מי מאמין בגורל?

The_Mighty_Perr

New member
המ....

בס"ד ה"קדוש האינטואיטיבי" הוא רק בינתיים לדיון הזה, כדי לא להסתבך. אתה יודע שבמדעי הטבע לפעמים מתמשים בקירובים כדי לפתור משוואות אחרות. אני לא רוצה להגרר לוויכוח על וויכוח על וויכוח. הבכייה על הכותל המערבי היא בהחלט בסדר. כל עוד בוכים לקב"ה בכותל המערבי, ולא לכותל עצמו. כמו שמתפללים לעבר ירושליים, לא מתפללים לעברה כי מתפללים אליה. מתפללים לכיוונה, אבל מתפללים אל הקב"ה. כנ"ל לגבי תפילה על קברי צדיקים. לא מתפללים אל הצדיק. מתפללים אל הקב"ה, שבזכותו של אותו צדיק יעזור לנו. יש הבדל רציני. ערך הוא כל מעזה, רעיון, או מחשבה, קדושה היא "תכונה". הערכים של האדם יכולים להיות קדושים. אצל אדם דתי, רוב הערכים(אם לא כולם) הם מצוות, אז כדי לבצע מצוות אדם לא מוותר על הערכים שלו. אבל זה לא אומר שהערכים הם המצוות. חיפשתי ערכים שאינם מצוות אבל לא מצאתי. לאכול בריא היא מצווה, כנ"ל לגבי מה שעושים גרינפיס, זו גם מצווה. אז בינתיים אני חושב שכל ערך שיהיה לאדם דתי יהיה מצווה. אני מניח שהדבר נובע מאמנותו, כי לאנשים מסויימים יש ערכים שמתנגשים על הדת... אדם שלא מקריב את חייב הוא לא "מאמין מושלם"?!? לא הוא יכול להיות מאמין מושלם, אבל אל אדם מושלם. הוא מאמין שזה מה שהוא היה צריך לעשות, אבל זה פשוט קשה להקריב את החיים שלך כדי לא לקיים יחסי מין עם אחותך. זה קשה! וידוע שאפילו משה רבינו שחטא הכי קצת מכל האדם ביצע 6 חטאים, ואננחנו עם ירידת הדורות... ועל זה מסופר שכשאדם ימות לא ישאלו אותו "מדוע לא היית משה?", אלא ישאלו אותו "מדוע לא היית פלוני?" אדם צריך לתת את המקסימום שלו, ולא את המקסימום שלי, או שלך, או של כל אדם אחר. בברכה...
 

Henryf

New member
The_Mighty_Pe

The_Mighty_Perr, יש לי רושם שאנו מתקרבים בהגדרותינו, חוץ מהעובדה שאצלי הקדוש והמצוות (אצל המאמינים) הן המקרה פרטי של ערך עליון וערכים (אצל כל בני האדם). הבוכים על הכותל. גם אתה מסכים שאם הבכיה הינה לאלוהים הרי היא "בסדר", משמע אותה בכייה למטרה אחרת איננה עבודת אלוהים, ואנו מתקרבים להגדרה ה"קדושה" הקודמת. אם שום בעייה למצוא ערך שאינו מצווה, כיון ששניהן ערכים, ולאנשים שונים יכולים להיות ערכים שונים. למשל: עבור אתאיסט וקומוניסט להניע אדם מלעבוד את אלוהיו יכול להיות ערך, וזו בוודאי אינה מצווה עבור המאמינים. למאמין יש אך ורק ערך עליון אחד שהוא "עבודת האלוהים", משמע "מקור הסמכות" הינו האלוהים. להומניסט "מקור הסמכות" הינו ה"אדם", והוא הערך העליון. לכן לא ייתכן מאמין (במובן עבודת אלוהים) שהוא גם הומניסט או גם דמוקרט, הערך העליון שלהם מתנגש, אם כי ייתכן שיש להם הרבה מאד ערכים נמוכים יותר (מצוות במקרה הפרטי של היהדות) משותפים (כמו עזרה לזולת וכ´). הנרי
 

