מי צריך את תעלת הימים
מיד לאחר שהמדינה הצעירה סיימה את פרוייקט המים הלאומי שלה, שנועד לספק מים מתוקים לערי המרכז והדרום ממקורות המים בצפון והכינרת, הוחל בתכנון פרוייקט מים חדש וגרדוזיוני שמטרתו היתה חפירת תעלה בין הים התיכון לים המלח, כדי להצילו מההתייבשות. מאז, פרוייקט תעלת הימים עלה וירד לסירוגין מסדר היום הציבורי והממשלתי, בהתאם לשינויי הנסיבות. בשנים האחרונות, הפרוייקט עצמו עבר שינויים רבים שבמרכזם העברת מקור התעלה - מהים התיכון לים סוף, או-אז הועלתה גם האפשרות להופכו לפרוייקט משותף לישראל וירדן. מאוחר יותר גם צירפו את הרשות הפלסטינאית. למי שבחן את יעדי הפרוייקט בתחילתו - אך ורק להזרים מים בתעלה פתוחה לים המלח כדי להצילו מהתייבשות - היה נראה הפרוייקט ללא מובן ומיותר לחלוטין. מאחר שבעוד שפרוייקט הובלת המים מהצפון והמרכז לדרום על ידי חברת מקורות נועד לספק שתייה ופיתוח חקלאי והצדיק את השקעתו, פרוייקט שיועד נטו להציל את ים המלח לא נראה הכרחי אלא אף מיותר לחלוטין. לכן, ככל שחלף הזמן, תירצו את הפרוייקט במטרות נוספות במגמה להציגו כפרוייקט כדאי. ברשימה ההיא ניתן למצוא, בין השאר, תעלה פתוחה לשיט שתעביר סחורות ומוצרים לישראל וממנה, ובמיוחד את מוצרי תעשיות ים המלח. יעדים נוספים היו הוספת מים לים המוות המתייבש וניצול הפרשי הגבהים בין הימות לשם הקמת תחנת כוח הידרואלית לייצור חשמל בצורה נקייה. אבל המומחים שבדקו את הצדקת ההשקעה בתעלה שעלות חפירתה גבוהה מאוד (כ-3 מליארד דולר) ביעדים אלו בלבד, עדיין לא ששו לאשר את הפרוייקט, שכן ניתן היום להעביר סחורות לתוככי הארץ מהמזרח בדרך הים מנמל אילת ולהובילה במשאיות לתוך הארץ, או להגיע לשאר נמלי הארץ דרך מעבר בתעלת סואץ. בעתיד הקרוב מבטיחים גם אפשרות להובלת משאות ברכבות. בנוסף, תיתכן אפשרות עתידית להעברה אווירית דרך נמל התעופה הגדול המתוכנן באילת. ובאשר ליעדים האחרים - אלו אינם מהווים הצדקה מספקת לפרוייקט הזה. לכן, הוסיפו לתעלה עוד שימושים נוספים שמטרתם העיקרית היא פיתוח הנגב והערבה, דבר המהווה נושא חשוב לפוליטיקאים בארצנו, על ידי חקלאות ותעשיות הזקוקות למים באמצעות מי ים מותפלים, אשר יוזרמו מהתעלה לרחבי הנגב. אף דובר בפיתוח תעשיית התיירות באזור, על גדות התעלה עצמה ולחופי אגמים מלאכותיים שמתוכננים בדרכה. החזון הוא שנוכל לעשות בנגב שלנו מה שנעשה בבקעת הירדן וגוש קטיף במאה שעברה, אשר הפכו ממדבר שממה לגן עדן פורח ולמקור הכנסה בולט לתעשיה הישראלית. בכלל, יש החושבים שעל ישראל לשאוף ליכולת לייצר בעצמה את כל התצרוכת החקלאית הבסיסית והחשובה לה ואף לגדל גידולים חקלאים המבוקשים בחו"ל, ואשר מכניסים כסף רב למדינה. כך התוכנית הפכה ללגיטימית בעינינו ובעיני הממשלה ולכן כעת היא זוכה לסיוע בינלאומי נרחב, כיוון שהיא משתלבת בתוכניות הלאומיות לפיתוח הנגב והדרום. חקלאות, תעשיה, תיירות ונופש - כל אלו יסתייעו בתעלה לשדרוג הנגב. מטרה נוספת שהזכירו היא העלאת מפלס מי התהום