מכתב אחרון באמת
אני פשוט חייבת להגיד לך שבחיים שלי לא תיארתי לעצמי שככה זה יהיה - הלימודים, החיים, האהבה הגדולה - כן, זוכר? אני כותבת לך, כי להרים טלפון אין טעם והאמת שגם אין לי חשק. הרי לא אתה צריך את זה, בטח שלא היא צריכה את זה ואני – אני אפילו את השם שלך לא יכולה להוציא מהפה כמו בן אדם. אז למה בכל זאת? ככה, כנראה. יש דברים שאין בהם היגיון או חכמה יתרה... אתה יודע, כל פעם שאני רואה אותך, בא לי להעלם, בא לי שתעלם, אבל זה לא עוזר. כי בסופו של דבר תמיד ידעתי שאם ארצה או לא ארצה אראה אותך מחר, עוד שבוע, גג שבועיים. וזהו – עכשיו זה באמת נגמר. אני לא חייבת לראות אותך בכל חור ולך כבר לא יהיה על מה לריב איתה... אני מסתכלת אחורה ואין לי מספיק מילים או תחושות שיוכלו לתאר את הסיוט שעברנו, יותר נכון עברתי ב-3 השנים האחרונות. אני מסתכלת אחורה ובא לי לצעוק, לצחוק, אני לא יודעת... פעם הכל היה נורא יפה נורא פשוט ורגוע. אני הייתי ע' או סתם יפה שלי ואתה היית י' או כל מיני שמות מטופשים אחרים. והיום אני ענבר, ואתה – אתה סתם יואב....מוזר איך דברים משתנים. אתה זוכר, התקשרת אלי מאוחר בלילה, היה סאות'פרק בערוץ 3, ואתה שאלת מה יהיה איתנו? היית מסטול מהתחת ואני התחלתי לזיין לך את השכל שלא נראה לי וכן נראה לי, ואתה ברגיל אמרת – מה את מתחתנת איתי?? .....חבל שכבר אז לא ירדנו מזה....הייתי צריכה לדעת עם מי אני מסתבכת... בהתחלה זה היה קסום, לראות אותך כל בוקר דבר ראשון עוד לפני שפתחתי עיניים, שנינו ערומים וקצת דביקים עוד מאתמול, אתה גונב את הפוך ואני קופאת מקור , נכנסת לך בתוך הכתף, אתה שם ביד אחת חולצה על הראש, וביד השנייה תופס איזה ציץ, נותן צעקה כי כבר הגיע הבוקר...קוטר ברגיל, ....שנינו חרמנים עם הג'יפה של הבוקר מזדיינים כל היום כאילו אין מחר....מה אני אגיד לך, לא יודעת מה היה שם אבל זה היה חלום. עכשיו זה באמת נראה כמו חלום...רחוק ויחד עם זאת כל כך כל כך קרוב. זה כנראה היה רק הפתיח של הסרט, ה"בקרוב" של הסרט, והוא היה מאוד מוצלח כי לי לפחות לא היה שמץ של מושג איזה סרט זה הולך להיות.... הסרט האמיתי לא היה איזה פנטזיה רומנטית, וגם לא איזה סרט קיטש אמריקאי שאתה כל כך אוהב ואני כל כך שונאת...בייחוד עכשיו. הסרט האמיתי נראה לי עכשיו כמו איזה סרט פעולה או מותחן בדיוני...תלוי איך מסתכלים על זה...אם לא היה מדובר בי זה גם יכול להיראות כמו קומדיה מטורפת חשבתי גם על סרט אילם אבל זה בטח לא היה מוצלח כי היינו מפספסים את כל הרגשנות, אח"כ חשבתי על סרט תורכי אבל ירדתי מזה– אמנם היתה אהבה גדולה, שינאה עמוקה, הריון, הפלה, צרחות, וכל היוצא באלה....אבל לא היו פה סכינים או רצח או מישהו עם שפם....אה, וגם אני וההיא לא משכנו אחת לשניה בשערות.....