יש כאן גם נקודה אחרת
והיא שגם אם במודע אנשים יראו בזה שיפור בטיחות, הנטיה התת-מודעת, עלולה להיות לסמוך על המכשיר לחלוטין. אני רכשתי למכונית שלי חיישני רברס, ואני נלחם ממש חזק נגד הנטיה האוטומטית שלי לסמוך עליהם ולוותר על ההסתכלות אחורה. באיזשהו שלב התת-מודע לומד לסמוך על החיישנים באופן אוטומטי וזה רע. עכשיו השאלה הגדולה היא כמה ההתקנים האלו יהיו אמינים למניעת השארת ילדים ברכב. כי יש להתייחס אליהם לא כאל קו אבטחה נוסף אלא כדבר שעלול לפגוע במנגנונים אחרים של הורים. יש מחקרים שמראים על מה שקרוי (בהגזמת מה) "חוק שימור הסיכון". כיצד מערכות הגנה נוספות כנגד סיכונים, גורמות לנו להרשות לעצמנו יותר סיכונים מתוך כך שאנו מרגישים שיותר בטוח לקחת אותם, ובסופו של דבר זה מתקזז לפחות חלקית אם לא לחלוטין. (פרק 3 בספר של יוסי יסעור - "גם לכם לא היו מים חמים?" וראו גם את ההפניות למאמרים בספר זה).