תפס אותי, וגם אם לא, לא נורא זה כבר לא כל כך משנה....
אני מסתכלת אחורה ואין לי מספיק מילים או תחושות שיוכלו לתאר את הסיוט שעברנו, יותר נכון עברתי ב-3 השנים האחרונות. אני מסתכלת אחורה ובא לי לצעוק, לצחוק, אני לא יודעת... פעם הכל היה נורא יפה נורא פשוט ורגוע. אני הייתי ע' או סתם יפה שלי ואתה היית י' או כל מיני שמות מטופשים אחרים. והיום אני ענבר, ואתה – אתה סתם יואב....מוזר איך דברים משתנים. מה אני אגיד לך, לא יודעת מה היה שם אבל זה היה חלום. זה כנראה היה רק הפתיח של הסרט, ה"בקרוב" של הסרט, והוא היה מאוד מוצלח כי לי לפחות לא היה שמץ של מושג איזה סרט זה הולך להיות.... הסרט האמיתי לא היה איזה פנטזיה רומנטית, וגם לא איזה סרט קיטש אמריקאי שאתה כל כך אוהב ואני כל כך שונאת...בייחוד עכשיו. הסרט האמיתי נראה לי עכשיו כמו איזה סרט פעולה או מותחן בדיוני...תלוי איך מסתכלים על זה...אם לא היה מדובר בי זה גם יכול להיראות כמו קומדיה מטורפת חשבתי גם על סרט אילם אבל זה בטח לא היה מוצלח כי היינו מפספסים את כל הרגשנות, אח"כ חשבתי על סרט תורכי אבל ירדתי מזה– אמנם היתה אהבה גדולה, שינאה עמוקה, הריון, הפלה, צרחות, וכל היוצא באלה....אבל לא היו פה סכינים או רצח או מישהו עם שפם....אה, וגם אני וההיא לא משכנו אחת לשניה בשערות.....לא, זה לא יכול להיות סרט תורכי, חבבבל. הסרט היה בעיצומו כשכל בוקר הייתי רואה אותך כשכולי אהבה ואתה - אתה בשלך, אחר כך לראות אותך בבוקר כשכולי עצובה ואתה - אתה בשלך, אחר כך לראות אותך בבוקר כשאני יודעת שאתה – אתה קמת איתה, אחר כך לשכב איתך כשכולי מבולבלת, אוהבת, מתעבת, ואתה – איתה, אחר כך לריב כאילו נפרדנו אתמול למרות שעברו [צחוק, צחוק] כבר כמעט שנתיים ואתה – איתה, אחר כך לשכוח, לברוח, ואז כמו סיוט שלא נגמר – מאחורי, לפני, בצדדים, בטלפון, בשיעור, בקפיטריה, במבחן, במסיבה, אם לא אתה אז היא ואם לא היא אז אתה והכי גרוע זה לראות את שניכם ביחד. ועכשיו, אחרי כל האקשן שהיה, הפרסומות הארוכות והפופקורן היבש, לא יודעת אם זה היה שווה 27 שקל...אפילו בוידאו הייתי בטח נרדמת. זהו – הסרט נגמר, ואין לי עליו שום דעה. אז נכון שהתרגשתי וצחקתי ובכיתי והופתעתי ונבגדתי כל כך הרבה פעמים בלי לדעת מה יהיה בסוף....לא להאמין מה ששעה וחצי באולם קולנוע יכולים לעשות.....אבל בכל זאת לא הייתי הולכת לסרט עוד פעם וגם לא נראה לי שהייתי נותנת לו אוסקר. יש בו הרבה חורים, הסצינות קופצות כל הזמן בלי קטעי מעבר, יש הרבה דברים לא הגיוניים, הגיבור הראשי לא מובן והגיבורה – משהו לא בסדר איתה, קשה לי לזהות מה בדיוק, אבל נראה לי שהיא קצת התחרפנה... בקיצור אני לא ממליצה. אז אולי באמת כדאי שנלך לסרט אחר, בעצם אתה כבר הלכת ואני – אולי אני מסיפור אחר... אני מספרת לך כי על אף ולמרות הכל יואב,תמיד תישאר אי שם בתוך הלב הגדול שלי, תמיד תישאר חבר שלי, אני חושבת שזה הכי נורא. כי אני כבר לא חברה שלך, לך אין צורך לשתף אותי יותר במה שעובר עליך – וזה מן הסתם, מתבקש, מפאת המצב..... ועכשיו– זה סוף כל סוף יהיה כמו שזה צריך להיות, כנראה, געגוע זכרון עמום מהעבר. ואם אני כבר פותחת את הלב שלי - יש לי נטייה כזו איתך, אני מצטערת - אני רוצה להגיד לך שאני מתה, מתה להשתחרר ממך, אני רוצה לאהוב עוד פעם, יש לי כל כך הרבה אהבה לתת, כבר שנתיים בערך היא תקועה ומסרבת להיפתח, אני יודעת שאיפשהו בפנים גם אתה היית רוצה לראות אותי מאושרת, אם לא איתך אז עם מישהו אחר. דפקת אותי קצת, בזה אין ספק, אני רק מקווה שזה לא לתמיד, נכון שהחיים שלי נתונים בידי (לדבריך...) אבל החיים שלי גם תלויים ברגשות שלי, בהם, כידוע לך אין לי שליטה. אני, שמאמינה בגורל – לא מאמינה שזה מה שהגורל סידר או התכוון שיקרה...מישהו שם בטוח נרדם בשמירה....הכאב כל כך חזק והריק כל כך גדול שזה נראה לי גדול עלי מכדי למלא אותו שוב. אולי אני מודה בזה רק עכשיו, אבל כנראה שהגעתי למצב שאני מפחדת להתאהב שוב, אני נחנקת....הלוואי, הלוואי והייתי כמוך בקטע הזה, ככה בלי שום בעיה מתחיל מהתחלה, כאילו כלום לא קרה.... לסיום, נתקלתי בזה אתמול בלילה ..כמעט כמו שלנו...וזה לא יצא לי מהראש, אני חושבת שזה הולך ככה: אהבתי אותך בגלל מי שאתה, יותר מכל דבר אחר בעולם.... שנאתי אותך בגלל ההתנהגות שלך, יותר מכל דבר אחר בעולם... תודה לך, על השיעור הכי חשוב (ואוסיף - וארוך ועצוב) שלמדתי בחיים.... ותדאג לקבל מה שאתה אוהב, אחרת תאלץ לאהוב את מה שאתה מקבל... זה לא היה בדיוק ככה, אבל זה היה הרעיון...אני מקווה שאתה יודע איזה משפט בייחוד תפס אותי, וגם אם לא, לא נורא זה כבר לא כל כך משנה....