מי יכול לעזור ?

ronsweet

New member
מי יכול לעזור ?

אני חונך מס' – שנים נער אוטיסט (כיום בן 18) בעל תפקוד גבוה מאוד, פיקח מאוד.
הנער אוהב מאוד לצפות בסדרות של סרטים מצוירים.
סדרה אחת (":משטרת המחשבות" שמה) "משגעת אותו. ישנה שם דמות "רעה" של בחורה צעירה , שיש
להעניש אותה ("ללמד אותה לקח" , כלשונו.)
הדבר בא לידי ביטוי , שהנער מכה את עצמו בפניו , דוחף אצבעותיו לעיניו (עבר שתי ניתוחים לאחרונה להציל
את הראייה) ,צרחות, ובכי.
כל הנסיונות של הוריו : שכנועים , איומים לקחת ממנו את המחשב לא עזרו.
מכיוון , שאותו דפוס התנהגות חוזר גם בנוכחותי , אני מסיק שמדובר בהתנהגות אובססיבית , שאין לו שליטה
עליה. הוא רגוע מס' שעות , ופתאום הוא יכול להיכנס מס' פעמים בשעה לאותו סרט, או לדמויות , שהוא
העתיק למצגת, ואז הוא נכנס לאי – שקט .ר
יש לציין , שהוא מקבל כדורי – הרגעה, שלא פותרים את הבעייה.
הוא אושפז לפני כשנתיים במוסד פסיכיאטרי למשך כמחצית השנה עקב דמיונות – שווא , שהתבטאו
בבכי ובצעקות..
 

חוה61

New member
שכנועים ואיומים לא עוזרים. רק מעשים. באיזו מסגרת הנער נמצא?

 

ronsweet

New member
תשובה

הנער לומד בביה"ס לאוטיזם באיזור השפלה בכתה עם בני גילו פחות או יותר.
ההורים מרוצים מביה"ס.
 

חוה61

New member
יש בבית הספר מנתח/ת התנהגות? ההורים יכולים לפנות לפרטי?

 

ronsweet

New member
תשובה

אינני יודע את התשובה לשאלה הראשונה. ההגיון אומר שבמסגרת המיוחדת שבה הוא לומד אמור להיות אדם כזה.

תשובה לשאלה השנייה : ההורים כבר פנו בעבר לרופאים ומטפלים במסגרת פרטית. עפ"י מבחן התוצאה , זה לא עזר
 

חוה61

New member
אתה יכול לשאול אותם אם פנו למנתח/ת התנהגות?זה מי שיכול לעזור

 
נשמע קשה מאוד ומוזר עוד יותר.

לפגוע בעצמך בגלל תכנית טלווזיה נשמע לי כל כך הזוי *ולא הגיוני, אין לי ממש עצות אבל פגיעה פיזית עד עיוורון?
זה נשמע קשה מאוד. קראתי את מה שכתבת באי נחת. אני בתור אדם אובדני גם שמכה את עצמו אבל לא באופן כזה.
\לא פחות אלים אפילו יותר אבל לא בגלל הסיבה הזאת. אמרת שהוא בתפקוד גבוהה מאוד. זה נראה מוזר מאוד יצא
לי להכיר אוטיסטים גם בתפקוד נמוך וגם בגבוהה מאוד כלשונך. ולעולם לא יצא לי להתקל במקרה כזה מוזר. אני מציע
לנסות להבין אותו. כמה שזה קשה מאוד היה לי קשה במיוחד עניין העין נושא רגיש/ שעורר בי בחילה הפסקתי באמצע.
היו לי הזיות היו לי מחשבות שווא אני מאני מאוד קשה אבל מקרה כזה לא היה לי. זה די ניתוק מין המציאות " האמתית"
ותגובה מאוד -מאוד קיצונית לפחות בעני. שהיה בהצלחה וכל טוב בברכה נתנאל.
 

ronsweet

New member
שלום נתנאל

תיארתי את המצב כפי-שהוא. לא הגזמתי. הייתי נוכח מס' - פעמים כשזה קרה.
אכן , מקרה לא קל
 
