אולי תשאל איזה משפטן בנושא?
מה הסיכוי שהיה כזה מקרה של תקנון מפלגה עם הוראה שכזאת שהגיע לבג"ץ? אפשר אבל להבין מפסיקות בג"ץ השונות כי זאת המשמעות. ישנן הוראות ברורות בקשר לסמכות רשות (שגם שם יש טווח רחב של אפשרויות) וישנה פרשנות משפטית בסיסית. אני יכול להפנות אותך לספרו של ברק "פרשנות שיפוטית", אבל אני בספק שאתה תטרח ללכת ולקרוא את ספריו עבי הכרס. אין לי שום אפשרות להסביר לך אחד לאחד את העקרונות המשפטיים הבסיסיים. יש מושג של פרשנות הגוררת לאבסורד, יש מושג של פרשנות תכליתית, של פרשנות מילולית וכו. יש הלכה פסוקה בנוגע לקיומם של קריטריונים, של סמכות הרשות המנהלית וכו. וכו. משפטים צריך ללמוד, כמו כל מקצוע אחר, ובהחלט אני לא מסוגל ללמד אותך את המקצוע הנ"ל על רגל אחת. הידע שלי נצבר ממאות ואולי אלפי שעות אשר ביליתי בכתיבת עתירות ובקריאת כל חומר רלוונטי בנושא. אני מנסה כמיטב יכולתי להסביר אבל אתה לא רוצה ולא מעוניין להבין. אני אנסה פעם אחרונה. הסעיף הרלוונטי בתקנון הוא כדלקמן: "הצבעות תהיינה גלויות ובהרמת ידיים.הנשיאות רשאית להנפיק לחברי המועצה כרטיסי חבר, שרק באמצעותם ניתן יהיה להצביע. הנשיאות ו/או יושב ראש הישיבה, בעצמם או על פי דרישת רבע מחברי המועצה רשאים להחליט כי הצבעה כלשהי תהיה חשאית". ובהמשך "בחירות לנושאי תפקידים במפלגה או לנציגי המפלגה תהיינה חשאיות..." מכאן נובע, ראשית כל, שני דברים. ככלל הצבעות המועצה הן גלויות ובהרמת ידיים. במידה והבחירות הן לנושאי תפקידים או לנציגים, קרי בחירות אישיות, הכלל הוא הצבעה חשאית. הסעיף הראשון קובע סייג וקובע כי הנשיאות או יו"ר הישיבה רשאית להורות על הצבעה חשאית. ברור לחלוטין כי מדובר בסמכות רשות. עם זאת, מאחר ומדובר בסמכות היא אינה יכולה להיות מופעלת בשרירות, בחוסר סבירות ו/או בחוסר תום לב. לפיכך, אם הנשיאות הייתה מחליטה שלא לקיים הצבעה חשאית כי ככה היא רוצה, הדבר לא היה עומד במבחן המערכת השיפוטית. תחשוב שאתה פונה לאיזה רשות שלטונית ונענה בתשובה "הבקשה נדחית", אתה חושב שתשובה שכזאת הייתה עומדת בבג"ץ? אני לא זוכר את מראה המקום אבל אני זוכר שקראתי מקרה של אדם שפנה לועדת חריגים רפואית אשר הייתה "רשאית" לאשר לו טיפול רפואי. הפניה סורבה ללא נימוק. כהגנה ניסתה קופת החולים לטעון כי אין לה חובה לתת לו את הטיפול מאחר וכתוב שהיא רשאית, כלומר היא גם רשאית שלא לתת טיפול וזאת הנמקה מספקת. טענה זו נדחתה מכל וכל ע"י בג"ץ. עד עכשיו אנחנו במצב הזה. הצבעות אישיות, חשאיות ללא שיקול דעת. הצבעות אחרות, בהתאם לשיקול דעתה של הנשיאות, אשר חייב להיות מופעל בסבירות, בהגינות, בתום לב ובשאר המחויבות הרגילות. עכשיו, התקנון לא עוצר בכך ומוסיף כי הנשיאות ו/או יו"ר הישיבה רשאים להפעיל את שיקול דעתם בעצמם או לפי דרישה של רבע מחברי הנשיאות. וכאן הנקודה המהותית בניתוח המשפטי. הפעלת הסמכות של הנשיאות הינה עצמית או על פי דרישה של רבע מחברי המועצה, ואז נשאלת השאלה מה ההבדל בין הפעלה עצמית לבין הפעלה על פי דרישה של רבע מחברי המועצה. מאחר והגענו למסקנה כי הפעלה עצמית אינה יכולה להיות שרירותית, כלומר בכל מקרה הנשיאות נדרשת לשיקול דעת בהחליטה על הצבעה, לא נותרה שום מסקנה אפשרית מלבד להסיק כי בהתקיים הקריטריון של רבע, המשמעות היא שסמכות הרשות נהפכת לסמכות חובה. אחרת, מאחר ואנחנו מניחים שיש "טעם" בהוספת הדרישה הזאת, אתה תיאלץ להגיע למסקנה כי כאשר רבע תומכים, הנשיאות מחויבת לדון בכך ואילו כאשר אין תמיכה של רבע, הנשיאות או חייבת להורות על הצבעה גלויה או שיכולה לפעול בשרירות, קרי כלל לא לשקול את השאלה. האופציה הראשונה שגויה בבירור, האופציה השניה חסרת בסיס משפטי. לסיכום, אני לא אשכנע אותך, אתה נעול על התוצאה שאתה מעוניין שתהיה ואתה לא טורח להקשיב ואו לנסות להבין את מה שאני כותב. אולי כדאי שתלך ותשאל את אהוד פלג בנושא. אולי הוא יצליח להסביר לך יותר טוב ממני את מה שאני מנסה בנוגע להפעלתה של סמכות רשות ובאילו תנאים סמכות הרשות נהפכת לסמכות חובה. מן הסתם אתה חושב שאני "משוחד" בנושא זה ולכן אתה מתייחס בספקנות לכל מה שאני כותב, אני בספק שאתה חושד שלאהוד יש איזשהו אינטרס בנושא מלבד לתת חוות דעת בלתי תלויה.