באיזור ים המלח במטרה למנוע את תופעת הבולענים שנפערים מסביב לים המלח ללא התרעה ומסבים נזקים ואף יכולים לסכן בני אדם ותשתיות באזור. לפני מספר חודשים פורסמה בידיעות אחרונות כתבה על שמעון פרס ופועלו למדינה. סופר על פרוייקט עמק השלום שהוא עובד עליו כעת. מדובר באתרי תיירות ושטחי מסחר המשותף לישראל וירדן, בין הערים עקבה ואילת לחופי ים סוף, עד לשפך הירמוך. כעוגן מרכזי לפרוייקט, משמשת תעלת הימים, שאמורה גם להזין שרשרת אגמים מלאכותיים, כחלק מאתרי התיירות. המהנדסים הישראלים, שליוו את תכנון פרוייקט עמק השלום, מגלים כי מדובר בשלושה פיתוחים מקבילים מצד ישראל. הראשון - התעלה עצמה, שתחיה את ים המלח וגם תתפיל מי ים לצרכים השונים בנגב. המטרה השנייה היא כריית מכרות באזור תמנע בנגב, העשירים במרבצים. המטרה השלישית - אזור הסחר החופשי, שממנו יהנו ישראל, ירדן והרשות הפלסטינאית. המלך עבדאללה הירדני, שנוכח בחשיבות הגדולה שיש לפרוייקט, גייס לשורותיו את הארכיטקט הבריטי לורד פוסטר, שכבר עשה סיור ראשוני בתוואי המתוכנן ומחכה להוראות נוספות. בכינוס הכלכלי האחרון שהיה בדאבוס, הוצג הפרוייקט המחודש לכלכלנים הבכירים בעולם וכבר נמצאו גורמים למימונו מיפן, צרפת, ארה"ב והולנד. אולמרט ואבו מאזן כבר חתמו על התחייבות למימוש הפרוייקט. המלחמה בצפון שיבשה מעט את שיתוף הפעולה הישראלי - ירדני, אבל כעת הוא מתחדש. מצד שני, ככל שהפרוייקט מתפתח וניתנו לו שימושים נוספים, גם עלויותיו נוסקות. בעוד שעלות חפירת התעלה עצמה עומדת על כ-3 מליארד דולר, סך כל הפרוייקט של כריית התעלה ופיתוח האזור צפוי להגיע ל-10 עד 12 מליארד דולר. אבל יש כאלו שחושבים שזה קטן עלינו, במיוחד אחרי שיהיה אפשר לעשות קייאקים בנגב ולקנות בחנויות פטורות ממכס בישובים עירוניים מבוססים, הסמוכים לשדות פורחים. אני מאחל לשמעון פרס שחזונו יתגשם, שיצליח לקדם את הפרוייקט עד לביצוע ובלי לריב עם משרד התשתיות על הקרדיט לפיתוח הפרוייקט. (ועצה אחרונה לשמעון פרס - חפש חברים טובים שיסדרו לך בדיל את כל הפיתוח באזור, בלי שעם ישראל יצטרך לשלם מכיסו. בכל זאת, זה קצת יקר לנו). עדיין לא סיימו להוסיף הצעות שימוש לתעלה. למשל כעת מדברים על חפירת נמל ימי גדול במרחק 10 ק"מ מפתח התעלה שיחליף את נמל אילת ששטחו יתפנה למטרות אזרחיות כמו הקמת בתי מלון ודירות יוקרה על שפת הים ששייכת היום לנמל. מדענים חוששים שאם יזרימו את מי ים סוף לים המלח ללא זיקוק אז יעברו איתם גם אצות ומשקעים נוספים שיזהמו את מי ים המלח. גיליתי גם שחלק גדול מהתעלה אמור להיחפר בשטח ירדני ולא ישראלי. מה שמאוד חבל כי מן הראוי שלשתי המדינות תהיה גישה שווה לתעלה ולכן רצוי הייתה שתעבור בנתיב המסמן את הגבול הישראלי ירדני. בינתיים תחייכו על הריב המטופש של שמעון פרס ובנימין בן אליעזר איזה משרד ממשלתי אמור לנהל את הפרוייקט. שר התשתיות או השר לפיתוח הנגב (שאגב יזם את הפרוייקט בצורתו הנוכחית). חבל שהם רבים כי זה רק מעקב את פיתוח הפרוייקט המשותף לאזור.