לא, זה לא יכול להיות סרט תורכי, חבבבל. הסרט היה בעיצומו כשכל בוקר הייתי רואה אותך כשכולי אהבה ואתה - אתה בשלך, אחר כך לראות אותך בבוקר כשכולי עצובה ואתה - אתה בשלך, אחר כך לראות אותך בבוקר כשאני יודעת שאתה – אתה קמת איתה, אחר כך לשכב איתך כשכולי מבולבלת, אוהבת, מתעבת, ואתה – איתה, אחר כך לריב כאילו נפרדנו אתמול למרות שעברו [צחוק, צחוק] כבר כמעט שנתיים ואתה – איתה, אחר כך לשכוח, לברוח, ואז כמו סיוט שלא נגמר – מאחורי, לפני, בצדדים, בטלפון, בשיעור, בקפיטריה, במבחן, במסיבה, אם לא אתה אז היא ואם לא היא אז אתה והכי גרוע זה לראות את שניכם ביחד. ועכשיו, אחרי כל האקשן שהיה, הפרסומות הארוכות והפופקורן היבש, לא יודעת אם זה היה שווה 27 שקל...אפילו בוידאו הייתי בטח נרדמת. זהו – הסרט נגמר, ואין לי עליו שום דעה. אז נכון שהתרגשתי וצחקתי ובכיתי והופתעתי ונבגדתי כל כך הרבה פעמים בלי לדעת מה יהיה בסוף....לא להאמין מה ששעה וחצי באולם קולנוע יכולים לעשות.....אבל בכל זאת לא הייתי הולכת לסרט עוד פעם וגם לא נראה לי שהייתי נותנת לו אוסקר. יש בו הרבה חורים, הסצינות קופצות כל הזמן בלי קטעי מעבר, יש הרבה דברים לא הגיוניים, הגיבור הראשי לא מובן והגיבורה – משהו לא בסדר איתה, קשה לי לזהות מה בדיוק, אבל נראה לי שהיא קצת התחרפנה... בקיצור אני לא ממליצה. אז אולי באמת כדאי שנלך לסרט אחר, בעצם אתה כבר הלכת ואני – אולי אני מסיפור אחר... כל כך הרבה פעמים חשבתי למה? לא למה אני לא איתך, אלא למה כל החרא הזה הגיע דווקא לי?? אני יודעת ואתה יודע שסך הכל אני אחלה של בחורה, קצת מטורפת וקצת שמרנית, קצת בוגרת וקצת ילדותית, קצת פרפקציוניסטית וקצת זרקנית...אה, וגם לא סובלת ג'ינג'ים...ובעיקר, הרבה יותר מדי טובה.... ולמה אני מספרת לך? כי כנראה שעכשיו אני בדיוק ברגע של טירוף. סתם, אני מספרת לך כי על אף ולמרות הכל יואב,תמיד תישאר אי שם בתוך הלב הגדול שלי, תמיד תישאר חבר שלי, אני חושבת שזה הכי נורא. כי אני כבר לא חברה שלך, לך אין צורך לשתף אותי יותר במה שעובר עליך – וזה מן הסתם, מתבקש, מפאת המצב..... אם היו לך יכולות טלפתיות היית שומע אותי כשאני מדברת איתך, מתייעצת איתך בעיני רוחי אתה תמיד הנסיך העירקי הקוטר שלי...ואולי עכשיו, שכבר לא נראה אחד את השני זה יתגשם. כי עד עכשיו יואב שלי היה משהו אחד,ואתה היית משהו אחר – ולא, לא בגלל שאנחנו כבר לא חברים – פשוט אנחנו שני קווים מקבילים. ועכשיו– זה סוף כל סוף יהיה כמו שזה צריך להיות, כנראה, געגוע זכרון עמום מהעבר. ואם אני כבר פותחת את הלב שלי - ולצערך, יש לי נטייה כזו איתך, אני מצטערת - אני רוצה להגיד לך שאני מתה, מתה להשתחרר ממך, אני רוצה לאהוב עוד פעם, יש לי כל כך הרבה אהבה לתת, כבר שנתיים בערך היא תקועה ומסרבת להיפתח, אני יודעת שאיפשהו בפנים גם אתה היית רוצה לראות אותי מאושרת, אם לא איתך אז עם מישהו אחר. דפקת אותי קצת, בזה אין ספק, אני רק מקווה שזה לא לתמיד, נכון שהחיים שלי נתונים בידי (לדבריך...) אבל החיים שלי גם תלויים ברגשות שלי, בהם, כידוע לך אין לי שליטה. מה לעשות שאני פשוט חייבת להגיד מה שאני חושבת, להיות נאמנה לעצמי, לא יכולה לשקר ובטח לא לשקר לעצמי, האמת היא שאני כבר לא מאמינה לאף אחד – לא משנה מה אני ארגיש או מה ירגישו אלי, אני כל כך אטומה שאין לי בעיה שיתפוצצו פה טילים כימיים. אני, שמאמינה בגורל – לא מאמינה שזה מה שהגורל סידר או התכוון שיקרה...