מתוך הזדהות בעניין של פגיעה עצמית, אם כי

בהרבה יותר קלה,
באופן כללי, מה שעזר לי זה שמישהו יראה את הסיפור שלי, מתוך קשב עמוק, כזה שיגרום לסיפור שלי לגעת בו מבפנים ולשנות אותו, ותוך כך לעשות את הסיפור שלי לתקשורתי, ולשנות אותי, ואת הסיפור.
אני מפרקת את סיפור הפגיעה העצמית שלי כבר הרבה זמן. אני מזהה בו הרבה סמליות, וצורך להמיר את תחושת הפגיעה בי לכדי "סיפור פנימי" שאוסף את גופי ונפשי (אולי כזה שיסייע לי לא להתפרק ולהתעוות, מעבר למה שכבר עוות).
אבל זה סיפור של כאב נפשי, שהולך במעגלים, ומבקש כל הזמן להתפרק את המתח שבו, והיה מגיע כל הזמן להתפרצויות של התפרקות רגשית, שמלווה באלימות עצמית, גם כי הכאב הגופני מהדהד את הרגשי ויוצר סוג של הלימה וריכוך, גם כי אז אני בשליטה על המרחב הכואב הזה, וגם כי יחד עם התחושה החוזרת שחדרו והפרו אותי, יש בי הענשה עצמית שהפרתי וחדרתי אחרים שהיו משמעותיים לי ועשיתי להם משהו רע, ועלי להעניש את עצמי.
ככל שיכולתי פחות לגעת בכאב, ולראות פחות את הסיפור שלי בהקשר רחב יותר, כך הרחקתי את עלילת ה"סיפור הפנימי" מהאדם שאני מרגישה את עצמי לעבר סיפור פחות נוגע, כמו בדמות חיצונית לי. זה מה שהסדרה הזכירה לי, אבל שוב, זה הסיפור שלי. העיניים הזכירו לי את "משטרת המחשבות". הן נגעו בי, בהשלכה לעצמי, לכאב הראייה הפנימית, ונסיון להרוס אותה מבחוץ פנימה, מה שלא יכול לקרות, כמה שמנסים. הן הזכירו לי ראייה תקשורתית פנימית וחוויה את האחר דרך ראייה כזו. כמו לראות את השדים של מישהו אחר, שאז משתקפים אצלי ואצלו. לראות שד של מישהו מרגיש כמו להביא להרס שלו במובן מסוים. בעקבות ההרס יש הזדמנות להתחדש, אבל לא כל אחד חווה את זה כך. חוויה כזו היא רק עם מישהו שקרוב רגשית (לא בהכרח מישהו שנמצא בסמוך) ומשמעותי לך, כי אפשר לעשות את זה רק מתוך קירבה תקשורתית עמוקה, מה שמעמיק את הכאב כשנגרמת 'התנגשות'. הסיפור הפנימי צריך לעבור שינוי מתוך פרספקטיבה חדשה, שמה שנשרפים בו באש גהינום, יתכן שיש בו פן תקשורתי.
זה לא ניתוח של הנער הזה, אלא ניתוח שלי מתוך נקודות הזדהות, אבל אולי יש בו ערך מסוים להקשר נוסף שיש לסמלים שנלבשים בגוף ובסיפור.
 
אני פגעתי בעצמי יותר קשה ממנו אבל לא בגלל תכנית טלווזיה.

אני גרמתי לעצמי נזק מוחי אחרי שהטחתי את הראש בקיר ונפלתי אבל זה היה אחרי שהיה ריב גדול ולא רציתי
לפגוע בהורי. אז פגעתי בעצמי. או שפכתי על עצמי מים רותחים מקומקום. אבל לי לא יצא לשמוע על מקרה כזה.
שנסיון לעוור את עצמך בגלל תכנית טלווזיה. אני לא עושה ניתוחים זה לא מטעמי מה שאני יודע שזה מוזר מאוד.
אפילו הזוי. ואני מאחל לו בהצלחה כי צער לי לומר המצב קשה ונראה שהוא סובל ואף יש לו בעיה חמורה.
 

arana1

New member
הדבר מבטא את המידה החומרית לגמרי שדרכה אוטיסטים חשים דימויים

ולכן הם מגיבים כל כך בחריפות למה שלאנשים נורמטיבים אינו אלא תמונות או סיפורים
המפגש הזה בין המוחשי למופשט הוא גם הזדמנות להמון יופי ומגע אנושי משמעותי
אבל בדיוק בגלל זה אפשר לפרק את ההיבט היותר הרסני שלו רק דרך מי שמסוגל לגעת ולדעת את הדברים בצורה שונה
אדם כזה יכול לפרום את הקשר הלא רצוי בין הסמל למסומל בצורה שתיטיב עם הילד
למעשה זה התפקיד של הפסיכולוג
אבל כנראה שהם באמת לא יודעים לעשות את זה
כנראה גם בגלל שאצלם הקשר הזה בין המוחשי לסימבולי לא קיים בדומה לדרך שבה אוטיסטים חווים אותו
 
באמת שאני לא מבין את זה כך.

