מסכים עם גפני, אבל אני לא הנציג של
המרכז הישראלי לטאי-צ'י, לא בפורום הזה ולא בשום מקום אחר. לגבי הרצינות, אני אחרי לילה לבן (שמירת לילה בקיבוץ) וזה נוטה לפגוע בהומור שלי. לגבי אנשים בלי מוטיווציה - אין מה לעשות. אבל אם יש מוטיבציה, כישרון אינו שייך לענין. אימון, אימון, אימון - ומתישהו זה יגיע. אנחנו לא עובדים עם סטופר, לא מודדים השגים ולא מנסים לייצר סופרמנים. תרגול טאי-צ'י (כמו שעושים את זה אצלנו) מייצר תחושה של "מערכת בתוך מערכות" - של איברי-הגוף כמערכת אחת, הגוף השלם כמערכת נוספת, הפועלת במגע עם מערכות אחרות - אנשים אחרים, מזג-האויר וכו'. כשמתחילים להסתכל על כל דבר בעולם כעל חלק מתוך מערכת גדולה יותר, מתחילים להבין איך דברים מאורגנים - איך אירגון יכול להיות יעיל או לא. ואז אפשר להתחיל לנסות לארגן דברים, *אם* זה בכלל מענין אותך, ולראות מה יוצא מזה, ומה אפשר לשפר. טאי-צ'י זה לא רק ללכת מכות לאט...