מישהו שם בטוח נרדם בשמירה....ואתה יודע מה, נניח שהייתי מאמינה, אין לי כל רצון וחשק להתחיל מהתחלה, להתאהב, לתת את הנשמה ולקבל את הנשמה – זה הרי כל כך מעייף ומנסיוני המר כל כך מאכזב...הכאב כל כך חזק והריק כל כך גדול שזה נראה לי גדול עלי מכדי למלא אותו שוב. אולי אני מודה בזה רק עכשיו, אבל כנראה שהגעתי למצב שאני מפחדת להתאהב שוב, אני לא נותנת לאף אחד להתקרב אלי יותר מידי כי ישר אני נחנקת....הלוואי, הלוואי והייתי כמוך בקטע הזה, ככה בלי שום בעיה מתחיל מהתחלה, כאילו כלום לא קרה....אתה לא יודע כמה קשה לי לחשוף את הרגשות שלי בפניך ויחד עם זאת כמה קל לי וטיבעי. ואין לי הסבר למה?.... יכול להיות שאני מדברת עם פ' הקטן ולא איתך, ואולי הייתי צריכה להוריד גם אותך אז לניאגרה בשירותים של רמת מרפא...אולי... לסיום, נתקלתי בזה אתמול בלילה ..כמעט כמו שלנו...וזה לא יצא לי מהראש, אני חושבת שזה הולך ככה: אהבתי אותך בגלל מי שאתה, יותר מכל דבר אחר בעולם....שנאתי אותך בגלל ההתנהגות שלך, יותר מכל דבר אחר בעולם...תודה לך, על השיעור הכי חשוב, הכי ארוך והכי עצוב שלמדתי בחיים.... ותדאג לקבל מה שאתה אוהב, אחרת תאלץ לאהוב את מה שאתה מקבל... זה לא היה בדיוק ככה, אבל זה היה הרעיון...אני מקווה שאתה יודע איזה משפט תפס אותי, וגם אם לא, לא נורא זה כבר לא כל כך משנה....
אני פשוט חייבת להגיד לך שבחיים שלי לא תיארתי לעצמי שככה זה יהיה - הלימודים, החיים, האהבה הגדולה - כן, זוכר? אני כותבת לך, כי להרים טלפון אין טעם והאמת שגם אין לי חשק. הרי לא אתה צריך את זה, בטח שלא היא צריכה את זה ואני – אני אפילו את השם שלך לא יכולה להוציא מהפה כמו בן אדם. אז למה בכל זאת? ככה, כנראה. יש דברים שאין בהם היגיון או חכמה יתרה... אתה יודע, כל פעם שאני רואה אותך, בא לי להעלם, בא לי שתעלם, אבל זה לא עוזר. כי בסופו של דבר תמיד ידעתי שאם ארצה או לא ארצה אראה אותך מחר, עוד שבוע, גג שבועיים. וזהו – עכשיו זה באמת נגמר. אני לא חייבת לראות אותך בכל חור ולך כבר לא יהיה על מה לריב איתה... אני מסתכלת אחורה ואין לי מספיק מילים או תחושות שיוכלו לתאר את הסיוט שעברנו, יותר נכון עברתי ב-3 השנים האחרונות. אני מסתכלת אחורה ובא לי לצעוק, לצחוק, אני לא יודעת... פעם הכל היה נורא יפה נורא פשוט ורגוע. אני הייתי ע' או סתם יפה שלי ואתה היית י' או כל מיני שמות מטופשים אחרים. והיום אני ענבר, ואתה – אתה סתם יואב....מוזר איך דברים משתנים. אתה זוכר, התקשרת אלי מאוחר בלילה, היה סאות'פרק בערוץ 3, ואתה שאלת מה יהיה איתנו? היית מסטול מהתחת ואני התחלתי לזיין לך את השכל שלא נראה לי וכן נראה לי, ואתה ברגיל אמרת – מה את מתחתנת איתי?? .....חבל שכבר אז לא ירדנו מזה....