שלאף שטונדה, סיפור נהדר של יהודית
קציר,[בלונדינית משגעת]. בספר ´סוגרים את הים´. "פעם כשהחופש הגדול התמתח כל הקיץ, והיה לו טעם של חול וריח של ענבים, ושמש ג´ינג´ית ציירה נמשים על הפנים, ואחרי סוכות שרקה הרוח לכנופיה של עננים, ודהרנו הביתה בוואדי בסופת רעמים והגשם דקר את הלשון מנטה ואורנים, וכלבי השכונה התחרו בנביחות כמו דודים משתעלים בהפסקה של קונצרט חורפי, ופתאום התנפל האביב בצריחות חתולים ופריחת לימונים, ושוב היה חמסין ובאוטובוס עמד האויר, אבל קמנו רק לגברת בלה בלום מהדואר שהיתה חוטפת-ילדים-מסוכנת, ובאה אלינו למיטה בלילה עם שיער אפור פרוע של חוטפת-ילדים-מסוכנת ומשקפיים צרים על קצה האף..." והקטע הפותח את הסיפור רק עם פסיקים וללא נקודה. והסיפור כבר הומחז והוסרט, ומומלץ. [נבדק]