Henryf

New member
קרובים בפיסיקה

בא נתייחס ל"קירובים" בפיסיקה בכבוד הראוי. ה"קרובים" אינן "מריחות" שבאות לטייח דברים, כל "קירוב" חייב להיות מוגדר בגודלו (או בסדר הגודל שלו), וחייב להיות מוכח שהתשובה שאנו מחפשים אינה במידת הדיוק של ה"קירוב". הנרי
 

tnoy

New member
הרמב"ם

מעולם לא אמר/כתב שמשיח/עולם הבא לא יהיו והוא מסביר אותם באריכות.
 

tnoy

New member
המשך...

לכן נראה לי שהוא לא אמר שזה לקטני אמונה...
 

ד מ י א ן

New member
מי סומך על הגורל !!!

החכמה היא לא להאמין או לא להאמין בגורל (שנכתב או לא נכתב משמיים) הגדרת המילה גורל מחייבת מספר פרשנויות מה שהופך אותה למוגדרת באמצעות "SENS DATA" (התנסות חושית) לכן - כל קביעה לגבי מהות הגורל היא אינדיבידואלית. העניין הוא בהבנה שדבר מן הסוג הזה קיים ועצם העניין הוא ההכרה בו וההליכה לפיו בעיניים עצומות לרווחה !!! אל תאמין בגורל - סמוך עליו !!! דמיאן
 

ritarita

New member
מה זאת אומרת...?

הליכה לפיו בעינים עצומות... אם אתה לא יודע מה הגורל..איך תלך לפיו?
 

1מהרהרת

New member
קראתי את התגובות של כולכם.....

... ואני עדיין לא מסכימה עם התפיסה הזו. לדעתי, הכל בחיים הוא מקרי. מה שקורה קורה לא מתוך איזה תסריט ידוע מראש ולא מתוך הרצון של אלוהים או של אף אחד אחר. אולם יש באפשרותינו להשפיע על מה שעומד להתרחש. אם מישהו מציע לנו הצעה הבחירה אם להסכים או לסרב נתונה בידנו, ואף אחד לא שם לנו את המילים בפה. לדעתי הפאתאליזם נוצר כדי לתת לאנשים הסבר על דברים בלתי מוסברים, ויש לי דוגמא לכך מחיי הפרטיים: בפיגוע שהיה בדצמבר נהרגו שניים מבני גילי, אחד שהכרתי ואף למדתי איתו 3 שנים בכיתה ואחד שלא הכרתי אך רבים אחרים מחבריי הכירו ואהבו. שוחחתי על המקרים עם חברותי ואחת מהן החלה להסביר לי באמונה מלאה כי כך רצה הגורל, וכי הוא נלקח מפני שאלוהים רצה אותו איתו, ושגם אם היה נשאר בבית או הולך ברחוב- הגורל שלו היה למות. אני באופן אישי התמלאתי כעס על הילדה ועל תפיסתה, אך חשבתי שבוודאי זו הצורה שבה חונכה וכך בחרה להאמין, והחלטתי שאם זה מקל עליה ומנחם אותה, עלי לכבד את זה. לגבי אחת התגובות, שבה נאמר שאני בכל אופן אמות מתישהו ולכן השאלה של "למה להמשיך להתקיים" אינה רלוונטית לנושא- זה לא בדיוק מה שהתכוונתי. אני התכוונתי לכך שעל פי הפילוסופיה של המקריות כל אדם יכול לשנות את מהלך חייו ולעכב את מותו, ולכן אם אני כבר נתונה לחיים של 70-80 שנה לפני שאמות בוודאות, עדיף כבר לנסות ליצור תוכן לחיים האלה ולהמשיך להתקיים. אבל אם הגורל שלי וכל דבר שאעשה ושיקרה לי קבוע מראש ולא תלוי בי, מה הטעם לעשות משהו? בלאו הכי הכל ייעשה מעצמו... תודה לכל מי שכתב לי, הנושא מעניין אותי מאד ואני אשמח אם תמשיכו להגיב! המהרהרת.
 

