מי אני?
קצת ארוך...אבל בבקשה תקראו.. אני מפחדת שלא אמצא את מקומי בעולם, מבחינת קריירה אני מתכוונת. אני מרגישה אנמית, לא מועילה מעיין למלמית כזאתי – לא מועילה אבל גם לא מזיקה... אולי קודם אני אספר על עצמי. אני סטודנטית לכלכלה ומנהל עסקים וסיימתי שנה ב' בעברית . לדעתי הממוצע שלי די טוב (נושק ל-90) ואני בסך הכל מרוצה מהציונים שלי. אבל אני מרגישה שאולי אני חכמה מול ספרים ותאוריות, אבל מול החיים האמתיים, מול אנשים אני נהיית טיפשה.(וד.א זה נכון גם לגבי עבודה וגם לגבי חברים - אין לי יותר מדי חברים פשוט כי קשה לי להתחבר לאנשים...) אני לא מוצאת עבודה וכשאני כן מוצאת – אני לא מסתדרת. קשה לי להתנסח בעל פה ככה שבראיונות אני לא להיט, וגם כששואלים אותי שאלות שקשורות לתחום שלי (כלכלה) אני מתחילה להסתבך ולא מצליחה ליישם את כל התאוריות שלמדנו. ונניח וכן עברתי את הראיון – בעבודה אני כל כך גרועה! יש לי קליטה כל כך איטית ,אני מתסבכת בכל דבר קטן ורצה לשאול (וזה לא שלא ניסיתי לפתור לבדי קודם את הבעיה). אנשים שהיו איתי בקורס התחילו כבר לשחות בתוך העבודה,ואני עדיין תקועה מאחור. אני מרגישה שמדברים עלי מאחורי הגב, על זה שאני טיפשה ולא קולטת ושואלת שאלות קיטבג..אני רואה את זה גם בעיניים של האנשים כשאני שואלת אותם..כאילו סוג של" היא באמת שאלה אותי עכשיו את השאלה הזו"?? אני לא טובה עם אנשים . אין לי יחסי אנוש טובים, ואני לא מוצאת את עצמי. לא יודעת מה הנישה שתתאים לי – אני לא טובה עם אנשים אבל אין לי גם ראש מבריק שיפצה על זה..אני פשוט... ממוצעת. ובתחום שלי – אין מקום לממוצעים! איזה עבודה אני יכולה למצוא??? חשבתי לעצמי – עכשיו את סטודנטית, זה הזמן שלך לצבור נסיון בתחום כך שכשתצאי לשוק האמיתי יהיה לך משהו ביד..אבל הנה, התחלתי לעבוד בבנק בעבודת סטודנטים, יש מלא סטודנטים בגילי, ואני מרגישה נורא. אני יוצאת מותשת מהעבודה, לא נהנית , נלחצת מכל דבר שאני לא מוצאת את התשובה אליו וישר רצה לאחמש, ואז מרגישה עוד יותר מטופשת (וזו עבודה בשירות לקוחות ככה שאין לי יותר מדי זמן להתברבר בלמצוא את התשובה..הלקוחות מחכים על הקו!!!) וככה זה בכל עבודה שהייתי בה- אני כל כך איטית עד שאני מבינה מה הולך, אני שואלת על כל דבר כי אני לא רוצה לעשות טעויות ואז אני מרגישה קרציה אבל אין לי אפשרות אחרת, אני לא יכולה לבצע משהו שאני לא יודעת. אני ראש קטן, מפחדת להגדיל ראש, אני צריכה את העבודה המוכרת והידועה בלי יותר מדי סיבוכים. ואני מפחדת. מה יהייה אחרי הלימודים? איך אני אשתלב בשוק העבודה? מי ירצה אותי? איך אני אסתדר? הרי בעולם האמיתי אם מקבלים אותך לעבודה זה לא חממה, מצפים לאיזשהו ידע ממך, שלא תשאל כל דבר, שתהיה בטוח בעצמך, שתגדיל ראש..ואני כל כך לא כזאתי. אני מפחדת לעשות דברים על דעת עצמי, בלי לקבל אישור כי אני לא יודעת אם הם נכונים ומקובלים, ונכון שיש את הזמן המינימלי להכרת המערכת אבל לי לוקח יותר מדי זמן...וגם בתחום שלי, אני מרגישה שאני לא יודעת כל כך הרבה, בת'כלס בסוף שנה שניה אתה מסיים את כל הקורסים החשובים בכלכלה,ואני מרגישה שאין לי שום ידע. בראיונות ששאלו אותי דברים לגבי כלכלה ,דברים די פשוטים, ממש פישלתי! אני מרגישה כל כך רע לגבי זה. מצד אחד – אני רוצה עבודה מספקת שאני אשאב ממנה הנאה אך מצד שני אני כל כך גרועה בכל עבודה שאני נמצאת בה, כל כך ראש קטן כל כך נלחצת שאני מפחדת שלעולם לא אמצא עבודה שתתאים למידותי...בייחוד בתחום שלי. אני לא רוצה לגמור בסוף בתור מזכירה עם תואר ביד שלא שווה כלום... מאז השחרור עבדתי ב-5 עבודות ובכולם לא הייתי מוצלחת! הייתי על הפנים עם קליטה איטית,עושה שגיאות, לא בטוחה בעצמי, עושה פאדיחות.. ואני באמת לא יודעת מה יהייה איתי! אם אני לא מוצאת את עצמי בתור סטודנטית - איך אמצא את עצמי "בעולם האמיתי"???
