מכאניות.

[דולצינאה]

מכאניות.

קמים בבוקר. לומדים. חוזרים הביתה, ישנים אם יש זמן. פה ושם טלפונים, שלום לאנשים, חיבוקים ונשיקות חסרי משמעות. רגע אחד של שקט, של נקיון מוחלט ושוב למעגל הנורא הזה, של חיים מכאניים. יש רגעים שבו אדם אומר לעצמו, אולי אני באמת מאושר עכשיו. תמיד בסוף חוזרים למציאות האפורה מדי. כולנו רובוטים, בסופו של דבר. מנסים למלא את החיים, למצוא כיוון, למצוא איזו מהות שתחזיק אותנו מעל לפני הקרקע. אבל לפעמים הכל נראה כל כך ריק. יותר מדי פעמים שואלים את עצמנו, למה אנחנו פה, רוצים לא להיות פה יותר. ייתכן וחלקכם יגיבו ב``אולי את מרגישה ככה, אנחנו לא``, וייתכן שזה גם מה שהייתי מגיבה לאחרים, אבל תהיו כנים. מי מאיתנו לא חושב בלילה לפעמים מחשבות שחורות, מפחידות, מפוכחות, מקפיאות. מי מאיתנו לא מרגיש ריקנות עצומה, כאב פנימי שהוא כל כך חזק שהוא מתבטא גם פיסית ולא רק נפשית. תפסיקו לשקר לעצמכם, ותמשיכו לעשות מה שעושה לכם טוב. אם המוסיקה לא היתה קיימת, אולי הייתי היום במקום אחר לגמרי, סביר להניח שהמוסיקה הצילה אותי. מה מציל אתכם? רובוטים מכאניים. מעגל שלא נגמר, לפעמים נקודות אור. ומה אחר כך? כל החיים שלנו נחיה בנקודות אור? אתם יכולים להכחיש. הכחשה היא לפעמים התרופה הכי טובה, יש דברים שאסור לנו להגיע אליהם, להכיר בהם. תמשיכו לחיות, תחייכו, אבל אל תשכחו: רובוטים. דולצינאה.

 

[נעל]

מה שמחזיק את כולם

גם אלה שתקועים במעגל הזה כרגע, יוכלו לבחור להם את המעגל אליו הם יכנסו מאוחר יותר (ממספר מוגבל של אפשרויות), כך שאולי מעמדם ישתפר קצת והעניין יהיה קצת פחות מכאני. אבל גם עכשיו, וגם אח``כ, אין כמו התקווה שבחיפוש נקודות אור נוספות. לא חייבים שתהיה רק נקודת אור אחת, למרות שזה נשמע יותר טוב בהודעה אפורה על עולם אפור - רשימת מכולת של דברים משמחים כבר הייתה הורסת את האפקט, לא? נעל בטוחה שהיו גם הרבה ספרים שסידרו לדולציאנה הרבה מאוד שבועות של אושר, ובוודאי יש עוד דברים. גם אם מוצאים משהו שמאיר את החיים, תמיד נחמד לאסוף עוד כאלה (ולכל אחד יכולים להיות כמה). תוך כמה שנים תגלו שיש לכם אוסף מכובד, וגם חיים מכובדים. הבעיה היא שקשה לחלק את הזמן כך שיש זמן גם לנקודות האור, אבל חייבים ללמוד את זה כדי לשרוד בשפיות. נעל (ותעברי אם בא לך גם על הודעת ``קחי כלב`` של נעל, מלפני יומיים, זו גם תשובה מתאימה)

 

[דולצינאה]

היי היי היי, לא היתה פה

הצעדה לדיכאוניות! הודעה אפורה על עולם אפור, זה לא ממש מה שכתבתי. יש רגעים שגורמים לך לתהות, ``מה צריך את כל זה``? יש רגעים אחרים, בהם אתה אומר - ``בשביל זה צריך את כל זה!``

 

[yad]

ושוב איתכם...