מיד לאחר שהמדינה הצעירה סיימה את פרוייקט המים הלאומי שלה, שנועד לספק מים מתוקים לערי המרכז והדרום ממקורות המים בצפון והכינרת, הוחל בתכנון פרוייקט מים חדש וגרדוזיוני שמטרתו היתה חפירת תעלה בין הים התיכון לים המלח, כדי להצילו מההתייבשות. מאז, פרוייקט תעלת הימים עלה וירד לסירוגין מסדר היום הציבורי והממשלתי, בהתאם לשינויי הנסיבות. בשנים האחרונות, הפרוייקט עצמו עבר שינויים רבים שבמרכזם העברת מקור התעלה - מהים התיכון לים סוף, או-אז הועלתה גם האפשרות להופכו לפרוייקט משותף לישראל וירדן. מאוחר יותר גם צירפו את הרשות הפלסטינאית. למי שבחן את יעדי הפרוייקט בתחילתו - אך ורק להזרים מים בתעלה פתוחה לים המלח כדי להצילו מהתייבשות - היה נראה הפרוייקט ללא מובן ומיותר לחלוטין. מאחר שבעוד שפרוייקט הובלת המים מהצפון והמרכז לדרום על ידי חברת מקורות נועד לספק שתייה ופיתוח חקלאי והצדיק את השקעתו, פרוייקט שיועד נטו להציל את ים המלח לא נראה הכרחי אלא אף מיותר לחלוטין. לכן, ככל שחלף הזמן, תירצו את הפרוייקט במטרות נוספות במגמה להציגו כפרוייקט כדאי. ברשימה ההיא ניתן למצוא, בין השאר, תעלה פתוחה לשיט שתעביר סחורות ומוצרים לישראל וממנה, ובמיוחד את מוצרי תעשיות ים המלח. יעדים נוספים היו הוספת מים לים המוות המתייבש וניצול הפרשי הגבהים בין הימות לשם הקמת תחנת כוח הידרואלית לייצור חשמל בצורה נקייה. אבל המומחים שבדקו את הצדקת ההשקעה בתעלה שעלות חפירתה גבוהה מאוד (כ-3 מליארד דולר) ביעדים אלו בלבד, עדיין לא ששו לאשר את הפרוייקט, שכן ניתן היום להעביר סחורות לתוככי הארץ מהמזרח בדרך הים מנמל אילת ולהובילה במשאיות לתוך הארץ, או להגיע לשאר נמלי הארץ דרך מעבר בתעלת סואץ. בעתיד הקרוב מבטיחים גם אפשרות להובלת משאות ברכבות. בנוסף, תיתכן אפשרות עתידית להעברה אווירית דרך נמל התעופה הגדול המתוכנן באילת. ובאשר ליעדים האחרים - אלו אינם מהווים הצדקה מספקת לפרוייקט הזה. לכן, הוסיפו לתעלה עוד שימושים נוספים שמטרתם העיקרית היא פיתוח הנגב והערבה, דבר המהווה נושא חשוב לפוליטיקאים בארצנו, על ידי חקלאות ותעשיות הזקוקות למים באמצעות מי ים מותפלים, אשר יוזרמו מהתעלה לרחבי הנגב. אף דובר בפיתוח תעשיית התיירות באזור, על גדות התעלה עצמה ולחופי אגמים מלאכותיים שמתוכננים בדרכה. החזון הוא שנוכל לעשות בנגב שלנו מה שנעשה בבקעת הירדן וגוש קטיף במאה שעברה, אשר הפכו ממדבר שממה לגן עדן פורח ולמקור הכנסה בולט לתעשיה הישראלית. בכלל, יש החושבים שעל ישראל לשאוף ליכולת לייצר בעצמה את כל התצרוכת החקלאית הבסיסית והחשובה לה ואף לגדל גידולים חקלאים המבוקשים בחו"ל, ואשר מכניסים כסף רב למדינה. כך התוכנית הפכה ללגיטימית בעינינו ובעיני הממשלה ולכן כעת היא זוכה לסיוע בינלאומי נרחב, כיוון שהיא משתלבת בתוכניות הלאומיות לפיתוח הנגב והדרום. חקלאות, תעשיה, תיירות ונופש - כל אלו יסתייעו בתעלה לשדרוג הנגב. מטרה נוספת שהזכירו היא העלאת מפלס מי התהום באיזור ים