ritarita

New member
מי שמאמין אומר.. (לא אני)

שאמנם הגורל כתוב אבל את לא יכולה לשבת בצד ולתת לו לקרות לך את צריכה לחיות את החיים ולסמוך על הגורל שיתווה את חייך מה, שלפי דעתי, נשמע כסתירה
 

ש י י ל ה

New member
במילא אף אחד לא יודע מה גורלו

אז אם תחליטי לשבת ולא לעשות דבר בשארית חייך אפשר שזה גורלך, ואם תחליטי אחרת אז גם זה גורלך, אז מה הויכוח בעצם? כל עוד אין באפשרותינו לדעת מה צופן לנו העתיד, קיומו או אי קיומו של הגורל לא אמור לשנות דבר במהלך חיינו ובחירות שלנו. אז כל עוד יש מחר רצוי להפיק ממנו את המירב.
 

ritarita

New member
הויכוח הוא לא אם אנחנו יודעים...

לא אם אנחנו יודעים מה גורלנו אלא אם יש גורל שכתוב כבר בשבילנו ואז אם נעשה כך או אחרת הגורל כבר כתוב לתפראת.. ואם אין גורל שנקבע מראש אזי אנו אילו שקובעים אם להמשיך או לפרוש מהחיים
 
את יכולה להסתכל על גורל בשתי צורות

האחת, גורל הוא התוצאה הסופית- במקרה שלנו- המוות. השניה, הגורל הוא כל דרך, המסלול במלואו. אם את מסתכלת על הגורל הצורה הראשונה, אז אץ מרכיבה את תוכן חייך, בידיעה שבסוף תמותי. אם את מסתכלת על גורל בצורה השנייה, אז השאלה שלך נכונה, ואת רק כלי של משהו גדול יותר. ויכול להיות שהגורל שלך הוא לשבת בבית ולא לעשות כלום או שהגורל שלך הוא לקום כל בוקר לעייניך ולאכול ארוחת צהריים, ולחיות את החיים שאת חיה. ואז אני אשאל שאלה- האם זה שאת כותבת בפורום, זה הגורל שלך או משהו שאת עושה בעצמך. בלי שליטה או הכוונה??
 

ritarita

New member
השאלה שממנה התחלנו...

זו השאלה ששאלת האם הכתיבה בפורום היא הגורל או משהו שאנו עושים בעצמנו זאת השאלה שאנו מנסים לענות עליה במהלך כל הדיון הזה יש לך תשובה?
 

gsaara

New member
ואם אין גורל-אז יש מצב שמחר..

יש לי כמה תשובות לשאלתך: 1. נניח מצב שאין גורל. אין לנו מסלול קבוע בחיים-אז במצב כזה לא יכול להיות שתמותי מחר(טפו טפו טפו)? ואם אין גורל אז את יכולה לעשות משהו בשביל למנוע את המוות שלך?-אז תסבירי לי, למה לחיות בכזה מצב? 2. לאלו שמאמינים בעולם הבא(אני נמנה עימהם), האמונה שלהם אומרת שאנחנו חיים פה, ואחרי זה הולכים לעולם הבא(בין אם זה גן עדן, ובין אם זה גהינום). כלומר כאן, בעולם הזה-ולא משנה מתי נמות- אנחנו צריכים לעשות מעשים טובים וזו תכליתנו. לבסוף-אני אומר שאדם לא יכול לחיות סוג של חיים של "אולי אני אמות מחר" כי אז הוא יקום בבוקר ויגלה, שמה לעשות, הוא לא מת(לשמחתי/ו) והוא לא תכנן שום-דבר לאותו יום ולאותם חיים, וכך בעצם בזבזנו חיים שלמים(או אפילו רק יום אחד)-ועל מה?
 

ritarita

New member
נלך לפי סדר הדברים שכתבת...

