וערבי?
דייג בחוף עזה. מה שמחזיר אותי לסטיגמות, ומזכיר לי לספר לכם שליד הבית שלי יש סניף קטן של הום סנטר שנשלט ע"י נשים - למעט עובד אחד ישנוני במחלקת צבע, כולן נשים. וכאילו לא די בכך, גם אין להן מנהל. בקיצור, כולן טיפוסיות חד-הוריות כאלה (עוד סטיגמה), עוטות סרבלים אדומים מעל קעקועים כחולים. אני אוהב ללכת לשם. איך שאני נכנס ושואל מי יכול לעזור לי, ישר אחת מהן צועקת: אלוהים (אני עונה: הלוואי). מקום מצחיק ושמח. תודעת שרות, במושגים המקובלים, היא מהם והלאה. אבל עם קצת סבלנות, גם אתה תקבל יחס (רק תן דקה לגמור את השיחה, ואם אתה כבר פה, מאמי, אז תחזיק שניה את הסולם...). ןלמה נזכרתי בזה? כי היום נפל לי האסימון שהכשל העיקרי (ואולי היחיד) שלהם, וזה קורע, הוא בקופה-רושמת. הקופות פשוט לא מאויישות, ואתה מתייבש ליד הקופה הראשית (היחידה שמאויישת, שהיא גם גבוהה יותר [ותנסה להרים גלון של 18 ליטר צבע לגובה שהוא מעל גובה הראש שלך, בשביל שהיא תוכל להעביר את הבר-קוד. הצלחת? יופי! עכשיו תוריד.], וגם נמצא במעבר צר בקצה החנות) שעות! סיוט! א"א להביא איזה שניים שלושה קופאים?!