מכירים את זה?

[מציאותית]

מכירים את זה?

כשפתאום אתם מרגישים כאילו מישהו סטר לכם ולא הותיר בכם מילים ואף לא חיים? כבר חודש או פחות שאני ככה...אבדתי אנשים שמאוד אהבתי..כעת אני אחרי שירות לאומי כבר צריכה להחליט לאן לפנות,מה לעשות?ולהתחיל בעשיה אך משום מה אני נמצאת במקום קפוא..לא מוצאת את עצמי ולא מוצאות מילים וצורך לבטא משהו,מרגישה כאילו לקחו לי את היכולת לבטא ולחיות אני עובדת עד הערב וכשחוזרת לרוב לבד...בלי חברה..בלי משהו שיכול לתת לי להרגיש חיה גם כשאני עם אנשים עדין אני קפואה מאז שאחד האנשים הכי יקרים סטר לי...מרגישה לבד כלכך..טוב לי ככה אך כשאני מדברת עם אנשים אני לא מוצאת כבר על מה ואני אדם שמדבר כלכך הרבה ומעמיק פתאום הפכתי ריקנית ושטחית.אני מרגישה שזה הורס לי את היכולת לתקשר...להיות אני...לדבר..לבטא להרגיש חיה.. לא יודעת מה לעשות...ואני בהלם שכרגע הצלחתי לפרוק או לבטא את הרגשות שלי..סורי שאני סתם חופרת אך הייתי חייבת

 

[נטע....]

ממש לא סתם חפרת

ואני בהחלט מבינה את ההרגשה שלך, גם אני הייתי שם, בייחוד אחרי שהשתחררתי מהצבא אל ה"עולם הגדול". הריקנות הזאת היא תחושה מוכרת.. אני לא אוהבת לתת עצות אבל אולי כדאי לתת לזה עוד זמן, עד שכאב הפרידה מהאדם/אנשים שיקרים לך ישכך ותוכלי להמשיך לצמוח, ללמוד דברים חדשים, להכיר אנשים חדשים.. זה חלק ממסע החיים.

 

[פרפרי אהבה]

את מתארת תחושה של רייקנות שגורמת לך לאבד

פוקוס ולדעתי,זה משהו שקורה לכולנו בתקופה זו או אחרת. תנסי למצוא את המקומות שאפשר להאחז בהם ולהחזיק חזק כדי להמשיך הלאה. את ממש לא אדם שטחי וריקני- את נקראת כמו בחורה מקסימה ומיוחדת.

 

[מפזרת צלילים ברוח]

ראיתי שכבר הגיבו לך שזו תחושה מוכרת ושזה קורה לרבים וטובים. הכי חשוב שלא תפלי לבור הזה, עם כמה שזה קשה את צריכה למצוא את הכוחות להרים את עצמך ולפעול כדי לשנות את המצב - רק את מסוגלת להפסיק את המצב הלא נעים הזה.