1. נניח שאין גורל...ואנחנו יכולים לעשות דברים שידחו את המוות (לא ימנעו משום שביולוגיה אינה גורל...לעומת זאת יש אנשים(מעטים) שחיים יותר ממאה שנה..) - מה שאני לא מבינה היא שאלתך-למה לחיות במצב כזה? איזה מצב? מצב שבו אפשר לשנות את חייך? מה שמביא אותנו לנקודה הבאה 2. אני אציע דרך נוספת להסתכלות: מהות חיינו חשובה/המעשים שאנו עושים בחיינו חשובים לנשמתנו בין אם היא הולכת לגיהנום או גן עדן לאחר שנמות (אם יש גיהנום/גן עדן) המעשים שאנו עושים משפיעים על מהלך חיינו מהרגע שעשינו אותם, לא רק על נשמתנו לאחר מותנו לסיום - אדם אשר מקדיש מחשבה למה יקרה מחר אינו מבזבז זמן, ואם יגלה מחר שהוא עדיין פה-ילמד שאינו יכול לדעת מה יקרה מחר..וזה אינו בזבוז האם שיחתו כאן היא בזבוז.. האם ישיבה והתעסקות בחיים או במוות היא בזבוז? ואולי תכליתו של אדם (גורלו?) היא לחשוב מחשבות כאלו במשך חייו..
 

Michael16

New member
הגורל

נראה לי שאפשר אולי להסתכל על הגורל כך- מתוך נקודת סוף והתחלה ,כך שמשהו, גורם-על גרם לחיים להתחיל וכך הוא רוצה שהם ייגמרו. אפשר לומר כי נתונה לנו בחירה חופשית והחיים יישתנו ע"פ בחירתנו האישית אך אותו גורם- על שאחראי להיותנו כאן, ייבחר לשים אנשים מסויימים במתווה חיינו ושהם יטו את החיים לכיוונם,לייעדם הסופי. אז יגידו שלהם, לאותם אנשים, אין חופש בחירה, אך נראה לי שאותם אנשים לא יטו דברים בגלל הכרח אלא בגלל ידיעה מסויימת, יותר רחבה מידיעת שאר האנשים של מה שצריך להיות. הטעם לחיים אפשר לומר הוא בעצם אותה מטרה, ייעוד סופי, אך אין אנו יודעים אותו. הטעם לחיים יהיה אם אנחנו נגרום לו להיות. שמעתי פתגם סיני שאומר- אם יש לך שתי פרוטות, מה תעשה בהן? תקנה באחת לחם ובשנייה קנה פרח. לחם- כדי שיהיה לך ממה לחיות ופרח- בשביל מה.
 
את שואלת את השאלה הלא נכונה..

אם העתיד שלך הוא למות בכל מקרה, בלי שליטה על זה, אז השאלה צריכה להיות- למה לא מתי היום? השאלה למה לחיות, לא קשורה לעובדה שהכל נכתב משמים ואין לנו שליטה מתי נמות. אם את רוצה למות. את יכולה לנסות ולמות, גם היום גם מחר, בכל יום שלישי וגם פעם בשלושה שבועות- מתי שבא לך. אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא, שאת לא חיה כי בסוף תמותי. את חיה מסיבה אחרת. כל אחד חי מהסיבה שלו, עם המטרות שלו. את יכולה להסתכל על העובדה שבסוף נמות, כמתן אופציות אדיר. אם לא אכפת לך מתי למות, א את יכולה להסתכן, לצאת להרפתקאות, להוציא את המיטב מעצמך. לעשות מה שבא לך. כי זה לא משנה, מתישהוא נמות. שושנה דם ארי.
 
למעלה