כן כן, כאן דוקטור מוטי.... ווציה! למרות שאני נורא שונא לעשות את זה, כי זה יעני נסיון להיראות חכם ואני לא אוהב את זה, אני אצטט מישהו. אין לי מושג אפילו מי זה. ``Most men live lives of quiet desperation`` ו... ``Two roads diverged in a yellow wood, and I, I chose the one less traveled by, and that has made all the difference...`` שלא תביני לא נכון, אני לא קורא ספרות יפה. מאוד חבל שלא, אבל זה המצב. זה מהסרט המצוין ``ללכת שבי אחריו``. מאוד מומלץ פלוס (עכשיו בחנויות הוידאו והוידאומטים הקרובים לביתך). מי שלא ראה, שיראה. מה שאני מנסה להגיד לך, זה שאפשר לברוח משגרה ומונוטוניות. זה לא מין קללה כזו שרובצת עליך. אתה יכול לגרום לחיים שלך להיות מעניינים. תחיי על מטרות קטנות ומטופשות אם את מרגישה ככה. מהן כל השאר נגזר. אני למשל עכשיו לומד ג`אגלינג עם כדורים שקיבלתי בטלקום 2000. אני כבר מצליח (בערך) שני כדורים. עכשיו רק עוד אחד ואני מצליח. מפגר אבל אופטימי. אל תילחצי ותיכנסי לדכאון משטויות כאלה. תני לחיים שלך משהו אחד שאת אוהבת לעשות, וכל השאר ינבע ממנו. באמת שזה עובד. אתה נעשה יותר שמח. וזהו.

 

[דולצינאה]

זה מה שקורה

כשקודם מגיבים ואח``כ קוראים תגובות אחרות. תקרא מה שהגבתי לנעל, ותבין- גם החיים שלי נעים מנקודת אור אחת לשניה, פשוט החללים שביניהם לפעמים נראים בלי מוצא. מובן מאליו שהנסיון התמידי הוא למלא את החיים שלנו בדברים שעושים לנו טוב. מנקודת אור אחת לשניה, לשלישית, וכבר יצרנו משולש, עם שטח, עם תחום ממש מוגדר. אל תפסיק לנסות. אף פעם.

 

[V. Ghost]

תתאמן.....והדבר שמחזיק אותי-בקושי

בקשר לכדורים.......אני הצלחתי עם 4 ואחרי זה התייאשתי מלהמשיך לכמה כדורים אתה מתכוון להגיע? מה שמחזיק אותי בקושי,באמת בקושי......זה לראות את החברים שלי סובלים.....סתתתם קצת חולני אבל יש בזה משהו .....למי שעוד לא הבין זה לשגרת האימונים שלי ושל עוד שני חברים טובים כבר בערך 16-18 חודשים יום יום ...עכשיו אחרי ששברתי את המחסום שלי של ה30 מתח ....וכבר הגעתי ל31 .ועכשיו השאיפה היא לעבר ה-50!! נ.ב תחזיקו אצבעות.....שלי כבר בקושי יכולות לזוז של מי היה הרעיון המטופש הזה לעלות מתח אתם יודעים מה זה עושה לידיים?בואו נאמר שטביעות אצבעות כבר אין לי.

 

[דולצינאה]

זה לא נראה לך חסר תוכן לחלוטין?

לעשות ספורט בלי סוף, כלומר- זה מה שמחזיק אותך בעצם? איפה המשמעות?... בעצם, מי אני שאתן לך ביקורת. תעשה מה שטוב לך, גם אם זה 30 מתח, גם אם אין לך טביעות אצבעות... תהנה. דולצינאה.

 

[Panther]

ג`אגלינג ומתח

גם אני עושה עם שלושה וארבעה כדורים. האתגר הוא ללמוד ולהתאמן על תרגילים חדשים, לא דווקא מספר הכדורים. ובקשר למתח - 30 זה יותר מהמורה שלי לחינוך גופני! ואני עושה מקסימום שלוש! איך הגעת לזה? ד``א, המורה שלי לחנ``ג אמר שצריך לעשות יום כן-יום לא, כדי לתת לשרירים להיבנות.

