אני לא מאמין שאתם כותבים את זה
כל הקוטרים - תקראו הכל (למרות כל הסוגריים המעצבנים עם השטויות) ואני מחכה לתגובות.
אז ככה: זה פשוט לא ככה. טיילתי עם ישראלים, בבודדים ובחבורות, עם אוסטרלים, אנגלים, אירים, צרפתים, יפנים, אמריקאים, גרמנים, לבד ועוד. נתחיל מכך שכנראה לא שמתם לב - גם אתם ישראלים - (כן, כן באמת, תסתכלו על הצבע של הדרכון ועל הציור של המנורה). אני מקווה שאני מה"סוג הטוב", 99% מהישראלים שפגשתי בחו"ל הם מהסוג שלי. (הפרחה של הטענה הנ"ל מפילה לוגית את כל מה שכתוב למטה, למעלה ובצדדים). שמעתי את המילים "ישראליאדה", "שכונה" גם מהחבר'ה שטיילתי איתם (כולם אחלה חבר'ה, אוהב את כולם). תתפלאו, אבל באופן מפתיע, קרה שהערתי להם, לאותם החבר'ה, על התנהגות לא במקום. קרה גם שהם העירו לי (הם=לא רק ישראלים). לא קרה שנכנסתם לגסטהאוס בהתלהבות ודיברתם קצת בכל רם? לי זה קרה. לא קרה שלא הייתם מאופסים ורבתם עם מקומיים סתם ויצרתם קארמה רעה? לי זה קרה. אנחנו בני אדם, אתה מטייל הרבה זמן, אתה חווה דברים, יש מצבי רוח, לפעמים קורים דברים, לפעמים הראש מתפוצץ בדברים. לפעמים אתה לא יכול יותר ולא יודע מה אתה לא יכול יותר או למה אתה לא יכול יותר. בקיצור, לפעמים הולכים קצת לאיבוד. אי אפשר להיות רגוע שנה שלמה (מי שיכול, כל הכבוד, תחשבו טוב). בטח תתפלאו לשמוע: כמעט כל מי שפגשתי בטיול שלא היה ישראלי (כולל צרפתים אנטישמים) מאוד התלהב וסיפר סיפורים טובים על ישראלים שהוא פגש (מה שעזר לי לשכנע שלא יכול להיות שאנשים כמונו רוצחים ילדים פלשתינים בדם קר ומכינים מהדם שלהם חלות לשבת ויין לקידוש). נתקלתי גם בהתנהגות ישראלית מגעילה, רציתי להרוג אותם, התביישתי, איכס. זה קרה פעם אחת בגואה. טיילתי די הרבה. פעם אחת (לא מצדיק חס וחלילה). זה מגעיל, זה רע, אבל זה לא חבר'ה שחשבו שהערסל שייך לגסטהאוס אלא חברה שעשו קוק כל היום, שמעו מוסיקה פול ווליום כל יום מארבע עד ארבע, המקומיים התחננו שיחלישו, נעזרו בישראלים אחרים (כולל בי). לא היה עם מי לדבר. עדיין, זה היה חד פעמי, נתקלתי בזה פעם אחת בטיול ארוך. יש כמה אנסים במדינה, בואו ונכתוב כתבה שכולם פה אנסים. יש כמה רוצחים במדינה, יש "כמה" מסוממים, איך אפשר לחיות פה?! אפשר, מדהים פה. בארה"ב אין רוצחים? באוסטרליה ובצרפת אין? הייתם באמסטרדם? חסרים מקומות? מפה ועד ללכלך על קהילה שלמה של אנשים ש99% מהם אחל'ה אנשים נראה לי כפרובוקציה עיתונאית. גם אם זה 80%. אז תמיד יש את החבר'ה שמחפשים הזדמנות לקטר ולבכות, אני מכיר הרבה חברים כאלה, כולם אנשים טובים ואני אוהב את כולם, פשוט לא לוקחים דברים בפרופורציה נכונה. אם תשאלו הודים מה הם חושבים על ישראלים (אני שאלתי הרבה), רובם יגידו משהו בסגנון: "crazy, but with a good heart", . קחו דברים בפרופורציה. רובנו אחלה חברה, בואו נמשיך להיות כאלה, מי שחרא, ישאר חרא, זכותו, זאת מדינה דמוקרטית. אני לא אעסיק אותו אצלי, הוא לא יהיה חבר שלי. אני אבוז לו. אני יכול לבכות עד מחר, או, במקום לבכות, לטשטש את הסירחון שלו עם הבושם הנעים שאני אשים על עצמי. תזכרו דבר חשוב: מי שטוב - טוב לו מי שטוב לא - טוב לא. גם אם נראה שטוב לו. אוהב את כולכם, חג גבינות שמח !