המלח במטרה למנוע את תופעת הבולענים שנפערים מסביב לים המלח ללא התרעה ומסבים נזקים ואף יכולים לסכן בני אדם ותשתיות באזור. לפני מספר חודשים פורסמה בידיעות אחרונות כתבה על שמעון פרס ופועלו למדינה. סופר על פרוייקט עמק השלום שהוא עובד עליו כעת. מדובר באתרי תיירות ושטחי מסחר המשותף לישראל וירדן, בין הערים עקבה ואילת לחופי ים סוף, עד לשפך הירמוך. כעוגן מרכזי לפרוייקט, משמשת תעלת הימים, שאמורה גם להזין שרשרת אגמים מלאכותיים, כחלק מאתרי התיירות. המהנדסים הישראלים, שליוו את תכנון פרוייקט עמק השלום, מגלים כי מדובר בשלושה פיתוחים מקבילים מצד ישראל. הראשון - התעלה עצמה, שתחיה את ים המלח וגם תתפיל מי ים לצרכים השונים בנגב. המטרה השנייה היא כריית מכרות באזור תמנע בנגב, העשירים במרבצים. המטרה השלישית - אזור הסחר החופשי, שממנו יהנו ישראל, ירדן והרשות הפלסטינאית. המלך עבדאללה הירדני, שנוכח בחשיבות הגדולה שיש לפרוייקט, גייס לשורותיו את הארכיטקט הבריטי לורד פוסטר, שכבר עשה סיור ראשוני בתוואי המתוכנן ומחכה להוראות נוספות. בכינוס הכלכלי האחרון שהיה בדאבוס, הוצג הפרוייקט המחודש לכלכלנים הבכירים בעולם וכבר נמצאו גורמים למימונו מיפן, צרפת, ארה"ב והולנד. אולמרט ואבו מאזן כבר חתמו על התחייבות למימוש הפרוייקט. המלחמה בצפון שיבשה מעט את שיתוף הפעולה הישראלי - ירדני, אבל כעת הוא מתחדש. מצד שני, ככל שהפרוייקט מתפתח וניתנו לו שימושים נוספים, גם עלויותיו נוסקות. בעוד שעלות חפירת התעלה עצמה עומדת על כ-3 מליארד דולר, סך כל הפרוייקט של כריית התעלה ופיתוח האזור צפוי להגיע ל-10 עד 12 מליארד דולר. אבל יש כאלו שחושבים שזה קטן עלינו, במיוחד אחרי שיהיה אפשר לעשות קייאקים בנגב ולקנות בחנויות פטורות ממכס בישובים עירוניים מבוססים, הסמוכים לשדות פורחים. אני מאחל לשמעון פרס שחזונו יתגשם, שיצליח לקדם את הפרוייקט עד לביצוע ובלי לריב עם משרד התשתיות על הקרדיט לפיתוח הפרוייקט. (ועצה אחרונה לשמעון פרס - חפש חברים טובים שיסדרו לך בדיל את כל הפיתוח באזור, בלי שעם ישראל יצטרך לשלם מכיסו. בכל זאת, זה קצת יקר לנו). עדיין לא סיימו להוסיף הצעות שימוש לתעלה. למשל כעת מדברים על חפירת נמל ימי גדול במרחק 10 ק"מ מפתח התעלה שיחליף את נמל אילת ששטחו יתפנה למטרות אזרחיות כמו הקמת בתי מלון ודירות יוקרה על שפת הים ששייכת היום לנמל. מדענים חוששים שאם יזרימו את מי ים סוף לים המלח ללא זיקוק אז יעברו איתם גם אצות ומשקעים נוספים שיזהמו את מי ים המלח. גיליתי גם שחלק גדול מהתעלה אמור להיחפר בשטח ירדני ולא ישראלי. מה שמאוד חבל כי מן הראוי שלשתי המדינות תהיה גישה שווה לתעלה ולכן רצוי הייתה שתעבור בנתיב המסמן את הגבול הישראלי ירדני. בינתיים תחייכו על הריב המטופש של שמעון פרס ובנימין בן אליעזר איזה משרד ממשלתי אמור לנהל את הפרוייקט. שר התשתיות או השר לפיתוח הנגב (שאגב יזם את הפרוייקט בצורתו הנוכחית). חבל שהם רבים כי זה רק מעקב את פיתוח הפרוייקט המשותף לאזור.