מי שומר על השומרים?

החיים אינם אוסף של קלישאות

כמו רגולציה מוחלטת או לחילופין אפס רגולציה (ראייה של שחור ולבן)

האמת נמצאת באמצע... בפרטים הקטנים.. המשלבים מספר מגוון
של פתרונות לבעיות מורכבות. חלקן דורשות מידה מסוימת של רגולציה
אבל גם צעדים אחרים.

לא כל התערבות ממשלתית היא רעה ולא כל פעילות בשוק הפרטי היא טובה
(ראה ריכוזיות טייקונים).

החיים והכלכלה כענף מייצג במדעי החברה הם סימביוזה של מינונים שונים.
וההדגש על המינונים מהווה את המחלוקת האידיאולוגית בין חברתיים לשמרנים.
 

ai21

New member
שמירה על השומרים היא קלישאה מימי אפלטון.

בפועל - מדובר על חור ענק במנגנון, שלא יודעים איך לסתום,
וכבר אפלטון ניסה לפתור בעיה סבוכה זו - ע"י יצירת מנגנון של מדינה ריכוזית שמסתמכת על מעמד אריסטוקראטי שעובר שטיפת מוח קבועה.

אם לא תפעל כך, כשתביא עוד שומרים שלא ניתן לשמור עליהם - המנגנון יתנפח, אבל כנראה ששיפור לא יגיע.
ההצעה הזו (עוד רגולציה!!!) - היא בעצם להשתמש בפטיש גם כשברור שהשימוש בפטיש הוא בעצם הבעיה.
ולכן ההצעה שלי הייתה הצעה אבסורדית .

הפיתרון (במידה ולא תרצה ליישם את שיטתו של אפלטון) - הוא למעשה להשתמש בכלים שהם לא פטיש.


אם למשל - תקבל כנתון את המצב שבו במשק יש חברות גדולות,
ובמקום לייצר עוד ועוד רגולציה על מנת להילחם בהם ולהחלישם,
תשנה את הרגולציה כך שהפגיעה בחברות הקטנות תלך ותפחת,
תרוויח מכל הכיוונים:
- גם תפחית עלויות של הבירוקרטיה הממשלתית הנדרשת לרגולציה נרחבת
- גם תפחית את הפגיעה בחברות הקטנות ותשפר את פריונן (וכך את הפריון במשק)
- וגם תגדיל את הסיכויים לצמיחת מתחרים חדשים.

את הצורך באותו מעמד עליון אריסטוקראטי מושלם יש לצמצם למינימום האפשרי ולא למקסם.
 
למעלה