Garbo היחידה
New member
מכתב אליך אהובי...
אהובי היקר, אמרת לי שראו אותנו וזה מסוכן מדי שנמשיך להיפגש. אני כותבת לך ודמעות בעיניי.... אני לא יודעת מתי תקרא את התשובה שלי... אני לא יודעת אם תואיל בכלל לקרוא אותה... אני רק יודעת שמהרגע שהודעת לי על מה שקרה, לא יכולתי לתפקד, הייתי כרוח רפאים ואני עדיין כך... ההרגשה שלי הייתה שקיבלתי סכין חדה בחזה והיא עדיין תקועה שם. אני לא מסוגלת לעכל את מה שבישרת לי בצהריים.... כשזה קרה, הרגשתי שלא בא לי לחיות, כי לחיות בלי מה שאני מרגישה אליך זה לא חיות אלא להתקיים... אל תגיד שזה נגמר, כי לא אעמוד בזה.... ואם זה אכן נגמר, אנא תגיד לי את זה ישר ובכנות, שאוכל לדעת בוודאות שפרק חיי היפה ביותר נגמר והחיים יחזרו להיות ללא תכלית. אל תיעלם לי לגמרי...אני עדיין חיה בתקווה שמחר ניפגש, כמה שזה אולי נשמע הזוי, עדיין יש בלבי את התקווה הקטנה שזה אכן יקרה, שתסתכן ותבוא אליי לאישה האוהבת אותך ומוכנה לעשות כל דבר על מנת לראותך מחייך...המאהבת הקטנה שלך שלא מבקשת דבר לעצמה, אלא רק שיהיה לך טוב. אני אחכה לך בכל מקרה...אשב ואקווה לשמוע שוב את הפעמון מצלצל, את טריקת הדלת המבשרת על בואך, לראותך ניצב במפתן ביתי ולהרגיש את האושר מציף את לבי שיש לי את ההדמנות הזו לגרום לך לשכוח ולו לזמן קצר מהשגרה הקודרת. ואז נתמזג בתשוקתנו היוקדת ונשכח מקיומו של העולם, כי נברח לעולם משלנו, יפה ומדהים, עולם הקיים רק עבורנו, בדקות החסד האלה של אושר. כמה טוב לשמוע שאינך מוותר עליי עדיין.... כי ככה גם אני מרגישה.... שטרם אוותר עליך, יהיה קל יותר לוותר על חיי... אני רואה את זה בעיניך, שעמוק בתוך לבך יש בך את הרגש אליי, את הדבר המדהים הזה הנקרא אהבה... כולי תקווה שנוכל להסתדר ולהמשיך ביחסינו האסורים, שכן יש לי עוד כל כך הרבה מה לתת לך מעצמי.... בינתיים שמור אותי בלבך מה שלא יקרה, אוהבת המון, שגית,
אהובי היקר, אמרת לי שראו אותנו וזה מסוכן מדי שנמשיך להיפגש. אני כותבת לך ודמעות בעיניי.... אני לא יודעת מתי תקרא את התשובה שלי... אני לא יודעת אם תואיל בכלל לקרוא אותה... אני רק יודעת שמהרגע שהודעת לי על מה שקרה, לא יכולתי לתפקד, הייתי כרוח רפאים ואני עדיין כך... ההרגשה שלי הייתה שקיבלתי סכין חדה בחזה והיא עדיין תקועה שם. אני לא מסוגלת לעכל את מה שבישרת לי בצהריים.... כשזה קרה, הרגשתי שלא בא לי לחיות, כי לחיות בלי מה שאני מרגישה אליך זה לא חיות אלא להתקיים... אל תגיד שזה נגמר, כי לא אעמוד בזה.... ואם זה אכן נגמר, אנא תגיד לי את זה ישר ובכנות, שאוכל לדעת בוודאות שפרק חיי היפה ביותר נגמר והחיים יחזרו להיות ללא תכלית. אל תיעלם לי לגמרי...אני עדיין חיה בתקווה שמחר ניפגש, כמה שזה אולי נשמע הזוי, עדיין יש בלבי את התקווה הקטנה שזה אכן יקרה, שתסתכן ותבוא אליי לאישה האוהבת אותך ומוכנה לעשות כל דבר על מנת לראותך מחייך...המאהבת הקטנה שלך שלא מבקשת דבר לעצמה, אלא רק שיהיה לך טוב. אני אחכה לך בכל מקרה...אשב ואקווה לשמוע שוב את הפעמון מצלצל, את טריקת הדלת המבשרת על בואך, לראותך ניצב במפתן ביתי ולהרגיש את האושר מציף את לבי שיש לי את ההדמנות הזו לגרום לך לשכוח ולו לזמן קצר מהשגרה הקודרת. ואז נתמזג בתשוקתנו היוקדת ונשכח מקיומו של העולם, כי נברח לעולם משלנו, יפה ומדהים, עולם הקיים רק עבורנו, בדקות החסד האלה של אושר. כמה טוב לשמוע שאינך מוותר עליי עדיין.... כי ככה גם אני מרגישה.... שטרם אוותר עליך, יהיה קל יותר לוותר על חיי... אני רואה את זה בעיניך, שעמוק בתוך לבך יש בך את הרגש אליי, את הדבר המדהים הזה הנקרא אהבה... כולי תקווה שנוכל להסתדר ולהמשיך ביחסינו האסורים, שכן יש לי עוד כל כך הרבה מה לתת לך מעצמי.... בינתיים שמור אותי בלבך מה שלא יקרה, אוהבת המון, שגית,
אבל מצד שני כשקראתי את זה, זה לא כל כך דיבר אליי... מצבי שונה בהרבה. איני נשואה, ואיני מצאתי בו נחמה על משהו כמו האישה ההיא שמתוך יאוש חיפשה נחמה ומכך צמח לה סיפור האהבה. אני בחורה צעירה ופנויה שהביאה את זה על עצמה, לגמרי במודעות למצב.זה התחיל כסטוץ לכל דבר, הייתי אחרי פרידה מחבר, שנפרדנו עקב התאהבותי במישהו אחר שלא שם עליי... נכון לאותו רגע לא חיפשתי קשר אלא רציתי כמו שאומרים, לעשות קצת חיים, לנסות גברים אחרים, ואמרתי לעצמי זה בטח אחד שיש לו נסיון ואולי אפילו יהיה נחמד להשתעשע...פסלתי מראש את האפשרות להתאהב. אמרתי לעצמי אני כל כך בטוחה שזה לא יקרה, שאני לא פוחדת לנסות... ואכן זה התחיל בינינו, ודווקא התפתח לכיוונים הכי לא צפויים שאת השלכותיהם אתם רואים כאן במה שכתבתי..