גם שלי הציל גור חתולים קטן קטן
והוא היה מספיק חכם כדי לרוץ לשכנה שאוהבת חתולים והיא באמת הצילה את חייו. מאז הילד שלי היה מאוהב בחתול הזה.
באמת היה קשר יוצא דופן בין שניהם.
הילד ביקש לאמץ אותו. סירבתי. היה עצוב. אבל עבר לו.
גם כשאמר - אימא! אין לי אבא. אין לי סבתא, וגם אין סבא
אפשר כלב?
)
ואני כמעט ואכלתי אותו חי
ובכל זאת, אמרתי לו שאני לא אוהבת בעלי חיים.
ובטח לא אצלי בבית.
אבל כן, חינכתי אותו לאהבת בעלי חיים.
הוא מצא אותי נותנת פירורים לציפורים
ולנמלים גם קצת. מאז שהיה תינוק.
והוא שמע אותי מבקשת מבעלי כלבים ללטף את הכלבים שלהם.
ותמיד נענינו בחיוב.
בדרך כלל, בעלי כלבים נחמדים והילד היה מלטף כל כלב שעבר.
ועברתי את הגבול של עצמי כשהסכמתי לשמור על כלב שבוע.
באמת כלב חביב אבל לא היה חביב ממנו כשלקחו אותו מאיתנו.
כמו כן, הוא הלך לחוג כשהיה בן ארבע - הוטרינר הצעיר.
ושם הוא ליטף אוגר שנה שלמה.
לדעתי המדריך הצעיר לא מצא אוגר והביא עכברוש
בקיצור, ליטף משהו זז.
הוא אימץ חתול רחוב והתחייב לקנות לו אוכל. ממש!
חמש שנים דאגתי לגי'נגי' לאוכל.
שנאתי כל דקה.
ומעולם לא קרה שהחתול נשאר בלי אוכל.
התחייבות מהגיהנום.
כשהוא מת ובזקנה ממש ממש טובה - לא היתה מאושרת ממני.
אה, היה גם דג.
כשהילד היה בן שלוש חברה החליטה שאנחנו
צריכים חיות. היא כבר לא חברה שלי.
לכו ותנקו את הקופסה שלו - איכס.
ואסור לתת יותר מדי אוכל. ופחות מדי הוא ימות.
לא תמיד זכרתי אם הוא אכל.
ומהפחד שאולי הוא רעב ... בקיצור, הוא היה שבע מאוד.
טוב, גם הוא הלך לעולמו . למרות שהשתדלתי נורא להנעים לו את החיים.
באמת. הייתי נוקשת לו ועושה לו קוקו.
וכשהוא מת - זרקתי אותו לשירותים.
כך חשבתי שנוהגים.
אז לא!
הילד בכה נורא. ממש מירר בבכי שעה ארוכה ומיאן להתנחם.
והייתי צריכה לעמוד ליד השירותים ולצעוק לדג :
"להתראות נמו
היה נעים לארח אותך.
תשחה עם חבריך אל תוך הים הכחול.."
הייתי המומה מהסיפורים של עצמי.
נו, לא אוהבת סיפורים מטופשים לילדים.
עד הפעם הזו.
מה שכן - לבטח יהיה לילד כשיהיה ברשות עצמו כלב.
משאת לבו ונפשו.
ורק שלא יביא אותו אלי כשיסע.
ואני לא יודעת למה - אבל לפעמים אני רואה את עצמי
בזקנתי מטיילת עם הכלב שלו