 

[Black Star]

אושר

מה זה אושר? סה``כ, רגעים פיציים בחיים. מה שבאמת מחזיק אותנו, ולמסקנה הזאת הגעתי כבר מזמן, זו התקווה. לא יודעים למה, אבל היא שם. אותי אישית מחזיקים הריקוד והמוזיקה. ולפעמים האהבה.. אבל בעיקר הריקוד והמוזיקה.. כשאני רוקדת, אני שוכחת מהכל. וכשאני שומעת מוזיקה שאני אוהבת זה עושה לי טוב (גם אם זו מוזיקה של מצב רוח מלנכולי...אתם יודעים למה הכוונה). פעם הייתי חושבת על זה המון- מה אנחנו עושים כאן, החיים האלה חוזרים על עצמם, אין משהו אמיתי וכו`.. אבל התחלתי לחיות על הרגעים הקטנים. כל יום יש משהו שאני מצפה לו. דברים קטנים. חזרה בריקוד. שיחות עם אנשים שאני אוהבת. כתבה מעניינת בעיתון... הדברים, שעושים את החיים מעניינים. אישית אני חושבת שדבר ראשון כדי להיפטר מתחושת הריקנות תמצאי איזשהו תחביב, זה תמיד עוזר. ביייייי.. יעלי. Immerse your soul in love --

 

[MajoR_ToM]

בערך , אבל לא בדיוק

הרגעים הקטנים האלא מחזיקים אותך לאורך הדרך . אך כשהגעת לאמצע או כימעט לסוף . מה בעצם נישאר לך ? מה השגת ? ומה בחרת ?

 

[goldy]

כלומר את מחפשת את תפקידך בעולם

נ.ב מה זה השיר הדיכאוני הזה? אם החלטת להתחיל לכתוב שירה ולהוציא את הקיימים מהמגירה אני ממליץ לך לכתוב על כל דבר, חוץ מאשר על דיכאון...

 

[דולצינאה]

איזה שיר בדיוק? הודעה תמימה!

השירים שלי לא כאלה... זה לא היה שיר... חוצמזה, מה לעשות, השירים הכי יפים הם עצובים. אלה החיים, לא?...

 

[MajoR_ToM]

אההההה , אני שונא אותך

וזה לא הודעה אישית (נעל) זה רק הכותרת אף על פי שאני מיתכוון לזה . אוטיסט אחד זה לא היה שיר בכלל . וזה לא היה דיכאוני - זה היה אמיתי . תחזור לבועה שלך כבר .

 

[goldy]

מה עשיתי???????

למה אתה נגדי? אז לא הבנתי למה התכוונת! אז מה! לידיעתך, יש דבר כזה שנקרא ``דעות שונות``. החרדים לדוגמא (ואל תגיד לי: ``מה קשור) מצייתים כולם לאותו רב, ואין להם דעה משל עצמם. אצלי אין דבר כזה, ואני בעד שלכל אחד תהיה דעה משלו!!!!! אתה תחזור לבועה שלך!!!!!

 

[MajoR_ToM]

זה הגישה שלך

אני יכול לדמיין אותך ואני רואה אותך כאחד מהאלה שהקיק שלהם זה ליקנות בגדים של אוניל . אתה אוהב טראנסים וMTV . אתה מפרש כל דבר שהוא אמיתי כ `` דיכאוני `` . אתה זה שחי בבועה אני פתוח לכל הדעות . זכותי לא לקבל אותן .