הייתי צריכה לדעת עם מי אני מסתבכת... בהתחלה זה היה קסום, לראות אותך כל בוקר דבר ראשון עוד לפני שפתחתי עיניים, שנינו ערומים וקצת דביקים עוד מאתמול, אתה גונב את הפוך ואני קופאת מקור , נכנסת לך בתוך הכתף, אתה שם ביד אחת חולצה על הראש, וביד השנייה תופס איזה ציץ, נותן צעקה כי כבר הגיע הבוקר...קוטר ברגיל, ....שנינו חרמנים עם הג'יפה של הבוקר מזדיינים כל היום כאילו אין מחר....מה אני אגיד לך, לא יודעת מה היה שם אבל זה היה חלום. עכשיו זה באמת נראה כמו חלום...רחוק ויחד עם זאת כל כך כל כך קרוב. זה כנראה היה רק הפתיח של הסרט, ה"בקרוב" של הסרט, והוא היה מאוד מוצלח כי לי לפחות לא היה שמץ של מושג איזה סרט זה הולך להיות.... הסרט האמיתי לא היה איזה פנטזיה רומנטית, וגם לא איזה סרט קיטש אמריקאי שאתה כל כך אוהב ואני כל כך שונאת...בייחוד עכשיו. הסרט האמיתי נראה לי עכשיו כמו איזה סרט פעולה או מותחן בדיוני...תלוי איך מסתכלים על זה...אם לא היה מדובר בי זה גם יכול להיראות כמו קומדיה מטורפת חשבתי גם על סרט אילם אבל זה בטח לא היה מוצלח כי היינו מפספסים את כל הרגשנות, אח"כ חשבתי על סרט תורכי אבל ירדתי מזה– אמנם היתה אהבה גדולה, שינאה עמוקה, הריון, הפלה, צרחות, וכל היוצא באלה....אבל לא היו פה סכינים או רצח או מישהו עם שפם....אה, וגם אני וההיא לא משכנו אחת לשניה בשערות.....לא, זה לא יכול להיות סרט תורכי, חבבבל. הסרט היה בעיצומו כשכל בוקר הייתי רואה אותך כשכולי אהבה ואתה - אתה בשלך, אחר כך לראות אותך בבוקר כשכולי עצובה ואתה - אתה בשלך, אחר כך לראות אותך בבוקר כשאני יודעת שאתה – אתה קמת איתה, אחר כך לשכב איתך כשכולי מבולבלת, אוהבת, מתעבת, ואתה – איתה, אחר כך לריב כאילו נפרדנו אתמול למרות שעברו [צחוק, צחוק] כבר כמעט שנתיים ואתה – איתה, אחר כך לשכוח, לברוח, ואז כמו סיוט שלא נגמר – מאחורי, לפני, בצדדים, בטלפון, בשיעור, בקפיטריה, במבחן, במסיבה, אם לא אתה אז היא ואם לא היא אז אתה והכי גרוע זה לראות את שניכם ביחד. ועכשיו, אחרי כל האקשן שהיה, הפרסומות הארוכות והפופקורן היבש, לא יודעת אם זה היה שווה 27 שקל...אפילו בוידאו הייתי בטח נרדמת. זהו – הסרט נגמר, ואין לי עליו שום דעה. אז נכון שהתרגשתי וצחקתי ובכיתי והופתעתי ונבגדתי כל כך הרבה פעמים בלי לדעת מה יהיה בסוף....לא להאמין מה ששעה וחצי באולם קולנוע יכולים לעשות.....אבל בכל זאת לא הייתי הולכת לסרט עוד פעם וגם לא נראה לי שהייתי נותנת לו אוסקר. יש בו הרבה חורים, הסצינות קופצות כל הזמן בלי קטעי מעבר, יש הרבה דברים לא הגיוניים, הגיבור הראשי לא מובן והגיבורה – משהו לא בסדר איתה, קשה לי לזהות מה בדיוק, אבל נראה לי שהיא קצת התחרפנה... בקיצור אני לא ממליצה. אז אולי באמת כדאי שנלך לסרט אחר, בעצם אתה כבר הלכת ואני – אולי אני מסיפור אחר... כל כך הרבה פעמים חשבתי למה? לא למה אני לא איתך, אלא למה כל החרא הזה הגיע דווקא לי?? אני יודעת ואתה יודע שסך הכל אני אחלה של בחורה, קצת מטורפת וקצת שמרנית, קצת בוגרת וקצת ילדותית, קצת פרפקציוניסטית וקצת זרקנית...אה, וגם לא סובלת ג'ינג'ים...