מישהו מרגיש נרדף?
זו ההרגשה שלי. ולא, זו לא פרנויה, אני יכול להביא דוגמאות אובייקטיביות ותחליטו אתם. אני מחפש עבודה, פירסמתי מודעה בעיתון, היו לי הרבה טלפונים. רובם לא התאימו, מלבד אחת, עבודה חלקית מאוד. פירסמתי שוב והיה טלפון אחד שלא יצא ממנו כלום. פירסמתי שוב ושום טלפון. אני נחנק ממצב כלכלי קשה, מתחנן לסיוע מלמעלה, וכלום. אתמול מישהו הציע לי עבודה והסכמתי, אחרי 2 דקות התקשר שוב ואמר שהוא רוצה אותה לעצמו. אני חנוק ממצב כלכלי על הפנים, עושה הכל מצידי, ולא מרגיש שעוזרים לי מלמעלה, אלא מקשים עלי. "עזור לעצמך ומלמעלה יעזרו לך", זה פתגם שאני לא רואה אותו במבחן המציאות. דבר דומה בזוגיות. כל נסיונותי לא הועילו כלום, אין תוצאות והסבל בבדידות לא ניתן לתיאור. תחושה קשה מאוד, תחושה שמה שלמדתי על האל, מה שהאמנתי, לא עומד במבחן המציאות. האם זה מהאל? ואם כן למה ועבור מה מכוונים הדברים? לפעמים אני אומר שמוטב להיות אתיאיסט מאשר מאמין שעובר דברים כאלה. אולי זה מאיזה רוחות רודפות? אולי זה מעין הרע? למה אני ככה תקוע, ויותר מכך דברים לא זזים כמו שלכאורה הם אמורים לזוז, כמו שבמצב ממוצע היו צריכים לזוז? אנשים במצב כלכלי יותר טוב משלי מקבלים את מה שיכלו להסתדר בלעדיו. אני שכל כל זקוק, כל כך עושה ופועל, כל כך עוזר לאחרים בלי לצפות לתמורה, כל כך מאמין, כאילו מטיחים לי את זה בפרצוף ולועגים לי! למה ומדוע? על מה ולמה? תחושות קשות מאוד הקשורות באמונה מציפות אותי. אני מואס לפעמים בדת שלימדה אותי דברים שנראה שאינם נכונים על האל, דברים שאינם עומדים במבחן המציאות. ההרגשה היא כאילו "שעושים לך בכוונה" בצורה מכוונת להקניט אותך. בצורה המנוגדת לסבירות סטטיסטית של אדם ממוצע. האם מה שלימדו אותנו על האל הוא שקר? אולי פשוט לא למדנו את חוקי האל בכלל ומה שלמדנו פשוט אינו נכון? ואני חושב לי שמה שלמדתי זה נכון והמציאות מראה שזה אחרת! ולכן יש ציפיות או עמידה מול "מוזרויות" לא סבירות שמורגשות אצלי כרדיפה של רוחות? שעושים לך בכוונה להקניט אותך? ממה זה? אולי מזל? אולי גורל? אולי שדים? רוחות? עין הרע? סתם מזל קשה? איך משנים מצב זה? מה עושים כדי לא לעבור דברים לא סבירים כאלה? מה עושים כדי לקבל "תנאים" יותר טובים, יותר קלים ויותר נעימים? מקווה שלא הכבדתי יותר מדי כאן זה פשוט ישב לי על הלב ולא היה לי למי לפרוק לא כל אחד יכול להקשיב לדברים כאלה
זו ההרגשה שלי. ולא, זו לא פרנויה, אני יכול להביא דוגמאות אובייקטיביות ותחליטו אתם. אני מחפש עבודה, פירסמתי מודעה בעיתון, היו לי הרבה טלפונים. רובם לא התאימו, מלבד אחת, עבודה חלקית מאוד. פירסמתי שוב והיה טלפון אחד שלא יצא ממנו כלום. פירסמתי שוב ושום טלפון. אני נחנק ממצב כלכלי קשה, מתחנן לסיוע מלמעלה, וכלום. אתמול מישהו הציע לי עבודה והסכמתי, אחרי 2 דקות התקשר שוב ואמר שהוא רוצה אותה לעצמו. אני חנוק ממצב כלכלי על הפנים, עושה הכל מצידי, ולא מרגיש שעוזרים לי מלמעלה, אלא מקשים עלי. "עזור לעצמך ומלמעלה יעזרו לך", זה פתגם שאני לא רואה אותו במבחן המציאות. דבר דומה בזוגיות. כל נסיונותי לא הועילו כלום, אין תוצאות והסבל בבדידות לא ניתן לתיאור. תחושה קשה מאוד, תחושה שמה שלמדתי על האל, מה שהאמנתי, לא עומד במבחן המציאות. האם זה מהאל? ואם כן למה ועבור מה מכוונים הדברים? לפעמים אני אומר שמוטב להיות אתיאיסט מאשר מאמין שעובר דברים כאלה. אולי זה מאיזה רוחות רודפות? אולי זה מעין הרע? למה אני ככה תקוע, ויותר מכך דברים לא זזים כמו שלכאורה הם אמורים לזוז, כמו שבמצב ממוצע היו צריכים לזוז? אנשים במצב כלכלי יותר טוב משלי מקבלים את מה שיכלו להסתדר בלעדיו. אני שכל כל זקוק, כל כך עושה ופועל, כל כך עוזר לאחרים בלי לצפות לתמורה, כל כך מאמין, כאילו מטיחים לי את זה בפרצוף ולועגים לי! למה ומדוע? על מה ולמה? תחושות קשות מאוד הקשורות באמונה מציפות אותי. אני מואס לפעמים בדת שלימדה אותי דברים שנראה שאינם נכונים על האל, דברים שאינם עומדים במבחן המציאות. ההרגשה היא כאילו "שעושים לך בכוונה" בצורה מכוונת להקניט אותך. בצורה המנוגדת לסבירות סטטיסטית של אדם ממוצע. האם מה שלימדו אותנו על האל הוא שקר? אולי פשוט לא למדנו את חוקי האל בכלל ומה שלמדנו פשוט אינו נכון? ואני חושב לי שמה שלמדתי זה נכון והמציאות מראה שזה אחרת! ולכן יש ציפיות או עמידה מול "מוזרויות" לא סבירות שמורגשות אצלי כרדיפה של רוחות? שעושים לך בכוונה להקניט אותך? ממה זה? אולי מזל? אולי גורל? אולי שדים? רוחות? עין הרע? סתם מזל קשה? איך משנים מצב זה? מה עושים כדי לא לעבור דברים לא סבירים כאלה? מה עושים כדי לקבל "תנאים" יותר טובים, יותר קלים ויותר נעימים? מקווה שלא הכבדתי יותר מדי כאן זה פשוט ישב לי על הלב ולא היה לי למי לפרוק לא כל אחד יכול להקשיב לדברים כאלה