שאני פוגע בעצמי זה דבר פשוט בגלל שהיה קשה לי עם משהוא הייתי עצוב פגעתי. אני לא מתחיל לשער השערות.
או לכתוב על זה. לכן זה נראה לי מוזר מאוד. מצטער לא מבין את הבחור הה, לעוור את עצמו מה הוא רציני? זה
קשה מאוד ומאוד לא הגיוני. אני פגעתי בעצמי קשה יותר ממנו. אבל לא בגלל אותה סיבה למשל שהייתי משחק משחקי
רשת אז היה לי אותו קטע. שפרצו או הפסדתי התעצבנתי והתחלתי לדפוק את הראש בקיר או לשבור דברים בית או
להכות את אחי. אבל עין זה נושא מאוד רגיש אצלי. מאוד לכן זה זיעזע אותי ,עין היא כל כך חששובה לעולם אני לא יעז בשום
מקרה לפגוע בה באופן מכוון לעולם, לכן זה זיעזע אותי.
 

arana1

New member
אבל למה היה לך קשה ? זאת השאלה

זה שאתה עדיין לא מצליח לבצע רפלקסיה ברגעי הזעם לא אומר שאין מאחורי הקושי שלך סיבות
 
אני לא אומר שאין.

אני אומר שפגיעה כזאת חמורה בעין, לא יכול לעכל את זה. אמרת סיפורים אני לא יכול שכוח מה שקראתי.
כבר כמה ימים. כל פעם אני נזכר בא לי להקיא. כך זה שאני נזכר בתמונות או במילה שאמרו לפני עשר שנים.
אפילו. כגאלו ההווה חיי ביחד עם העבר והם בצוותא. אני מפתיע אנשים בזיכרון שלי, שאני זוכר מה אכלתי לפני חמש
שנים. או מה הרגשתי, ולאיזה סרט הלכתי, אנשים מתלהבים אבל לי זה גואם חרדה כי אני נכנס לזה שוב. אבל העין אוי
העין הרג אותי. אני מצטער שנכנסתי לזה.
 

arana1

New member
בגלל שהדימוי מוצק לחלוטין אז הזכרון הוא אבסולוטי

כי אדם לא יכול "לשכוח" את הכורסא בחדרו, היא נמצאת שם כל הזמן ובגלל שהזכרונות שלנו מוצקים לחלוטין אז גם הכל נחווה כל הזמן וגם ההבדלים בין העבר והעתיד לא מתבטאים כמו אצל מי שבשבילו הדימוי הוא פחות מוחשי
בדיוק מאותה סיבה אוטיסט יכול לפגוע בעצמו בצורה מאוד חמורה רק בגלל דימוי שנגע בו
וכאן הפתרון שדעה עכורה מציעה הוא רלוונטי
כי מי שחווה את הדברים בדומה לו יכול לייצר דימויים שיגאלו אותו מהצורך לבטא את המתחים שהדימוי יוצר בו דרך פעולות מסויימות
 
הקטע של עין, ובעיקר מבט, הם חלק חזק בטלטלה הזהותית

אולי בגלל זה, הפגיעה בעין, יש בה עוצמה רגשית מסחררת של זעזוע, שגם עבורי היתה כמעט בלתי ניתנת לעיכול
כמו גוש של זוועה, לא ניתן במילים
ה"כמעט" הוא דחף שלי להביא לידי מילים, מה שכבר עשה צעדים ראשונים לבוא לידי מילים
לנסות להעמיק את "סיפור המבט" בעוד זווית, בעוד מבט
לבוא לידי מבט. כאילו, להיות מביטה ומספרת את עצמי, זה כמו לגדול להיות ממשית
ונראה לי עכשיו שזה חלק ממה שהחריד אותי כאן - שהרגשתי כאילו להיגזל מהמבט (להביט, לראות את היותך ניבט), זה להיגזל מממשות, שאולי כבר כמעט ונגזלה
 
אני גם פגעתי שהייתי כועס.

נתתי אגורפים או מחצתי אבל שחשבתי על זה בדעבד זה מזעזע אותי. בכלל הקטע עם העין דוחה אותי.
אפילו שהייתי במצב שלו. וגם פגעת עד כדאי כך שלא יכולתי לראות כמה זמן. חוץ מזה את אומרת דברים מעניינים שאני
לא ממש מבין. העניין בזווית/מבט אני מכנה אץ זה הסתכלות פנימית. יכול להיות שאנחנו מדברים על אותו דבר רק בשפה
שונה. בעני התבוננות בחצות היא רב גוונית והיא גם פנימית ונסתרת, זה אומר שאתה יכול לקלוט אבל לא בהכרח לפלוט.
כלומר לא חייב שתדחוף אצבע לעיין כדאי להיות בחרדה נוראית. אלה אפילו לא תגע בעצמך ואתה כמו מת, זה היה לי כמה
ןומה פעמים. שהייתי בדיכאון קשה מאוד. אז אני מבין אבל בגלל העבר שלי והגמילה שלי זה זיעזע אותי מאוד.
 
למעלה