מישהו קרא

[rani routine]

מישהו קרא

את ה"דבר" של אלבר קאמי? קיבלתי אותו במתנה ואני לא יודע אם כדאי לי להחליף או לא. בעמודים הראשונים לא מצאתי את מה שחיפשתי לעומת זאת אי אפשר לשפוט על פי העמודים הראשונים תמיד ,מה גם ש"הזר" היה אחד הספרים הטובים שקראתי

 

[rani routine]

שכחתי

לציין שאת "על העיוורון" לא אהבתי ו"ארץ הדברים האחרונים"בינוני פלוס בעיני

 

[יעל בוגין]

לפי הספרים שקראת ולא אהבת,

אולי לא הייתי ממליצה על "הדבר". אבל, אם כבר קיבלת אותו מתנה... זה בהחלט ספר חשוב, אם כי לא תמיד קל לקריאה. שווה לעשות את המאמץ!

 

[rani routine]

זה לא ש

על העיוורון היה קשה . העלילה הייתה בינונית ולא הצלחתי להתחבר לדמויות , בארץ הדברים האחרונים השפה נחותה משל זוזה אולם החוויה יותר אנושית לטעמי. צ'או

 

[Rivendell]

"השפה נחותה"?

אני לא זוכרת שום בעיה מיוחדת עם השפה של "בארץ הדברים האחרונים". אתה יכול להסביר למה אתה מתכוון?

 

[rani routine]

לא אמרתי שהשפה

נחותה אלא שהיא נחותה מהשפה ב"על העיוורון". פחות דימויים,פחות הקבלות אך הספר כשלעצמו טוב יותר מ"על העיוורון".

 

[אפיפני]

חס וחלילה להחליף

ספר מצויין של סופר נפלא. רלוונטי תמיד וגם לתקופתנו. מדכא הרבה פחות מארץ הדברים האחרונים, כי בעצם: מדבר על "אסקפיזם" ולא על דכאון ההשרדות . אם בארץ הדברים האחרונים הגיבורים עסוקים בהשרדות נטולת הנאות (תזכור שההנאה היחידה שמוזכרת בספר כהנאה היא אוננות או מין) הרי שבדבר יש לסופר רעיונות אחרים אודות מה אפשר לעשות בחיים בצל המוות וגיבוריו זורקים הכל הצידה וממלאים את העיר בחיי אסקפיזם שוקקים לצד המות של אחרים ועל סף המות שלהם. גישה מעניינת ואולי גם די פרקטית אאההמממ... בכל מקרה ספר מצויין של סופר קלאסי גדול כדאי לקרוא ולשמור בבית. שבת שלום

 

[Scummy]

קאמי - מסתבר שזה הסופר הטוב בעולם.

כן כן, פשוט ככה. ושלא תעיז להחליף, זה אחד הספרים שצריך לשמור לנצח ולקרוא מהם קטע כל כמה ימים. אומנם הרבה יותר אופטימי מ'הזר', אבל בלי פחות עוצמה. מה גם שבשביל להבין כמו שצריך את 'הזר' צריך לשבת כמה יממות טובות עם 'המיתוס של סיזיפוס' ומוזיקה של ניק דרייק, שלא לדבר על כתבים אקזיסטנציאליסטים ומחזות אבסורד, כשאת 'הדבר' לעומת זאת, אפשר פשוט לקרוא ולהתפעל ולהנות מכל רגע, ואם בא לך אז גם לרדת לעומקו של כל פרט נראטיבי ולהבין את הפואטיקה של ההומניזם הטראגי, זה שמדביק את האנשים אחד לשני כשהם ניצבים אל מול המוות, ומוכה עד זוב דם על ידי כל צורה של בירוקרטיה ודה-הומניזציה.