ובעיקר, הרבה יותר מדי טובה.... ולמה אני מספרת לך? כי כנראה שעכשיו אני בדיוק ברגע של טירוף. סתם, אני מספרת לך כי על אף ולמרות הכל יואב,תמיד תישאר אי שם בתוך הלב הגדול שלי, תמיד תישאר חבר שלי, אני חושבת שזה הכי נורא. כי אני כבר לא חברה שלך, לך אין צורך לשתף אותי יותר במה שעובר עליך – וזה מן הסתם, מתבקש, מפאת המצב..... אם היו לך יכולות טלפתיות היית שומע אותי כשאני מדברת איתך, מתייעצת איתך בעיני רוחי אתה תמיד הנסיך העירקי הקוטר שלי...ואולי עכשיו, שכבר לא נראה אחד את השני זה יתגשם. כי עד עכשיו יואב שלי היה משהו אחד,ואתה היית משהו אחר – ולא, לא בגלל שאנחנו כבר לא חברים – פשוט אנחנו שני קווים מקבילים. ועכשיו– זה סוף כל סוף יהיה כמו שזה צריך להיות, כנראה, געגוע זכרון עמום מהעבר. ואם אני כבר פותחת את הלב שלי - ולצערך, יש לי נטייה כזו איתך, אני מצטערת - אני רוצה להגיד לך שאני מתה, מתה להשתחרר ממך, אני רוצה לאהוב עוד פעם, יש לי כל כך הרבה אהבה לתת, כבר שנתיים בערך היא תקועה ומסרבת להיפתח, אני יודעת שאיפשהו בפנים גם אתה היית רוצה לראות אותי מאושרת, אם לא איתך אז עם מישהו אחר. דפקת אותי קצת, בזה אין ספק, אני רק מקווה שזה לא לתמיד, נכון שהחיים שלי נתונים בידי (לדבריך...) אבל החיים שלי גם תלויים ברגשות שלי, בהם, כידוע לך אין לי שליטה. מה לעשות שאני פשוט חייבת להגיד מה שאני חושבת, להיות נאמנה לעצמי, לא יכולה לשקר ובטח לא לשקר לעצמי, האמת היא שאני כבר לא מאמינה לאף אחד – לא משנה מה אני ארגיש או מה ירגישו אלי, אני כל כך אטומה שאין לי בעיה שיתפוצצו פה טילים כימיים. אני, שמאמינה בגורל – לא מאמינה שזה מה שהגורל סידר או התכוון שיקרה...מישהו שם בטוח נרדם בשמירה....ואתה יודע מה, נניח שהייתי מאמינה, אין לי כל רצון וחשק להתחיל מהתחלה, להתאהב, לתת את הנשמה ולקבל את הנשמה – זה הרי כל כך מעייף ומנסיוני המר כל כך מאכזב...הכאב כל כך חזק והריק כל כך גדול שזה נראה לי גדול עלי מכדי למלא אותו שוב. אולי אני מודה בזה רק עכשיו, אבל כנראה שהגעתי למצב שאני מפחדת להתאהב שוב, אני לא נותנת לאף אחד להתקרב אלי יותר מידי כי ישר אני נחנקת....הלוואי, הלוואי והייתי כמוך בקטע הזה, ככה בלי שום בעיה מתחיל מהתחלה, כאילו כלום לא קרה....אתה לא יודע כמה קשה לי לחשוף את הרגשות שלי בפניך ויחד עם זאת כמה קל לי וטיבעי. ואין לי הסבר למה?.... יכול להיות שאני מדברת עם פ' הקטן ולא איתך, ואולי הייתי צריכה להוריד גם אותך אז לניאגרה בשירותים של רמת מרפא...אולי... לסיום, נתקלתי בזה אתמול בלילה ..כמעט כמו שלנו...וזה לא יצא לי מהראש, אני חושבת שזה הולך ככה: אהבתי אותך בגלל מי שאתה, יותר מכל דבר אחר בעולם....שנאתי אותך בגלל ההתנהגות שלך, יותר מכל דבר אחר בעולם...תודה לך, על השיעור הכי חשוב, הכי ארוך והכי עצוב שלמדתי בחיים.... ותדאג לקבל מה שאתה אוהב, אחרת תאלץ לאהוב את מה שאתה מקבל... זה לא היה בדיוק ככה, אבל זה היה הרעיון...אני מקווה שאתה יודע איזה משפט תפס אותי, וגם אם לא, לא נורא זה כבר לא כל כך משנה....