קצת ארוך...אבל בבקשה תקראו.. אני מפחדת שלא אמצא את מקומי בעולם, מבחינת קריירה אני מתכוונת. אני מרגישה אנמית, לא מועילה מעיין למלמית כזאתי – לא מועילה אבל גם לא מזיקה... אולי קודם אני אספר על עצמי. אני סטודנטית לכלכלה ומנהל עסקים וסיימתי שנה ב' בעברית . לדעתי הממוצע שלי די טוב (נושק ל-90) ואני בסך הכל מרוצה מהציונים שלי. אבל אני מרגישה שאולי אני חכמה מול ספרים ותאוריות, אבל מול החיים האמתיים, מול אנשים אני נהיית טיפשה.(וד.א זה נכון גם לגבי עבודה וגם לגבי חברים - אין לי יותר מדי חברים פשוט כי קשה לי להתחבר לאנשים...) אני לא מוצאת עבודה וכשאני כן מוצאת – אני לא מסתדרת. קשה לי להתנסח בעל פה ככה שבראיונות אני לא להיט, וגם כששואלים אותי שאלות שקשורות לתחום שלי (כלכלה) אני מתחילה להסתבך ולא מצליחה ליישם את כל התאוריות שלמדנו. ונניח וכן עברתי את הראיון – בעבודה אני כל כך גרועה! יש לי קליטה כל כך איטית ,אני מתסבכת בכל דבר קטן ורצה לשאול (וזה לא שלא ניסיתי לפתור לבדי קודם את הבעיה). אנשים שהיו איתי בקורס התחילו כבר לשחות בתוך העבודה,ואני עדיין תקועה מאחור. אני מרגישה שמדברים עלי מאחורי הגב, על זה שאני טיפשה ולא קולטת ושואלת שאלות קיטבג..אני רואה את זה גם בעיניים של האנשים כשאני שואלת אותם..כאילו סוג של" היא באמת שאלה אותי עכשיו את השאלה הזו"?? אני לא טובה עם אנשים . אין לי יחסי אנוש טובים, ואני לא מוצאת את עצמי. לא יודעת מה הנישה שתתאים לי – אני לא טובה עם אנשים אבל אין לי גם ראש מבריק שיפצה על זה..אני פשוט... ממוצעת. ובתחום שלי – אין מקום לממוצעים! איזה עבודה אני יכולה למצוא??? חשבתי לעצמי – עכשיו את סטודנטית, זה הזמן שלך לצבור נסיון בתחום כך שכשתצאי לשוק האמיתי יהיה לך משהו ביד..אבל הנה, התחלתי לעבוד בבנק בעבודת סטודנטים, יש מלא סטודנטים בגילי, ואני מרגישה נורא. אני יוצאת מותשת מהעבודה, לא נהנית , נלחצת מכל דבר שאני לא מוצאת את התשובה אליו וישר רצה לאחמש, ואז מרגישה עוד יותר מטופשת (וזו עבודה בשירות לקוחות ככה שאין לי יותר מדי זמן להתברבר בלמצוא את התשובה..הלקוחות מחכים על הקו!!!) וככה זה בכל עבודה שהייתי בה- אני כל כך איטית עד שאני מבינה מה הולך, אני שואלת על כל דבר כי אני לא רוצה לעשות טעויות ואז אני מרגישה קרציה אבל אין לי אפשרות אחרת, אני לא יכולה לבצע משהו שאני לא יודעת. אני ראש קטן, מפחדת להגדיל ראש, אני צריכה את העבודה המוכרת והידועה בלי יותר מדי סיבוכים. ואני מפחדת. מה יהייה אחרי הלימודים? איך אני אשתלב בשוק העבודה? מי ירצה אותי? איך אני אסתדר? הרי בעולם האמיתי אם מקבלים אותך לעבודה זה לא חממה, מצפים לאיזשהו ידע ממך, שלא תשאל כל דבר, שתהיה בטוח בעצמך, שתגדיל ראש..ואני כל כך לא כזאתי. אני מפחדת לעשות דברים על דעת עצמי, בלי לקבל אישור כי אני לא יודעת אם הם נכונים ומקובלים, ונכון שיש את הזמן המינימלי להכרת המערכת אבל לי לוקח יותר מדי זמן...וגם בתחום שלי, אני מרגישה שאני לא יודעת כל כך הרבה, בת'כלס בסוף שנה שניה אתה מסיים את כל הקורסים החשובים בכלכלה,ואני מרגישה שאין לי שום ידע. בראיונות ששאלו אותי דברים לגבי כלכלה ,דברים די פשוטים, ממש פישלתי! אני מרגישה כל כך רע לגבי זה. מצד אחד – אני רוצה עבודה מספקת שאני אשאב ממנה הנאה אך מצד שני אני כל כך גרועה בכל עבודה שאני נמצאת בה, כל כך ראש קטן כל כך נלחצת שאני מפחדת שלעולם לא אמצא עבודה שתתאים למידותי...בייחוד בתחום שלי. אני לא רוצה לגמור בסוף בתור מזכירה עם תואר ביד שלא שווה כלום... מאז השחרור עבדתי ב-5 עבודות ובכולם לא הייתי מוצלחת! הייתי על הפנים עם קליטה איטית,עושה שגיאות, לא בטוחה בעצמי, עושה פאדיחות.. ואני באמת לא יודעת מה יהייה איתי! אם אני לא מוצאת את עצמי בתור סטודנטית - איך אמצא את עצמי "בעולם האמיתי"???
