מי היה מאמין...
שלום, אני בן 23 מהמרכז,מי היה מאמין שבגיל כזה אני אהיה בבית כל כך הרבה זמן לאחר השיחרור מהצבא.. סיפור חיי הוא קשה לאכילה,אבי מת כאשר הייתי בן 14 ולאחר שנתיים בערך במשך חצי שנה חבר הכי טוב שלי פגע בי מינית ומאז ניתק הקשר.הלכתי לטיפול פסיכולוגי באל"י במשך שנה-דבר שמאוד מאוד עזר,וגם אצל פסיכולוג של בית ספר.אני מודה שגם ניסיתי להתאבד פעם אחת אבל לא הצלחתי למזלי..עקב המקרה שהיה לי עם החבר ועם אי התמודדות עם מותו של אבי ואי אהבה עצמית מצידי-אני שונא את עצמי בטירוף..תמיד מרגיש שאני כישלון ולא אצליח בחיי,אני בלי רישיון נהיגה או חברה..וגם אני דיי בנאדם לחוץ וביישן נורא.סיימתי את שירותי הצבאי לפני כ-10 חודשים ומאז הייתי בין חיפושי עבודה-רובן אמרו לא,אך עקב פחד מלעבוד(היו לי חיים דיי טובים!-עדיין),ופחד לנסות דברים בחיים.מאז אני בבית משתגע לגמריי ובדיכאון טוטאלי כמעט,אין לי מצב רוח כמעט לקום בבוקר-כי אין לי למה..והחברים מנסים לעזור אך לא מצליחים.כולם עובדים או לומדים,ורק אני..למרות שאני לומד עכשיו תקשורת,אבל מצד שני גם בלי עבודה-עדיין בבית,מרגיש שחיי נתקעו לגמריי!אינני רוצה להיכנס יותר למצבי דיכאון..
או להיות כל היום מול המחשב או לאכול בלי מטרה או רק לישון בחדר לבד...הלוואי וחיי יסתדרו.מאז השיחרור אני תקף געגועים לחזור למסגרת הצבא-הייתי עובד כללי באכ"א..וכל הזמן אני מחפש כתבות או אישים שקשורים למסגרת הצה"לית.יש לי מחשבות על עצמי בספסל,עם חובות,זקן,בדיכאון עמוק,בלי מטרה בחיים-ואני רק בן 23... בקטע של הרישיון אני שכחתי ממנו לגמריי עקב תאונת דרכים שהייתה לי בגיל 18-דבר שהוריד לי את המוטיבציה להמשיך את שיעורי הנהיגה שלי.אני נלחץ מכל דבר קטן ובשירות הצבאי תמיד הייתי עם מצבי רוח.אני מת לחזור לצבא מחשש שאני לא אמצא את עצמי באזרחות.
שלום, אני בן 23 מהמרכז,מי היה מאמין שבגיל כזה אני אהיה בבית כל כך הרבה זמן לאחר השיחרור מהצבא.. סיפור חיי הוא קשה לאכילה,אבי מת כאשר הייתי בן 14 ולאחר שנתיים בערך במשך חצי שנה חבר הכי טוב שלי פגע בי מינית ומאז ניתק הקשר.הלכתי לטיפול פסיכולוגי באל"י במשך שנה-דבר שמאוד מאוד עזר,וגם אצל פסיכולוג של בית ספר.אני מודה שגם ניסיתי להתאבד פעם אחת אבל לא הצלחתי למזלי..עקב המקרה שהיה לי עם החבר ועם אי התמודדות עם מותו של אבי ואי אהבה עצמית מצידי-אני שונא את עצמי בטירוף..תמיד מרגיש שאני כישלון ולא אצליח בחיי,אני בלי רישיון נהיגה או חברה..וגם אני דיי בנאדם לחוץ וביישן נורא.סיימתי את שירותי הצבאי לפני כ-10 חודשים ומאז הייתי בין חיפושי עבודה-רובן אמרו לא,אך עקב פחד מלעבוד(היו לי חיים דיי טובים!-עדיין),ופחד לנסות דברים בחיים.מאז אני בבית משתגע לגמריי ובדיכאון טוטאלי כמעט,אין לי מצב רוח כמעט לקום בבוקר-כי אין לי למה..והחברים מנסים לעזור אך לא מצליחים.כולם עובדים או לומדים,ורק אני..למרות שאני לומד עכשיו תקשורת,אבל מצד שני גם בלי עבודה-עדיין בבית,מרגיש שחיי נתקעו לגמריי!אינני רוצה להיכנס יותר למצבי דיכאון..
או להיות כל היום מול המחשב או לאכול בלי מטרה או רק לישון בחדר לבד...הלוואי וחיי יסתדרו.מאז השיחרור אני תקף געגועים לחזור למסגרת הצבא-הייתי עובד כללי באכ"א..וכל הזמן אני מחפש כתבות או אישים שקשורים למסגרת הצה"לית.יש לי מחשבות על עצמי בספסל,עם חובות,זקן,בדיכאון עמוק,בלי מטרה בחיים-ואני רק בן 23... בקטע של הרישיון אני שכחתי ממנו לגמריי עקב תאונת דרכים שהייתה לי בגיל 18-דבר שהוריד לי את המוטיבציה להמשיך את שיעורי הנהיגה שלי.אני נלחץ מכל דבר קטן ובשירות הצבאי תמיד הייתי עם מצבי רוח.אני מת לחזור לצבא מחשש שאני לא אמצא את עצמי באזרחות.