מכתביה של סתיו..אפר..

מכתביה של סתיו..אפר..

מכירים את הימים הללו שהשינה הולכת העינכם וכל הדים והביעותים חוזרים.. העבר האפל והמרוחק משאיר אותכם איתו.. ופתאום אין לכם חיים. ואין לכם עצמיות. פעם סתיו הייתה אומרת שלכל דבר יש התחלה וסוף.. אבל נראה שהתחלה קלוקלת יודעת להרוס לסתיו את החיים.. היא רוצה לדבר אבל השקט קבור עמוק בתוכה, מושרש,איתן,מסרב להרפות. והכאב של סתיו.. לילות שלמים של ערות.. לילות שלמים של היפוך במיטה. כל כך הרבה דברים ואף אחד לא יודע.. ולאף אחד לא איכפת.. סתיו מרגישה כמו תמיד,אבודה,לא יודעת אם היא רוצה להימצא עוד משחק מחבואים של החיים.. שמנווטים אותה אל ארץ הפיות. ארץ של שקט של רוגע של אשליות וסתיו..היחא חיה באשליה הכי גדולה שיש.. האשליה שכל מה שהיא תשיג בחיים הללו יהיה כאב וסבל,פיצויי על העבר שלה,פיצוי הגילגולים הקודמים.. והיא שואלת..כמ עוד אפשר לפצות? מתי זה יעבור..
 
למעלה