מכירים את זה

[ליבליב1]

מכירה עד כאב....

בשנה האחרונה היו כמה וכמה ימים כאלה.

אין לי מושג מה עושים....
רוב הפעמים לקחתי נשימה עמוקה ושורפת, לבשתי את החיוך המקסים שלי כדי שאף אחד לא ירגיש.... כי היה לי ברור שאם מישהו ישאל ואני אספר.... אני אתפרק כולי. ואני לא יכולה להרשות לעצמי כרגע.....
אלוהים עדי שהיו כמה וכמה (וכמה!!) ימים כאלה.
כל מה שרציתי זה שכולם יעלמו ואני אוכל לחזור הביתה ולבכות לתוך הכרית שלי.
לבד.

 

[ביזיון ברשת]

החיוך הזה

הכי קשה כשבפנים הכל שבור...

הלוואי שלא יהיו לך ימים כאלה לעולם!

 

[השלושר]

פרט לסיומת האלימה משהו

זה לא רחוק מהחיים שלי.

 

[ביזיון ברשת]

איפה

סיומת אלימה?

ולמה אתה לא רוצה להרגיש?

 

[השלושר]

בסוף שם דברים נחתכים, נשרפים

אצלי זה הרבה יותר רגוע.

עובד עובד עובד עובד עובד
עובד עובד עובד עובד עובד
'אה, אין לי חיים, מעניין'
עובד עובד עובד עובד עובד
עובד עובד עובד עובד עובד
'כן, עדיין כלום'
עובד עובד עובד עובד עובד
עובד עובד עובד עובד עובד

וכן הלאה.

 

[The prairie dog]

עד שלא מתמודדים עם העצב

פנים אל פנים, בשיא האומץ, בלי לברוח לשום מקום, חווים אותו עם כל הכאב והשחור שבו- לא באמת יוצאים ממנו, כי הוא יישאר בפנים ללא קשר לנסיבות החיצוניות.

במקום להדחיק אותו, כדאי לבטא אותו, לגלות מתוך התהום מה שנותן לך כוח. לכולם יש את המקום הזה.

 

[ביזיון ברשת]

יש בזה משהו

ההתמודדות שלי היא בזה שאני מרשה לעצמי לחשוב (אמנם רק באפלה) ולבכות וגם בתרפיית כתיבה.

 

[rachelim]

בטח מכירים.

והכי מבאס זה, שהדבר היחיד שיכול לעזור זה החיבוק שלו...

אבל חשוב גם לנסות לא להתעלם מהרגשות ומהתחושות... להתבונן עליהם.
חכם זן בשם דוגן, שחי לפני המון שנים אמר:
האדם מקבל את אישור קיומו מן הדברים כולם.
אם אני מתבונן בדברים אני מתבונן בי.
כי הרי אני והדברים, אנו השתקפותנו ההדדית ברגע ההתבוננות..

 

[ביזיון ברשת]

אוי

איך הייתי רוצה להתנחם בחיבוק שלו.

תודה על המשפט. אהבתי אותו.

 

[rachelim]

באמת אוי על החיבוק שלו... ובבקשה

 

[KUK NICK]

אקדיש לך שיר מכל הלב

http://www.youtube.com/watch?v=Wa0Nmruih_A

מקווה שזה לא יעציב אותך

 

[ביזיון ברשת]

פתאום

ממש הקשבתי למילים.
אגרוף בבטן ובום ללב.
בדיוק מילה למילה.


תודה על השיר.

 

[somewoman]

ברור

שמכירים..

אני פה רק כדי לתת לך

כי יום שכזה מבחינתי הוא רק יום שעובר..

לא יודעת מה עושים עם זה...

 

[ביזיון ברשת]

באמת אין מה לעשות יותר מדי.

 

[צלשלספק]

זוכר את ההרגשה היטב...

היא הייתה תוצר לוואי של פרידה מחלק מהאקסיות.

אם אני לא טועה במר בחור ופרידה עסקינן?

כשהייתי שכיר זה היה יותר מודגש, הפרידות. כי כעצמאי השגרה היא שונה, יש כאלו שאין להם שגרה, שקמים כל יום למשהו חדש ואנשים שונים במהלך היום, זה קצת ממסמס את זה. והשגרה הזו כשמשהו חסר, כשמישהו חסר, באותה שגרה מעצבנת ויש כ"כ זמן פנוי לחשוב... וכל מה שאתה רוצה זה לא לחשוב, רק לא לחזור לבית ריק, לא לחשוב שיש מישהו שיכולנו להתקשר אליו ולספר "קרה לי היום כך וכך"...
ולהעסיק את עצמך בדברים, למלא את החלל הריק שנותר באנשים אחרים, אולי באנשים חדשים, בספורט כפי שכתבה אבישג, בתחביב כלשהו. טוב, אני אעצור כאן כדי לא לגרום עוד נזק

בקיצר, כל עיסוק יכול להמתיק את המר, להעביר קצת את הזמן עד שלאט לאט תסיימי עם "הגמילה", ותפתחי סדר יום חדש בלעדיו שירגיש לך בסדר גמור.

אולי קחי פסק זמן (קטן) בחיים ותעשי משהו שאת אוהבת. ללמוד קצת, לטייל, תכתבי בלוג, תרדי קילו או תעשי ילד

תשברי שגרה. במיוחד אם לא עשית את זה הרבה זמן.

בהצלחה.

 

[ביזיון ברשת]

אכן

לשבור שגרה.
יש כבר איזה רעיון לקורס שבא לי ללמוד.

בלוג כבר יש לי.
ילד לא בא לי.
לרדת קילו - אתה חושב שאני צריכה?

תודה

 

[צלשלספק]

רציתי לכתוב משהו שטותי בנושא האייפון

ולבסוף נזכרתי שמעולם לא ראיתי אותך במציאות, כך שמלבד תמונת פרופיל מטושטשת - באמת שאין לי מושג.

מיותר לציין שגם אם הייתי רואה אותך לא הייתי אומר לך שום דבר על המשקל, גם לא בהומור - מלבד להחמיא בהנחה שהאחרון מחמיא לך בעצמו - אם הייתי מרגיש צורך בכך, זה היה בא לי באופן ספונטני.

בקיצור,
יש לך אישור לעלות שני קילו

סגרנו?

 

[ביזיון ברשת]

הו

וגם לא האמת שאלתי כדי לקבל תשובה
סתם סרטים של נשים בקטע משעשע

אגב, חוץ מהתמונה הזו, היו עוד כמה.

 

[puma141]

זה מעולה שיש לך מוכנות לזה צל..באמת.

כי:
אני מעשנת, אני מותק, ובטח נפרד בסוף, אז...זה טוב שיש לך מוכנות לתחושה הזו..

 

[צלשלספק]

את בהחלט מותק פומה, לא היית צריכה

להתחיל לעשן רק בגללי, לא חבל על הבריאות שלך

גם אם את לא מעשנת אבל סבבה עם הנושא זה בסדר

נ. ב.
אמנם לא כתבת שאת רזה, אבל אני יודע...