איני אלא כמוסיף על דבריה
סידור כזה של העניינים (א>ב>ג>ב>א) מכונה כיִאַסְטִי והוא אופייני ליצירה המקראית בכלל, החל מרמת המילים הבודדות (שופך דם האדם באדם דמו יישפך), עבור דרך מבנה של פרשיות בודדות (כמו במקרה שהזכרת) וכלה בסידור של קטעים רחבים הכוללים מספר פרשיות (למשל הפרקים האחרונים של שמואל: סיפור [נקמת דם הגבעונים] > רשימת גיבורים > שיר > שיר > רשימת גיבורים > סיפור [חטא המניין]). אפשר לפטור זאת כמוסכמה ספרותית גרידא, ואפשר לנסות להסביר את הרציונל העומד מאחוריה. במקרה זה (החטא בגן עדן ועונשיו) ייתכן שהמבנה מצביע על תיקון או פתרון מסוים: במהלך החקירה האלוהית הולך ומתגלה תהליך החטא, והענשים הולכים בכיוון הפוך עד שחוזרים לנקודת המוצא - האדם. בצורה זו, שבה החקירה (והחטא) מסתיימת בנקודה בה החלה, גם ברור כי פרק זה בדברי ימי העולם בא לסופו.
