אני בהתלבטות!
ככה, אני מדריכה כיתות ט', ואני בי"א. כלומר, אני אהיה חניכה יחד איתם. הנה הבעיות: א. זה קצת שובר לי את הסמכות איתם וזה בעיה, כי גם ככה ההפרש הוא לא גדול ואני רואה אותם בבצפר ולפעמים הם מדברים איתי בהפסקות ובהסעה כמו חברה וקצת חסר את הדיסטאנס של ההדרכה. ב. זה אומר שאני צריכה לשמש דוגמא. ושמעו, יש לי בעיות ברכיים, קשה לי לעבוד ולא נראה לי במקום שאני אעבוד כל הזמן רק כדי לשמש דוגמא ויכאב לי או מצד שני שאני אקח הפסקות כשיכאב לי [די הרבה] ואז אני מראה להם שזה בסדר גם לנוח הרבה ולא לעבוד. בתכלס גם בתור חניכה שנה שעברה כשהברכיים שלי היו עוד קצת יותר טוב די התעצלתי לעבוד כל הזמן וחיפשתי איפה לחפף ולנוח, אז אני לא בטוחה שזה רעיון טוב שאני אצא. ג. כמו שאמרתי, בעיות ברכיים. גם בעבודה וגם במסלולים זה מפריע ואני אולי אסבול יותר ממה שאני אהנה.. [אני לא סתם מתבכיינת, אני חייבת ללכת שוב לרופא כי המצב שלי ממש גרוע. מהבית למכולת כואב לי ללכת, ואצל אמא שלי בדירה (היא קומה ראשונה) כואב לי לעלות במדרגות] ואני מניחה שיהיה לי פשוט קשה. מצד שני, כמובן שיש את כל הכיף, המורלים, ההוואי, ההרגשה של "וואלה, לפני שבאנו זה לא היה ככה, תראו כמה עשינו!" מה גם שיוסי יפה היה בן המושב שלי והנכדה שלו איתי בצוות, והמד"בית ממש רוצה שנוציא כמות של אנשים מהישוב... חוץ מזה כל הקטע של האנשים שלא ראיתי כבר מהמד"מים וזה... אוף. אני לא יודעת מה לעשות! help?