"ישות" וירטואלית
זה לא דבר והיפוכו, בעצם? "ישות" יכולה להיות "ישות" בתוך ההוויה הוירטואלית? לא יודעת. בטח מישהו צריך לעדכן שם משהו בשפה העברית, ולהתאים אותה למהות החדשה הזאת. הוירטואלית הזאת. שיהיה שם אחר. לא "ישות". ככה לי זה נראה בכל אופן. מי אני? אם מישהו היה שואל אותי, בטח לא הייתי קופצת כנשוכת נחש. איזו תשובה הייתי נותנת? בטח אחת מאותן תשובות שיש להן "מובאות" בהיסטוריה האישית שלי. וזה אני מניחה עניין אישי מאד. כי את לא מרגישה שאת = הרזומה שלך. ואני דווקא כן. האם אני שונה בוירטואלי? בהחלט כן. ואפשר לכתוב על זה מאמר פילוסופי ענק. קודם כל, בוירטואליה אני קיימת, רק כשהמילים שלי מופיעות. כשאני שותקת - אני איננה. כשאני רק קוראת כאן השכם והערב - אני איננה. לא רואים. ואני יכולה לבחור להיות "איננה", בכל רגע נתון. אני יכולה להיות "איננה" כשאני כועסת, או כשאני נעלבת, או כשאני נסערת. האישיות שלי משתקפת במילותיהם של אלה שעולים מולי - מילולית. אני לא יכולה "להתנהג" מולם, אלא לדבר, לכתוב, בלבד. ועוד ועוד ועוד. בהחלט מבינה את הצורך לשאול "מי את"? בהוויה החד מימדית הזאת. ולו בכדי לקבל איזה מימד נוסף, נפח לדמות חסרת הגוף והתואר שממול. מבינה את הצורך, ואם הוא עולה, אני עונה. לא משנה מה מכל מיליון התכונות והאירועים ההיסטוריים. כל דבר שעונה להוויה העכשווית, ושיכול לעגל את השטוח. ככה אני
