אני לא יושנת, אני ישנה
בעצם, אני גם לא ממש ישנה
. למה? ההשערה שלי שאני סובלת מפאזה מאוחרת. זה אומר שהחיים שלי מתנהלים באיחור של כמה שעות ממה שנחשב נורמלי. זה נובע, בעקרון, מבעיות בהפרשת מלטונין/סרטונין. הפתרון הוא זריקות/כדורי מלטונין, אבל אני לא מרגישה צורך בפתרון, כי אני במילא שונאת את הבוקר ומתה על הלילה וגם הזזתי את הלך החיים בהתאם, כך שאני מתחילה לעבוד רק אחר הצהריים (בימי שישי ב- 11, אבל אני תמיד מאחרת לפחות חצי שעה), מסיימת לעבוד בלילה ואחרי זה יכולה לצאת לבלות כל יום. לא שאני מבלה כל יום, הרגליים שלי לא יעמדו בזה וגם ככה אין כל יום מקום שמענין אותי לצאת אליו. חוץ מזה, אני גם סובלת מאינספור יקיצות; לעתים מאוד רחוקות תתקוף אותי יקיצה מוקדמת; וקשיי ההרדמות שלי שופרו פלאים כשהתחלתי להכנס למיטה רק ב- 4 בבוקר ולא קודם. אה, גם זה שהפכתי לאדם מאושר שיפר לי מבחינת קשיי ההרדמות. פעם זה לקח שעתיים וחצי. היום לרוב אני מצליחה להרדם אחרי חצי שעה. בעקרון, הבעיה הבעייתית שלי היא אינספור היקיצות.