 

[מנדרינת הקסם המתאבדת]

את רובוטית

וכל חברי פורום הם רובוטים. גם ההורים שלך, אחיך או אחותך, דודיך, אנשי בית הספר שלך, ההומלסים, המוכרות הרוסיות בשופרסל, האתיופים, ערבי ישראל, הערבים הישראלים, פרס, העובדים התילאנדים הקטנים שמייצרים את נייק, שמעון אמסלם, ביל גייטס, לוני הרציקוביץ. כולם מכונות, רובוטים, ואני לא מדבר על סייבורגים או אנדרואידים, אני מדבר על רובוטים מחורבנים. מה לעשות שההוא שם למעלה(שהוא גם רובוט?) רצה לקצץ קצת בעלויות? כשלאדם היה משעמם לקחו לו צלע והביאו את חוה. לי לקחו את הרצון החופשי והביאו אתכם. יהיה לכם קצת קשה לדעת אבל העולם סובב סביבי, אני השמש, הירח והכוכבים. חבל רק שאני רובוט.גיליתי את זה רק אתמול. עוד יוד עובר.

 

[themeandi83]

טעות

הומלסים הם לא רובוטים ,הם השרידים האנושים היחדים על פני כדוה``א חוץ מהשבטים באפריקה. ובכלל כל כדוה``א הוא סתם מקום של רובוטים שחוקרים תרבויות עתיקות וההומלסים הם האנשים האחרונים ...

 

[yulia_tb]

מסכיהמ איתך..

אני חושבת שאת צודקת כי באמת זה מעגל, אבל מדי פעם הוא משתנה (כשמתבגרים ואז הביצפר משתנ לצבא ואז לעבודה..וכו`). אני גם מסכימה אני חולת מוסיקה וכל היום אני שומעת מוסיקה ( דיסקים, MTV וכו`). אבל תביני שאלו הם החיים , זאת השיגרה שלנו.. וכל מי שלא עומד בה נחשב ליוצא דופן (או אפילו גרוע מזה). ממני, יוליה

 

[פושע מחשבתי]

המערכת ואנחנו...

טוב זה די ברור שבכל התרבויות מהלך החיים היה דיי זהה אצל כל האשנים. המערכת תמיד הייתה קיימת, אנחנו יצרנו אותה. למה? מטעמי נוחות. בהתחלה זה היה כדי שיהיה יותר קל לצוד הרבה חיות, אח``כ זה היה כדי שהעולם יתפתח יותר מהר, ושבני האדם לא יצתרכו ``לחפש את עצמם`` כל החיים. היום זה כבר מוגזם. בני האדם כבר לא ``מחפשים את עצמם``, ומי שכן, נחשב לפושע מחשבתי או איך שלא תקראו לזה. בעולם של היום - אם לא מצאת את עצמך בגיל צעיר, אתה טיפש. החד-גוניות של החברה פשוט מדהימה, ``מה אתה רוצה להיות?! מתכנת מחשבים! -למה? כי זה הרבה כסף!``. -אז מה אם הבנאדם לא מסוגל לחבר שתיים ועוד שתיים, ככה כולם עושים, אז גם הוא יעשה. המערכת היום פשוט לוקחת אותנו איתה, במקום שאנחנו נשתמש בה לנוחיותינו, היא סוחפת אותנו חזק אל ה``ייעוד`` שלנו. אין מה לעשות, זה המצב. רק האמיצים באמת יקחו את החיים שלהם בידיים (מילולית), ויחליטו לעצמם מה באמת הם רוצים, בלי להתחשב במה שכולם רוצים. אנחנו רובוטים, מה לעשות, הדבר היחיד שנותן לנו אושר זה היכולת לתכנת את עצמינו ולהסיק מסקנות פרטיות, להכריע בעצמינו בעיות שאנחנו נתקלים בהן... הדבר שהכי מבטא את היותינו אנושים ולא רובוטים- הוא היכולת לבוא אל במת הפורום ולהפגין את דיעותינו החפשיות, ולזכות בתגובות של הרובוטים, ולשמוח על כך שאינינו כמו הם. פושע. נ.ב. הצטרפו אלי, הפכו לפושעים וזכו לאושר. ``לוחמי החירות, החופש והשוויון``.

 

[MajoR_ToM]

כמון שאמרו פעם הגדולים מכולם H-(

SYSTEM OF A DOWN אמרו פעם : OPEN YOUR EYES OPEN YOUR MOUTH TAKE YOUR HAND AND MAKE A FIST THE REVOLUTION SHELL COME