למיטב ידיעתי
הe בסוף המילה באותה תקופה פשוט לא נהגתה (כמו ה' בעברית ו- e באנגלית)
אני לא מכיר את הפונולוגיה של התקופה ושל השפה באותה התקופה לגמרי אבל נראה לי שבכלל האות e נהגתה כ- schwa (מה שאנחנו בעברית מכנים שווא נע)
ולכן ברוב המקרים בכלל לא שמעו אותה - כמו במילה "דון קישוט"
פעם מצאתי התייחסות (אבל אני לא יודע אם היא נכונה כי לא ראיתי לזה עוד ראיות) ש-e בסוף מילה הוא בעצם תוצר של הכפלה של העיצור הקודם (או משהו כזה - לא ממש הבנתי את זה) ואז זה צריך להיות דון קישוטט (לבטא את זה עם t ארוכה ולא שני t) ואז זה אמור (עם הזמן) להישמע כמו במבטא איטלקי, ואז עם הזמן זה באמת עשוי להשמע כמו קישוטה.
הe בסוף המילה באותה תקופה פשוט לא נהגתה (כמו ה' בעברית ו- e באנגלית)
אני לא מכיר את הפונולוגיה של התקופה ושל השפה באותה התקופה לגמרי אבל נראה לי שבכלל האות e נהגתה כ- schwa (מה שאנחנו בעברית מכנים שווא נע)
ולכן ברוב המקרים בכלל לא שמעו אותה - כמו במילה "דון קישוט"
פעם מצאתי התייחסות (אבל אני לא יודע אם היא נכונה כי לא ראיתי לזה עוד ראיות) ש-e בסוף מילה הוא בעצם תוצר של הכפלה של העיצור הקודם (או משהו כזה - לא ממש הבנתי את זה) ואז זה צריך להיות דון קישוטט (לבטא את זה עם t ארוכה ולא שני t) ואז זה אמור (עם הזמן) להישמע כמו במבטא איטלקי, ואז עם הזמן זה באמת עשוי להשמע כמו קישוטה.