כן, כה אמרה הבחורה שכותבת במה שנקרא
שפה ויקטוריאנית - איך ששומעים, ככה כותבים. נכון, לכתוב "פם" בשביל המילה "פעם" יכול להחשב שגיאה, אבל שים לב שאני מודעת לאיך המילים צריכות להכתב ואני בוחרת לכתוב כך. - זה סוג של משהו שמייחד אותי. אני בהחלט יכולה לכתוב בעברית מלאה - ואז אאבד מהייחוד שלי. אבל שים לדבר אחר: אני כותבת נכון. לא תתפוס אותי (בכונה תחילה, אם נקרא לזה כך) כותבת עברית בשגיאות, מקסימום בחסר (חוסר בה"א - משו=משהו, חוסר בעי"ן - פם=פעם) אבל אני לעולם לא אכתוב "אני יסע", "אני יודאת לחטוב איברית" וכו' - ע"ע השרשור הארוך שעשינו על עברית מאונגלזת, ואפשר בהחלט לעשות שרשור מיוחד לעברית משובשת בכונה) וזה ההבדל. הבחירה שאני עושה לכתיבה מקוצרת היא בחירה מודעת ואני לא מתנצלת ולא מאשימה את החוסרים שבכתיבה בשום דבר למעט השריטה שיש לי, שרובכם מכירים וזה חל קממה שעושה אותי לאותי. מה שמפריע לי זה שאנשים לא מדברים עברית נכונה ואח"כ מעבירים את זה לכתב וזה לא משנה אם אדם עם נכות כלשהי (דיס-מה שזה לא יהיה) או לא. העניין כאן הוא מודעות ולימוד. אם תקרא ותקשיב לעברית נכונה, תלמד לדבר נכון ואולי אף תצליח להתגבר על מגבלותיך ולכתוב כמה שיותר נכון בלי שגיאות כתיב. אבל שוב, הבעיה שלי היא לא השגיאות כתיב (לאנשים שיש להם דיס-מה שזה לא יהיה. לאנשים ללא הבעיה הזו אין שום תירוץ שבעולם לשגיאות כאלה. בהנחה שהם למדו עברית במהלך ילדותם, וקראו ספרים בזמן הזה ואולי גם היום ולא היתה להם בעיה מיוחדת בזמן לימודם את הקרוא וכתוב בעברית). הבעיה שלי היא שצורת הדיבור הרעה משפיעה על צורת הכתיבה הרעה ואנשים עם דיס-מה שזה לא יהיה פוטרים את עצמם ב"אני דיס-מה שזה לא יהיה - מותר לי". אז זהו, שאסור גם לכם!