שלום לכולם
תחילה התנצלות: לא הייתי ליד המחשב מאז התחלתם להגיב לי וחזרתי לפני כשעה, לכן לא הגבתי עד עכשיו לאף אחד. קודם כל אני מודה לכל אחד ואחת מכם על התמיכה ועל הנסיון של כל אחד ואחת מכם לעזור לי כפי הבנתו וכפי יכולתו, ולכל מי שהביע הזדהות ואמפטיה לדברים שהבאתי, באמת מחמם את הלב התמיכה והחיבוק שמצאתי בתגובות שלכם בלי ביקורת ובלי הטפת מוסר, כי אלה לא היו תורמים לי כלום. תודה תודה תודה!!! הנה תגובתי לדברים שנאמרו לי (ואני מתנצל מראש שאיני מגיב אישית לכל אחד אלא בכללי). זה לא נכון לחשוב שאני מרגיש בכל רגע ורגע רדוף שדים, עין הרע או שאני בעל חשיבה שלילית. זה ממש לא נכון לגבי. אני פועל ההיפך מכל זה. אני פועל הרבה למען עצמי מתוך אמונה בעצמי וגם במקביל מתוך אמונה שמלמעלה יעזרו לי כאשר אני עוזר לעצמי. אני לא שאני יושב בחיבוק ידים (או אפילו לא כמעט בחיבוק ידים) ומחכה "שיעשו בשבילי את העבודה", זה ממש לא ככה. אני עושה ופועל בכל דרך, ולמרות כל זה לפעמים מרגיש שכאילו "שמים לי רגלים". וזו סיבת התיסכול הגדולה, בגלל שאני עושה למען עצמי ולא יושב בחיבוק ידים. לא הגעתי לתחושות שנתתי להם ביטוי חלקי בהודעתי, אלא רק כאשר הרגשתי שאני לא יכול יותר, שאני נחנק כבר, שאין לי כח לזה, ואם נראה את הדברים האלה "כנסיונות" אז הרגשתי שאלה נסיונות גדולים מדי ומוגזמים מדי. וחשוב לי להדגיש שהמילים וההגדרות שכתבתי בהודעתי באו "בדיעבד", ולא כביטוי לדברים שאני חושב כל הזמן. עלי להוסיף ולציין שהמצב שתיארתי אינו נוגע רק לעבודה, אם כי עבודה היתה הטריגר המיידי שהביא אותי אל סף שבר והביא אותי להעלות את הדברים כאן, זו הסיבה שנתתי ביטוי לעניין העבודה, אבל היא לא הדגש, אלא הדגש הוא התחושה הקשה שכל מה שאני עושה לא מביא לתוצאות של ממש וככה ההרגשה שלי היא כאילו שמתעללים בי. מלבד מה שאמרתי (ואני מתנצל שהדברים נשמעים אולי חריפים, אבל זה ביטוי כן לתחושותי) במיוחד בעת האחרונה, אני מרגיש כאילו מתעתעים בי, או יותר גרוע מתעללים בי. לא סתם כתבתי על עין הרע, שדים וכו', כי זו התחושה שאני מרגיש, תחושה של התעללות בצורה אכזרית, ומכיוון שאמונתי באל היא חזקה, אז אני אומר אולי זה קשור לדברים אלה ולא ישירות לאל. (כי קראתי ושמעתי שיש שדים, או עין הרע, או דברים מסוג זה שיכולים לגרום לדברים כפי שאני חש אותם) ולא שאני כל הזמן בטוח ומאמין שאלה שדים ועין הרע וכו', וכמו שאמרתי זה מה שעולה לי בראש כשאלה כמעט רטורית, רק בדיעבד. ומצב זה הוא ככה פחות או יותר שנים ולא רק לאחרונה, אלא שלא תמיד הוא מגיע לעוצמות כאלה ולאחרונה הוא כן הגיע לעוצמות שלא יכולתי לשאתם. ולמי שהציע לי להתפלל: זה כל העניין, אתה לא יודע כמה התפללתי, כמה ביקשתי, כמה התחננתי, כמה הייתי על קברי צדיקים, כמה קראתי תהלים באמונה רבה ומכל הלב, וכשאני חווה מצבים כאלה שנים, אז אני מגיע להרגשות קשות של ירידה באמונה באופן שנתתי לו ביטוי בדברי. ואז עולות השאלות כמו אולי מה שלימדו אותי עלך האלהים אינו נכון, אולי אני ניגש לכל עניין האמונה בצורה לא נכונה, אולי יש כאן איזה "קצר" לא ברור באמונה, אולי הישלו אותי בחינוך הדתי ובאופן בו אני תופס את האלהים וכו' גם נסיונות הם בד"כ מוגבלים בזמן, ואני שנים במצב כזה פחות או יותר כזה ואין שינוי משמעותי למרות כל מה שעשיתי, מלבד זה שיש שינוי בתחושות שלי שלפעמים הם קלות ולפעמים הם קשות ובעוצמה גבוהה וזאת במיוחד כאשר יש התנקזות של הרבה דברים בפרק זמן קטן, או כאשר אני עושה הרבה מאמצים בכמה מישורים ואני רואה שלא יוצא כלום או כמעט כלום ממאמצים אלה, אז אני פשוט מרגיש את זה כהתעללות. רותי, אני מתנצל גם ממך וגם ממשתתפי הפורום, אם הדברים האלה אינם מתאימים לפורום זה כי אולי הוא לא נועד לסיפורים אישיים כאלה, ואולי את רוצה לשמור על שלווה ונעימות בפורום ודברי מפירים את זה. אם זה כך תגידי לי ואז אימנע לחלוטין מלכתוב דברים כאלה ולא משנה מה אני עובר. תודה רבה רבה לכם על הרצון לעזור!
